ארמון פרנקס הוא ארמון אנגלו-סכסוני מעצם לווייתן מהמאה ה-8, שגבו מתאר את שעבוד העם היהודי בצד ימין למטה.
העבדות בתנ"ך מתוארת בטקסטים רבים ומשקפת מנהג נפוץ בעת העתיקה. עבדות היא מונח המציין בעלות על אדם אחר שנחשב לרכוש. זכויותיו של האדם המשועבד מועטות ומוגבלות, אין הוא אחראי על גופו ורכושו, ואין הוא חופשי לקבוע את התנהלותו ואת סדר היום שלו.
טקסטים מקראיים מתייחסים למוסד העבדות כמנהג מקובל, מתארים את מעמדם המשפטי של העבדים, וכן תפקידים כלכליים של עבדות, סוגי עבדות ועבדות חוב, המשקפים בצורה יסודית את מוסד העבדות בארץ ישראל בעת העתיקה.[1] ההתייחסות לעבדים היא הן בברית הישנה והן בברית החדשה.
שלושת האבות המתוארים בתנ"ך, נחשבו במעמד גבוה, וכפועל יוצא מכך היו בעלי עבדים. חברות מזרח תיכוניות רבות השתמשו בשפחה כפילגש לצורך רבייה.[2] אזכורים אחרים של עבדות במקרא איפשרו לאדם עני לשעבד את עצמו כעבד עברי, וכן למכור את בתו כאמה עברייה, אמנם תחת מספר סייגים (שמות, כ"א, ז'–י"א).
הפפירוסים של יב, אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב (אלפנטין) שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס, מתארים אף הם, בין השאר, את קיומו של מוסד העבדות והתנהלותו בתקופת בית ראשון ובית שני.
בעלי העבדים, במיוחד אלה שהיו להם עבדים בכמויות גדולות, במספרים גדולים, נדרשו להיות עשירים. הן מכיוון שקניית עבד תמיד הייתה דבר יקר, והן עקב סוגיית המיסים. האדונים נאלצו לשלם מיסים עבור עבדים, הן יהודים והן לא-יהודים, מאחר שאותם עבדים נחשבו לחלק מהתא המשפחתי. עבדים נתפסו כחלק חשוב מהמוניטין של המשפחה, במיוחד בתקופה ההלניסטיתוהרומית, ואל אישה במעמד גבוה התלוו עבדים או שפחות, ששימשו עבורה בני לוויה, דבר שנתפש כהגנה על כבוד האישה.[3] ככל שהזמן התקדם, עבדות הבית התבלטה יותר, ועבדי הבית, שעבדו בדרך כלל כעוזר לאשת הפטריארך, אפשרו לבתים גדולים יותר להתנהל בצורה חלקה ויעילה יותר.[3]
עד מחצית המאה ה-19 נהגה עבדות בארצות הברית במדינות הדרום. מצדדי העבדות נהגו להשתמש בתנ"ך כמקור אלוהי המצדיק את קיום העבדות.[4][5] מצד שני, גם תומכי התנועה לביטול העבדות נעזרו בטקסטים מקראיים כדי לטעון לקושי המוסרי בהחזקת עבדים. אמנם, לכאורה, עמדותיהם היו חלשות יותר.[6][7]
עבדות בעת העתיקה
עבדות חוב ועבדות עד
העבדות הייתה נפוצה בעולם העתיק וגם בעם העברי בתקופת המקרא. המקור הבסיסי לעבדות הייתה עבדות חוב (אנ'): כאשר בעל החוב הוא תושב מקומי ואין בידו לשלם את החוב או לכלכל את עצמו ואת משפחתו, היו הוא וילדיו עוברים לבית המלווה כעבדי חוב, העובדים ללא תמורה עד לכיוסי החוב, או עד להשלמת המועד המוסכם ביניהם. לעיתים היה ממשיך לעבוד באותו שדה, אלא שתמורת עבודתו נמסרה לבעל החוב. במקרים אחרים, לפי דרישת בעל החוב, יכול היה להתגורר במקום אחר על מנת לעבוד שם. סטטוס של עבדות חוב היה מקובל במסופוטמיה בעת העתיקה. בהיעדר אכיפה ברורה, היו מקרים בהם נותר עבד החוב כעבד גם שנים לאחר פריעת חובו. החוק המסופוטמי (חוקי חמורבי סעיפים 113–119, חוקי אשור סעיף A48) הכיר בזכותו של המלווה לקחת את הלווה לביצוע עבודות כפייה. המקרא, בספר ויקרא מתייחס באופן דומה לעבדות חוב, בשם עבד עברי, סטטוס שהיה שמור לפי המקרא לתושבים עבריים.[8] הן במקרא, והן בתרבות המסופוטמית בעולם העתיק, נהגו קודי מוסר שאסרו להתעלל בעבד החוב. עבודתו אמנם הייתה שייכת לבעליו, אך הוא עצמו לא היה "רכוש בעליו", והייתה לו שליטה על גופו ונפשו. לא כך היה הדבר בנוגע ל"עבדי עד".
