עיירתי בלז

עיירתי בֶּלז (במקור ביידיש: מיַין שטעטעלע בעלז; בתרגום הפולני: Miasteczko Bełz) הוא פזמון יידי מפורסם משנות ה-30 המבטא יחס נוסטלגי לחיים היהודיים בעיירה בלץ (באלטי) שבבסרביה (לעיתים קרובות מיוחס הפזמון בטעות לעיירה בלז שבאוקראינה) בצורת געגועים כלליים לבית הילדות ולתמימות הנעורים. הוא נכתב על ידי יעקב ג'ייקובס (אנ') והולחן על ידי אלכסנדר אוֹלשָנֶצקי (אנ') עבור האופרטה "דאָס ליד פון דער געטאָ" ('שירו של הגטו'), שהוצגה ב-1932 בתיאטרון בשדרה השנייה במנהטן שבניו יורק. הוא חובר כמחווה לזמרת איזה קרמר, ילידת העיירה, שהייתה הראשונה שביצעה אותו. הפזמון היה להיט גדול בשעתו, במקור היידי וכן בתרגום לפולנית (1935). הוא נחשב ל"שיר עממי" יהודי,[1] ולמילותיו כמה גרסאות. הפזמון היה לשיר עיירה קלאסי, המבטא את הגעגועים לא רק לבלץ אלא לַשטעטל (העיירה היהודית) ואף לחיים היהודיים במזרח אירופה באופן כללי.[2]

תוכן

הפזמון, שמילותיו פשוטות ולחנו סנטימנטלי, מציג את געגועיה של הדוברת, יהודייה ממזרח אירופה שהיגרה ממנה (כנראה לארצות הברית, כמו קהל היעד היהודי של המופע המקורי), לעיירת הולדתה, בֶּלץ (באלטי) שבבסרביה (העיר הייתה חלק מהאימפריה הרוסית ולאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה בתחומי רומניה; כיום במולדובה). השיר מתחיל בדו-שיח בין הדוברת מָריצָה (ששמה אינו מופיע בשיר) לבין אדם שהגיע מן העיירה. הנמען, אַלתֶר, הוא חבר נעוריה של הדוברת; השם 'אלתר' (אלטער) פירושו ביידיש איש זקן, ומכאן הדעה השגויה הרווחת שעל פיה השיר הוא דו-שיח בין סבא זקן לנכדו. הדוברת שואלת בנימה מתרפקת (המבוטאת באמצעות השימוש בצורת ההקטנה "-לע") איך נראה הבית שאהבה והאם העץ שנטעה עודו מלבלב; אלתר משיב שהבית הזקין ומצבו בכי רע – הוא מכוסה אבק, הגג מט לנפול, החלונות ללא שמשות, הקירות התעקמו – וטוען ש"בכלל לא תכירי אותו עוד". אז עוברת הדוברת למונולוג שבו מובאים זיכרונותיה כילדה מהחיים בעיירה – "ביתי, שבו הוצאתי את שנות ילדותי", כמילות הפזמון החוזר – ילדות שבה נהגה להתרוצץ בשבת עם שאר הילדים ולשבת לקרוא מתחת לעץ ליד הנהר.

מבקר הספרות היידי נחמן מייזל עמד על כך ש"הפזמון עצמו אינו ממש רב-מעוף, [הוא] מתקתק, נאיבי, פרימיטיבי. אבל המוטיב? הוא נוגע בכל חלק בגוף"; ולדעתו המוטיב, ה"ניגון" של הפזמון, הוא שהביא לפופולריות הניכרת ולגלגולים הרבים שהפזמון זכה להם.[3]

היסטוריה

הפזמון נכתב על ידי שחקן התיאטרון, הבמאי והפזמונאי יעקב ג'ייקובס (אנ') (דזשעיקאָבס, Jacobs;‏ 1892–1972) והולחן על ידי אלכסנדר אוֹלשָנֶצקי ((אנ')‏ Olshanetsky;‏ 1892–1946), שהלחין מחזות ואופרטות יידיים. הוא חובר עבור המחזה "דאָס ליד פון דער געטאָ" ('שירו של הגטו') – אופרטה בשתי מערכות מאת ויליאם סיגל (מוזיקה מאת אולשנצקי)[4] שהועלתה באוקטובר 1932 ב"נעשאָנאל טעאטער" (התיאטרון הלאומי), מתיאטראות היידיש בשדרה השנייה שבמנהטן. הוא נכתב כמחווה לזמרת המפורסמת איזה קרמר (איזא קרעמער; Isa Kremer;‏ 1887–1956), ילידת בלץ שהיגרה לארצות הברית כעשור קודם לכן,[5] והיא ככל הנראה הייתה הראשונה שביצעה אותו. הפזמון הפך מיד ללהיט, התפרסם בארצות הברית ובעקבות זאת במזרח אירופה. הפופולריות שלו הולידה שטף של חיקויים, או וריאציות, המתייחסים לעיירות אחרות, ובכך חיזקה את הגעגועים הנוסטלגיים לשטעטל כדימוי מרכזי בתרבות הפופולרית היידית בארצות הברית.[6]