מלבד "עבדי החוב", הייתה עבדות נוספת, שניתן לכנותה "עבדות עד": גברים ונשים שנשבו בקרב ונלקחו לעבדות, וצאצאיהם, לעד. עבדים אלה נחשבו כרכוש בעליהם, ללא כל זכויות אדם, וניתן היה לרכשם או למכרם בכסף בשווקים. במקרא, מכונה עבדות זאת בשם עבד כנעני. בניגוד לתרבות המסופוטמית, המקרא מורה להתייחס בהגינות גם לעבדים אלה, אף אם אינו פוסל או מגנה את עצם מוסד העבדות.
עבודת העבדים
בהיעדר תיעוש ומיכון, מרבית הכלכלה בעת העתיקה הסתמכה על עבודתם של עבדים, שביצעו ביצעו משימות רבות ומגוונות. מעבר לרשום בתנ"ך, יש תיעוד רב בנושא גם בכתובים מיוון העתיקה ומרומא העתיקה.[3] מלבד הצורך המובן מאליו בעבודה הפיזית להחזקת המשק, אחד מתפקידיהם של עבדים היה לשמש סמלי סטטוס לבני החברה העליונים, במיוחד בכל הנוגע לרכישת נדוניה לבנותיהם. בשכבות הגבוהות, ניתן היה למכור עבדים או להשאילם, כדרך להראות שהמשפחה מסוגלת לספק סכומי כסף נדיבים לבנותיהם כשהן נישאו.
אף על פי שהדבר לא צוין במפורש, ניתן להניח כי עבדי עד - עבדים כנעניים, היו כוח העבודה שבנה את בית המקדש הראשון והשני, ככוח העבודה של המלכים באותה תקופה. בתרבות המסופוטמית בעת העתיקה, כמו גם בתרבות היוונית והרומית בעת העתיקה, היוותה עבודת העבדים השייכים לבני המלוכה, למנהיגים העשירים ולאצילים, המנוע שאיפשר בנייה רחבת היקף כגון זאת, ולא מן הנמנע להניח כי כך היה גם בתרבות העברית המקראית. מלבד סיפוק בניית המקדשים ועבודת אחזקתם השוטפת (הלא טקסית), במשק הבית, עבדים ביצעו גם משימות ביתיות כמו שמירה על משק הבית, גידול חיות משק וגידול כמויות קטנות של יבולים. אדונים ניצלו תכופות את עבדיהם הטובים והייצוגיים, לצורך ביצוע מטלות בפומבי של ייצוג האדון, דבר שהראה על יוקרה וחשיבות.[3] בנוסף להפגנת מותרות, החזקת עבדים הייתה הכרחית כדי להראות רקע משפחתי טוב. עשירים רבים התייחסו לעמיתיהם שהחזיקו רק מעט עבדים, ככאלה שיש לרחם עליהם.[3] עם זאת, היות שהחזקת אדם כעבד, וכלכלתו המלאה, הייתה עסק יקר ביותר, כפי הנראה בתקופת המקרא והתלמוד החזיקו רק העשירים ביותר, ב"עבדי עד" - עבדים כנעניים, ולא כלל הציבור.
היחס לעבדות בתנ"ך
התַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או "המקרא", הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרות היהודית, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבהם הסתיימה לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת, אלא בתקופה ממושכת, בעת העתיקה, שניתן לכנותה גם "תקופת המקרא".
התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה. הספרים שנכללו בקאנון התנ"ך העברי הם גם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, ויחד עם כמה מן הספרים החיצוניים שלא נשמרו ביהדות, הם מרכיבים את הברית הישנה הנוצרית. זהו החלק הראשון בביבלייה הנוצרית, המכילה גם את הברית החדשה, שהיא סדרת הספרים בעלת התפוצה הגדולה ביותר בתולדות האנושות והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.
התנ"ך מתאר שלושה מקורות לעבדים:
שבויי מלחמה, שנשבו בקרב ונלקחו לעבדות במקום להורגם;
עבדות מלידה, אנשים שנולדו לנשים בעבדות;
עבדות חוב, אנשים שמכרו את עצמם לעבדות, או נמכרו על ידי הוריהם, עקב מצב כלכלי.
שבויי מלחמה
אחת הדרכים לצבור עבדים היא לקחתם בשבי. מצד אחד, הכתובים בתנ"ך מתייחסים לכך כדבר נורמטיבי, וקיימת אף מצווה ספציפית המדברת על אופן לקיחת אשתו יפת התואר של האויב במלחמה לשפחה אישית. עם זאת, בפועל, מעבר למלחמת כיבוש הארץ הרשומה במקרא, בני ישראל המקראיים בדרך כלל לא היו מעורבים במלחמות רחוקות או רחבות היקף, וככל הנראה לכידת שבויים לא הייתה מקור משמעותי לעבדים.[9]
אחד האזכורים המקראיים ללקיחת שבויי מלחמה כעבדים היה במלחמת מדיין (במדבר ל"א), שם מדווח כי כאשר חזרו הלוחמים מהקרב, כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה גדולה מספיק למשכב, וכן את כל הזכרים שבטף (ילדים בנים). לפי הכתוב, בנות מדיין הקטנות וכן מאות אלפי בהמות, חולקו כשלל.[10]
הרולד סי. וושינגטון מבית הספר לתאולוגיה של סנט פול מביא את פרשת אשת יפת תואר (דברים, כ"א, י'–י"ד) כדוגמה לאופן שבו התנ"ך מסתייג ומביע את דעתו על אלימות מינית שבוצעה על ידי בני ישראל; הם אמנם היו רשאים לקחת נשים כשבויות מלחמה, לשכב עמן ולשאת אותן לנשים, ללא יכולת מצד אותן נשים להתנגד או להביע את עמדתן. אך לפי הוראות התנ"ך, במסגרת תנאים אלה עדיין נדרשו הלוחמים העבריים לנהוג בהן בכבוד יחסי.[11]
MI Rey, מהמכון לתואר שני ללימודי דת באוניברסיטת בוסטון טוענת שהקטע הוא אישור לא רק לעבדות מינית אלא גם מתעד את הנורמה והלגטימיות בנוגע לאונס במלחמה ורצח עם,[12] שכן לכידת הנשים הללו מוצדקת בטענה שאינן עבריות. עוד טוענת ריי כי נשים אלו לא נתפסו כשוות לנשים עבריות, אלא כגביעי מלחמה, ולפיכך לא היו לחוטפיהן נקיפות מצפון לעסוק באלימות מינית.[13] עם זאת, הצו המקראי לא אומר במפורש כי המלחמה המדוברת היא נגד לא-עברים, אלא נגד "אויבים" מונח גנרי, מונח המשמש בהתייחסות לבני ישראל וגם לזרים,[14] כאשר התנ"ך מתאר בהמשך גם מספר מלחמות בין שבטי ישראל השונים.[15]
חז"ל בארו את טעם הלכות אשת יפת תואר בנימוק: ”לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע – מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות” (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א, עמוד ב'). כלומר, כשם שמוטב לאכול בהמה שעומדת למות אך נשחטה כדין, שזהו איסור קל, מלאכול נבלה, שזהו איסור תורה חמור, כך מוטב לאפשר לחייל לבוא על השבויה במסגרת היתר 'אשת יפת תואר', מאשר שינהג בה כשפחת מין או ימכור אותה לעבדות או לבית בושת כפי שהיה מקובל לנהוג בשבויות בקרב העמים המנצחים במלחמות.[16][17] לפי דעה זו הטקסט בספר דברים כ"א יב-י"ג (המבהיר שעל האשה השבויה לגלח את ראשה, לבלות חודש אבלות וכו' לפני הנישואין) נועדו להפחית את רצונו של הגבר החוטף לקחתה לאישה.[18]
עבדים נמלטים
ספר דברים אוסר על בני ישראל למסור עבדים נמלטים לאדוניהם או לשלוט בהם, ומורה כי יש לאפשר לבורחים אלו להתגורר היכן שהם רוצים.[19] אף על פי שקריאה מילולית תצביע על כך שהדבר חל על עבדים מכל הלאומים והמקומות, המשנה ופרשנים רבים רואים את הכלל בתחולה מצומצמת בהרבה, רק על אותם עבדים הנמלטים מחוץ לשטח ישראל לתוכו.[20] נימוק זה שימש את ההנהגה הדתית והשלטונית במדינות תומכות העבדות בדרום ארצות הברית, עד ביטול העבדות, כאשר תמכו בעבדות ובחוקי העבד הנמלט, תוך הסתמכות על התנ"ך כמקור מוסרי.