הפזמון הובא לפולין מאמריקה על ידי השחקן האורח מיכאל מיכאלסקו (מיכאלעסקאָ; Michalesko), שביצע אותו ב-1934 בתיאטרון היהודי של קמינסקי בוורשה במלודרמה "דער לעצטער טאנץ" ('הריקוד האחרון'; מאת פריימן,[7] מוזיקה מאת אולשנצקי), שבה גילם זמר קברט יהודי.[8][3][9] בתוך זמר קצר הוא תורגם לפולנית (ככל הנראה במסגרת התיאטרון הפולני),[9] וב-1935 נדפס בפולנית בלבוב[10] ובוצע על ידי הזמר היהודי-פולני אדם אסטון. שמעו של הפזמון הגיע גם ליישוב היהודי בארץ ישראל ורווח בארץ, בפולנית וביידיש, החל בשנות ה-30.[9][11][12] ב-1937 בוצע הפזמון על ידי משה אוישר בסרט Dem Chazzen's Zundel ("דעם חזן'ס זונדעל", 'בן החזן'), שנקרא גם על שם השיר, "מיין שטעטעלע בעלז".[13] הפזמון תורגם גם לרוסית והחל להיות מבוצע בברית המועצות.[14]

בשואה היה הפזמון בין אלה שיהודים הוכרחו על ידי נאצים לשיר בהזדמנויות שונות.[15] שמואל גוגול, נגן מפוחית ב"תזמורת המוות" במחנה אושוויץ, אולץ ללוות בפזמון זה את היהודים שהובלו למותם.[16]

ז'אן ברוסול חיבר בהשראת "עיירתי בלז" פזמון צרפתי, "Belle petite ville" ('עירי הקטנה היפה'), שאותו ביצע ב-1965 בישראל עם חבורת הזמר הקומפניון דה לה שנסון.[17]

ביצועים

בשל הפופולריות הרבה של הפזמון והמעמד שזכה לו כשיר עממי, הוא נכלל ברפרטואר של מבצעים רבים, הן זמרי יידיש והן חזנים.[18] בין מבצעיו: האחיות בארי.

בין מבצעי הפזמון בשנים האחרונות: השחקן הגרמני-פולני אנדרה אוכודלו (גר'); הזמרת היהודייה-פולנייה נינה סטילר (פול') והזמרת הגרמנייה-ישראלית מאיה סבן (אנ') עם פרויקט Jewdyssee.[19]

הפזמון בדפוס

  • Mein shtetele Belz = מיין שטעטעלע בעלז; lyrics by Jacob Jacobs; music by Alexander Olshanetsky, New York: J. & J. Kammen Music Co., 1932.

לקריאה נוספת

  • דוד אסף, שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי, הוצאת עם עובד, 2019, הפרק "בחזרה לשטעטל - היכן הייתה 'עיירתי בלז'?", עמ' 87–115.

קישורים חיצוניים

מילות השיר ותרגומים:

הערות שוליים

  1. ^ ראו לדוגמה: אהרן כהן, עם אמבולנסים לטהרן: רפורטז', מרחביה: ספריית פועלים, 1943, עמ' 13 (נדפס שוב בתוך: אהרן כהן, "סדר" בבגדד, בתוך: י. ל. ברוך (אסף), יום-טוב לוינסקי (השלים וערך), ספר המועדים, כרך ב: פסח, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תש"ח, עמ' 440, באתר היברובוקס); דב שילנסקי, חשכה לאור היום: מאבקו של צעיר ציוני בליטא ובמחנות, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2006, עמ' 429; יצחק ידידיה פרנקל, חיים מנחם בסוק, בנימין שצ'רנסקי, מעמק הבכא: רשמי סיור בפולין החרבה שלאחר השואה; ערך יצחק אלפסי, עמ' 96.
  2. ^ ראו: י. מ. ניימן, זיגמונט טורקוב במונודרמה "לחיים חדשים", דבר, טור 1, 22 בפברואר 1952; ח. זשולטעק, "זכרונות", בתוך: יעקב עדיני (עורך), ביחאוה: ספר זיכרון, תל אביב: ארגון יוצאי ביחאוה בישראל, תשכ"ט, עמ' 467 (ספר יזכור לקהילת ביחאוה, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 473); ישראל שייב (אלדד), "בין בלז לוולקוביסק", בתוך: וולקוביסק: סיפורה של קהילה יהודית-ציונית, תל אביב, 1988, עמ' 38.
  3. ^ 1 2 נחמן מייזיל, "בעלז, מיין שטעדטעלע בעלז": (א גילגול פון א ניגון), היינט, 2 באוגוסט 1935 (ביידיש).
  4. ^ William Siegel (Velvel-Yitzhak Hertsog), Lives in the Yiddish Theatre (מתוך "לעקסיקאָן פון דער יידישן טעאטר" לזלמן זילברצווייג).
  5. ^ על איזה קרמר ראו: מיין שטעטעלע בעלץ – עיירתי בלץ, סיפורה של קהילת בלץ, יד ושם; איזאַ קרעמער — דער שטערן פֿון ייִדישן געזאַנג, פארווערטס, 7 ביולי 2015 (ביידיש).
  6. ^ Jeffrey Shandler, Shtetl. A Vernacular Intellectual History, New Brunswick, NJ: Rutgers University Press (Key Words in Jewish Studies), 2014, p. 39.
  7. ^ איציק מאנגער, יאָנאס טורקאָוו, משה פערענסאָן (רעדאקציע קאָלעגיע), יִידישער טעאטער אין אייראָפּע צווישן ביַידע וועלט-מלחמות, כרך א, ניו יורק: אלוועלטלעכער יִידישער קולטור קאָנגרעס, תשכ"ט 1968, עמ' 101.
  8. ^ פון די אידישע טעאטערען | פּאָפּולערע פאָרשטעלונג פון "לעצטען טאנץ" אין קאמינסקיס טעאטער, היינט, טור 1, 30 באפריל 1934 (ביידיש).
  9. ^ 1 2 3 ש. גלוז, "מיאסטעטשקא בעלז" בירושלים העתיקה, דואר היום, 16 בינואר 1936.
  10. ^ "בעלז, מיין שטעדטעלע בעלז", אונזער עקספרעס, 25 באוקטובר 1936.
  11. ^ ג. קרסל, בשולי דברים | "עיירתי בלז", דבר, טור 3, 16 ביולי 1974.
  12. ^ יואל מסטבוים, מול הכותל, דבר, טור 1, 15 באוקטובר 1954.
  13. ^ Mayn Shtetele Beltz באתר Song of My People. על הסרט (והקטע מהסרט שבו מושר הפזמון): The Cantor's Son / Dem Khazns Zundyl, באתר The National Center for Jewish Film.
  14. ^ יוסף ליטבק, פליטים יהודים מפולין בברית-המועצות, 1939–1946, ירושלים: האוניברסיטה העברית – מכון ליהדות זמננו, 1988, עמ' 200.
  15. ^ ישנן עדויות רבות לפרקטיקה זו באתרים שונים, בהם בולחוב (ראו תיאור על שירת הפזמון בכפייה בעת גירוש 1,600 מיהודי העיירה לבלז'ץ בתוך: יונה ומשה-חנינא אשל (עורכים), ספר הזיכרון לקדושי בוליחוב, חיפה: ארגון יוצאי בוליחוב בישראל, תשי"ז 1957, עמ' 132) ולבוב (אליעזר אונגר, מהתופת הנאצי בפולין – לחופי ארץ-ישראל, הצופה, טורים 3–4, 4 באוגוסט 1944). ראו גם בנימין מינץ וישראל קלויזנר (עורכים), ספר הזוועות: תעודות, עדויות ודינים וחשבונות על שואת היהודים במלחמת העולם השניה, ירושלים: ר' מס; ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תש"ה, עמ' 78.
  16. ^ ב-1993 חזר גוגול לאושוויץ בטקס ציון 50 שנה למרד גטו ורשה, ושם ניגן את השיר בעומדו בין ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לרמטכ"ל אהוד ברק (השיר "העיירה בלץ" - מייַן שטעטעלע בעלץ, באתר להקת אנחנו כאן).
  17. ^ טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה, מעריב, טור 5, 23 בפברואר 1965; מנגינות ושעשועים: הופעת להקת "קומפניון דה לה שאנסון", מעריב, 11 במרץ 1965.
  18. ^ ראו רשימת ביצועים חלקית בארכיון הצליל היהודי ע"ש רוברט ומולי פרידמן, אוניברסיטת פנסילבניה: לפי שם המחבר; לפי "בלז"; לפי שם השיר.
  19. ^ Maya Saban/Jewdyssee - Beltz, Mayn Shtetele, סרטון באתר יוטיוב.

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!