עבדות מלידה
אפשר היה גם להיוולד לעבדות. אם עבד ישראלי קיבל אישה (שפחה) מבעליו, אז האישה וכל הילדים שנבעו מהאיחוד יישארו רכוש בעליו, כמפורט בסוגיית עבד עברי שרבו מסר לו שפחה כנענית.[21] אף על פי שלא צוין לאום, הפרשנים התאולוגים מהמאה ה-18 ג'ון גיל (1697–1771) ואדם קלארק הציעו שהדבר מתייחס רק לפילגשים כנעניים.[22][23]
עבדות חוב
בדומה לשאר המזרח הקדום, מערכות המשפט של בני ישראל חילקו את העבדים לקטגוריות שונות: בקביעה מי צריך להרוויח מהתערבותם, מערכות המשפט ערכו שתי הבחנות חשובות: בין עבדי חוב ומיטלטלין, ובין עבדים מלידה - תינוקות שנולדו לעבדים.
השלטונות התערבו בראש ובראשונה כדי להגן על הקטגוריה הראשונה, עבדי חוב, אזרחים שנקלעו לתקופות קשות ונאלצו למכור את עצמם או את ילדיהם לעבדות עקב חוב או רעב."[24]
עוני, ובאופן כללי יותר חוסר ביטחון כלכלי, אילצו אנשים מסוימים להגיע למצב של עבדות חוב (Debt bondage). במזרח הקדום, נשים וילדים (שאינם בוגרים) היו כמעט ללא זכויות, ולעיתים נמכרו לעבדות על ידי הבעל או האב מסיבות כלכליות. עדות לנקודת מבט זו מצויה כבר בקוד חמורבי, המתיר לחייבים למכור את נשותיהם וילדיהם לעבדות זמנית, הנמשכת לכל היותר שלוש שנים. גם ספר ויקרא מציג זאת, ומאפשר לתושבי חוץ למכור את ילדיהם ומשפחותיהם לבני ישראל, אם כי לא מוטלת הגבלה על משך העבדות.[25] ספר ויקרא מרחיב באופן ניכר על עבדות החוב. ניתן לייחס את ההרחבה התחום זה למיסוי גבוה, הלוואות בריבית גבוהה, ומונופול של מעטים על משאבים.[3]
עבדי חוב היו אחת משתי הקטגוריות של עבדים בחברה היהודית העתיקה. כפי שהשם מרמז, אנשים אלה מכרו את עצמם לעבדות, לרוב באופן זמני, כדי לשלם חובות שצברו.[1] אנשים אלו לא היו במצב זה לצמיתות, עבדו במהלך שעות היום בשדה, ולרוב שוחררו לאחר שש עד שבע שנים, שבהן היוותה עבודתם ללא שכר סוג של החזר החוב.
עבדי עד, לעומת זאת ("עבדים מלאים", שעבדו ללא קבלת שכר) היו פחות נפוצים והיו בדרך כלל שבויי מלחמה שלא שמרו על זכות הגאולה הפרטנית. עבדי שכר עסקו בעבודות במשרה מלאה, במשך כל שעות היממה, לעיתים קרובות בתפקיד ביתי.[1]
עבדות מינית וזוגית
שטיח המציג את רחל, דן ובלהה. יעקב היה בעלה של רחל, ובלהה הייתה שפחתה של רחל; רחל "נותנת" את בלהה לבעלה ויש לו שני בנים מבלהה: דן ונפתלי.
שתי מילים בלשון המקרא שימשו על מנת לתאר עבדות של נשים: "אָמָה" ו"שִׁפְחָה".[26] בהתבסס על השימושים בטקסטים שונים, נראה שלמילים יש אותן קונוטציות והן משמשות שם נרדף, כלומר של היותן אובייקט מיני, אם כי נראה שהמילים עצמן הן ממוצא אתני או לשוני שונה. מאחר שמעמדן של נשים באותה תקופה היה נמוך ביותר, היה למעשה היחס לנשים שהיו שפחות, דומה לנשים "בנות חורין" נשואות, כאשר התלות בגבר וחובתה לבצע את מטלות הבית ולספק את צרכיו המיניים היו דומים.[26] עם זאת, החברה מתייחסת בכבוד רב יותר לנשים נשואות, הייתה לבעליהם "בעלות מינית" עליהן (רק הבעל רשאי היה לקיים עמן יחסי מין), והן היו רשאיות בתנאים מסוימים להתגרש ולחזור לאביהן; זאת בניגוד לשפחות שלא הייתה להן כל בחירה. לשפחות היו שני תפקידים ספציפיים: שימוש מיני וליווי חברתי.[26] יכולות הרבייה שלהם הוערכו במסגרת תפקידיהם בתוך המשפחה. נישואים עם שפחות נחשבו כדבר לגטימי, אף כי לא תמיד היו מקובלים. למעשה, נישואים לשפחה הפחיתו את ניצולה המיני, כאשר הפכו את הבעלות עליה, כולל הבעלות המינית, לבלעדית על ידי הבעל. זאת בעוד שפחות אחרות היו מותרות לכל גבר בסביבה ממשפחת האדונים, ללא הגבלה. שפחות שנישאו לאדון זכו ליחס של נשים נשואות יותר מאשר לעבדים. עם זאת, ההחלטה אם הילדים המשותפים יהיו בני חורין או עבדים, הייתה נתונה לבעלה, בעליה של אותה שפחה.[26]
עבדות מינית, או מכירתה של אישה לעבדות למטרות מין, הייתה נפוצה בעולם העתיק. לאורך תקופת המקרא, לקיחת נשים מרובות מתועדת פעמים רבות.[27] אב עברי יכול היה למכור את בנותיו הרווקות לשעבוד, כעבדים (שפחות אמות), מתוך ציפייה או הבנה שהאדון שרכש אותן, או בניו, יוכלו בסופו של דבר לשאתן לנשים, דבר שיבטיח את עתידן (כמו בשמות, כ"א, ז'–י"א). הפרשנים היהודים והנוצרים כאחד, מתייחסים לאמה עברייה כמכירת בת, שלא הגיעה לגיל שתים עשרה שנה ויום, וכאשר המכירה היא מתוך עוני.[28]
היחס אל אמה שנמכרה לעבדות היה רגיש, אך עדיין דינה כדין עבד במקרים מסוימים. גם במקרה בו היא מובטחת לגבר אחר, במקרה שבו לדוגמה, נאנסה לא הוחל עונש מוות על הפוגע בה, מאחר שלא נחשבה אדם חופשי.
עבדים עבריים, מבני ישראל, שהיו עבדי חוב. אותם עבריים מכרו את עצמם או נמכרו על ידי אביהם לעבדות, עקב מצב כלכלי קשה. עבדים אלה, שנקראים בתנ"ך עבד עברי, היו כפי הנראה רוב העבדים בתקופת המקרא, ועיקר האיסורים והציוויים במקרא מכוונים אליהם. הם זכו לתנאים משופרים, ולשחרור לאחר שבע שנים. למעשה, המקרא מדגיש כי חל איסור להתייחס אליהם ביחס השמור לעבדים, כלומר לעבדים נוכריים.
המילים "לא תעבוד בו עבודת עבד" אוסרות במפורש עבדות בעלת אופי רודני ובלתי הומני, שהיא היחס הנורמטיבי אליו היו חשופים עבדים (נוכריים, כנענים). מכאן, שהתייחסות כזאת לעבד כנעני הייתה דבר שבשגרה. לעומת העבד הכנעני, נשללת ההגדרה של עבד עברי כ"רכוש" של האדון: "כתושב וכשכיר יהיה עמך". כלומר העבד אינו יותר מפועל רגיל, פרט לכך שזמן עבודתו מוארך, ושאינו מקבל תשלום. ומצד שני, תמורת עבודתו, אמור בעליו לדאוג לצרכיו.[29]
עבדים עבריים אמורים להשתחרר תוך זמן קצוב: עד שנת השמיטה או בשנה השביעית לשירותם, המוקדם מבין השניים. המקרא מאפשר לעבדים עבריים, לוותר מרצונם על מעמדם כעבדים בשנה השביעית ולהיות עבדים קבועים - ללא תאריך שחרור. עליהם ליזום זאת מרצונם, ואין מדובר בברירת מחדל. החוק מחייב שהעבדים יאשרו את הרצון הזה "לפני אלוהים", ולאחר שעשו זאת, עבדים היו צריכים להכניס מרצע דרך אוזנם לתוך עמוד דלת על ידי אדונם.[30] טקס זה היה נפוץ בכל המזרח הקדום, והיה מקובל אצל עבדי חוב, גם על ידי המסופוטמים, הלידיים והערבים ;[31] בעולם השמי, האוזן סימלה ציות (כפי שהלב מסמל רגש, בעולם המערבי המודרני), ותנוך אוזן מחורר סימן עבדות. גם כאשר ויתרו על זכותם לצאת לחופשי והתחייבו להישאר עבדים לצמיתות, היחס אליהם נותר כאל עבדים עבריים.
המקרא אינו מתייחס באותו אופן ל"עבד כנעני" - שבויי מלחמה גברים שנלקחו לעבדות (פרט לאשת יפת תואר) או לצאצאיהם שהם עבדים מלידה. אותם עבדים אכן נחשבים כרכוש ונעדרי זכויות, כמקובל בעולם העתיק, והמקרא פחות מתייחס לזכויותיהם. עבד כנעני, בין השאר, מחויב לעבור גיור חלקי ליהדות, הכולל ברית מילה, מבלי שעמדתו בעניין נשמעת. חז"ל שפירשו את המקרא אמנם דרשו כי אין להתעמר בעבד הכנעני, אך הדברים אינם מוזכרים בטקסט המקראי.
סחר בעבדים
הדינים הנוגעים לעבדים נוכריים בספר ויקרא מקבלים כמובן מאליו את עובדת הסחר בעבדים (slave trade).
במסגרת הוראותיה שלא להתעלל בעבד העברי, מבהיר הטקסט המקראי את ההבדל.
המקרא מתייחס לסחר בעבדים כאל חלק ממציאות החיים. עבדים כנעניים, שאינם "עבד עברי", נחשבים סוג של רכוש שניתן למכור, לרכוש ולהעביר בירושה. למעשה, כאשר המקרא קורא להתייחס לעבד העברי בתנאים משופרים, הוא מבהיר במפורש כי הדבר הוא בניגוד לעבדים כנענים או נוכריים.
ציוויים אלה תרמו לכך שגם בעבדות בארצות הברית, בה לא היו כל זכויות אדם לעבדים, נהגו רוב בעלי העבדים, המאמינים בכתבי הקודש, לאפשר לעבדים את יום המנוחה בימי א'.
ספר ויקרא מורה שבמהלך שנת השבתון, עבדים ואדוניהם צריכים לאכול מזון שהאדמה מניבה, מבלי שיעבדו אותם. מצווה זו לא לעבוד את האדמה מכוונת לבעל הקרקע ואינה מזכירה עבדים, אך פסוקים אחרים מרמזים שלא זורעים תוצרת על ידי איש בשנה זו, ומצווים שהארץ חייבת "לשכב באדמה". לא מוזכר אם עבדים מקבלים מנוחה מעבודה שאינה חקלאית במהלך שנה זו.
בניגוד לספרים האחרים, ספר ויקרא אינו מזכיר את שחרור העבד העברי לאחר שש שנים, אלא פשוט נותן את ההוראה המעורפלת שאין להכריח את העבד העברי לעבוד בקפדנות. "לֹא-תִרְדֶּה בוֹ, בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ, מֵאֱלֹהֶיךָ",[32] " כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה, יִהְיֶה עִמּוֹ; לֹא-יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. וְאִם-לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה, וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ."[33] הרמב"ם טוען שיש לפרש זאת כאיסור על עבודה לנצח ללא הגבלה, או על מתן עבודות לעבד שאין להן סיבה משמעותית והן חסרות טעם.[34][35]
המקרא מדבר גם על מקרה מיוחד בו אדם החייב כספים לאחרים ואינו יכול להחזירם, מוכר עצמו כעבד לנושה שלו, כ"עבד חוב". ספר ויקרא מציין כי במצב זה אין להכריח את החייב לעשות מלאכת עבדים, אלא יש להתייחס אליו כאל שכיר: "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר-לָךְ, לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד".[36][37]
פגיעה ופיצויים
ספר שמות מספק תיאור ישיר יותר להגנה עם גופו ובריאותו של העבד, כולל אל העבד הנוכרי, ובכך שונה לטובה מהיחס אל עבדים בתקופות מאוחרות יותר בהיסטוריה האנושית. הכתוב אינו אוסר על ענישה פיזית של העבד, אך מזהיר מפני פגיעה בלתי הפיכה בו. הטקסט שם מקביל את העיקרון המוסרי של מידה כנגד מידה הבסיסי (עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן[38]), גם לעבדיו של האדם, כדי להבהיר שכאשר עבדים נפגעים באופן משמעותי על ידי אדוניהם, עליו לפצות גם אותם על ידי שחרורם. שתי הדוגמאות שמביא הטקסט המקראי הן: פגיעה חמורה בעין או בשן. "וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ-אֶת-עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם-שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ-שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ."[39]
טקסט זה דומה ומשלים טקסט קדום של חוקי חמורבי, המורה שכאשר נגרמת פגיעה של אדם באדם אחר, הנמצא במעמד חברתי נמוך ממנו, יש לתת לו פיצוי כספי, במקום העיקרון של "מידה כנגד מידה". יוסף בן מתתיהו, שחי מאות שנים לאחר תום תקופת המקרא, מציין שעד זמנו היה מקובל לשלם קנס לעבד שנפגע קשות, במקום לאפשר לו להשיב מידה כנגד מידה ולפגוע פיזית באדונו.[40]רמב"ן טוען שהמקרא מחייב במקרה כזה לשחרר את העבד שנפגע[34]
שחרור כתוצאה מפגיעה בשן ובעין הוא היוצא דופן. במקרים אחרים היחס אל העבד הוא כאל רכוש בעליו, ופגיעה בו נחשבת כפגיעה בבעליו. החוק החיתי והחוק הבבלי הקדומים מציינים שניהם שאם עבד נפגע על ידי צד שלישי, מחויב הצד השלישי חייב לפצות כספית את הבעלים, ולא את העבד.[41] הדבר דומה למדי לרשום בספר שמות: אם שור (השייך לצד שלישי) פוגע בעבד, חייב בעל השור לשלם לבעליו של העבד קנס כספי, והשור עצמו יומת. "אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה--כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים, יִתֵּן לַאדֹנָיו, וְהַשּׁוֹר, יִסָּקֵל."[42] כלומר היחס כאן אל העבד הנוכרי הוא כאל רכוש בעליו.
אלימות מצד הבעלים כלפי העבד מותרת, בהיותם רכושו. אמנם, רצח של עבד על ידי בעלים נאסר במפורש בספר שמות. אך הכתוב מסייג זאת. בעוד שהכאת אדם חופשי למוות היא דבר אסור שעונשו מוות[43]; הכאת עבד למוות נאסרת רק אם הוכה קשות במטרה להורגו. במקרה בו העבד שורד יום או יומיים מאז הכאתו, ורק אז מת, בעליו אינו מחויב בדבר, מאחר שהעבד הוא רכושו.
אברהם בן נתן, מחכמי פרובנס, בן המאה ה-12, וכן הרמב"ם, טוענים שהביטוי "נקום יינקם" מרמז על עונש מוות,[34][44] אך חוקרים אחרים סבורים כי מתואר כאן עונש קל יותר.[45]
שחרור מעבדות
במקביל לשחרור העבד העברי בשנת השמיטה, הטקסט המקראי קובע כי עבד עברי ישוחרר לא יאוחר משש שנים לאחר תחילת עבודתו.[46] עם זאת, הדבר אינו כולל עבדים נוכרים, שאינם עבריים, ובאופן ספציפי מוציא את בנות ישראל שנמכרו לעבדות על ידי אבותיהן, משחרור אוטומטי כזו בשנה השביעית. האמה העברייה נמכרה כדי שתהיה לבעלים או לאחד מבניו אופציה לשאתה לאישה; ואם לא נעשה כן, יש להתיר לפדותם. גם במקרה בו הנישואין התקיימו, ניתן לשחרר את האמה העברייה לחופשי אם בעלה התרשל בהתחייבויותיו הזוגיות הבסיסיות.[47]
עם זאת, ספר שמות המאוחר יותר, וכן ספר ירמיהו, סותרים אלמנטים של הוראה זו,[48][34] בהרחבת המחזור האוטומטי בשנה השביעית לשני המינים.[49]
ההבדל בין היחס לעבד העברי ליחס לעבד הנוכרי אינו רק בעצם השחרור הקצוב בתום שש שנים או שנת השמיטה. הטקסט מורה לפצות את העבד העברי עם שחרורו בסחורה ופיצוי כספי נרחבים.
עבדים עבריים יכולים להשתחרר לפי המקרא אף לפני תום שש השנים או השמיטה, במידה שיקנו את חירותם על ידי תשלום סכום השווה לשכר הכולל של עובד שכיר לאורך כל התקופה שנותרה עד היובל הבא (דבר שעשוי להיות גם עד 49 שנות שכר). בנוסף, גם קרובי דם של העבד הורשו לקנות את חירותו של העבד, והמקרא מברך על כך ורואה זאת כגמילות חסדים חשובה. (גואל).
אידאולוגיה כנגד העבדות, וביטולה
מעטים פסוקי המקרא המעידים על אידאולוגיה שהתנגדה לעצם קיום העבדות ורואה בכך עוול, ומעט פסוקים אלה נמצאים רק בספרי הנביאים, ולא בספרים אחרים בתנ"ך. אותם נביאים קצפו על אכזריותה של העבדות והטיפו לתנאים אנושים יותר, אך לא לביטולה.[50]
בנוגע לעבדי חוב - עבד עברי, למרות החובה בכתובים לשחררו לאחר שש שנים או בשנת השמיטה, כפי הנראה לא נהגו כך והיו בעלי חוב רבים שלא שחררו את עבדי החוב כנדרש. הנביא נחמיה למשל נזף אף הוא בבני ישראל העשירים של ימיו על כך שהם ממשיכים להחזיק בעבדים ישראלים, ודרש לחדול מכך.[51] לפי האנציקלופדיה היהודית, מוסד "העבד העברי" בוטל על ידי הנביאים לאחר חורבן בית המקדש הראשון[52].
לעומת מוסד עבדי החוב - העבד העברי, הרי שמוסד העבדות הכללי ("עבדים נוכריים") המשיך עוד זמן רב לאחר תום תקופת המקרא, במשך רוב חייה של התרבות האנשוית, ועד המאה ה-19.
היחס לעבדות בברית החדשה
הברית החדשה היא החלק השני של אוסף כתבי הקודש הנוצריים, ומכילה 27 ספרים. הברית החדשה כוללת ארבעה ספרי בשורה (אוונגליונים), המתארים את חייו ופועלו של ישו, כתבי איגרות ששלח פאולוס (שאול התרסי) אל הקהילות הנוצריות הראשונות (איגרות פאולוס), וספרים נוספים.
גם בתקופה בה נכתבה הברית החדשה, היה מוסד העבדות תופעה חברתית קיימת ולגיטימית, ובהתאם מוזכרת בה העבדות מספר פעמים.
באופן פרדוקסלי, תומכי העבדות הנוצריים במהלך השנים, ואף עד המאה ה-19 במדינות הדרום של ארצות הברית, בחרו להתייחס במקרה זה יותר דווקא לציוויי הברית הישנה בתנ"ך, המתייחסים לעבדות כדבר נורמטיבי; ופחות לדבריו של ישוע בברית החדשה, הרואים בעבדות דבר מגונה.
השקפתו של ישוע על העבדות משווה את היחסים בין אלוהים למין האנושי, ליחסים של אדון ועבדיו. שלושה מקרים שבהם ישוע מעביר דעה זו כוללים:
מתי, י"ח, 21–35: משל העבד שלא מחל, שבו ישוע משווה את היחסים בין האל לבני האדם, כיחס של אדון לעבדיו.
מתי, כ', 20–28: רשומות מספר הערות בהן ישוע מכיר בכך שצריך להיות עבד כדי להיות "ראשון" בין הנפטרים הנכנסים לגן עדן.
מתי, כ"ד, 36–51: משל ישוע על העבד הנאמן, שבו ישוע שוב משווה את היחסים בין אלוהים למין האנושי לזה של אדון ועבדיו. וכן הלאה.
איגרות
סוגיית העבדות מופיעה גם באיגרות, אם כי לעיתים באופן מעט שונה. במכתביו של פאולוס, הוא מניע את העבדים הנוצרים המוקדמים להישאר נאמנים וצייתנים לאדוניהם כפי שהם למשיח. בהאיגרת אל האפסים, פרק ו', פסוקים 5–8 כותב פאולוס, "עבדים, היו צייתנים לאדוניכם האנושיים בפחד וברעד, בכנות הלב, כמו למשיח", כלומר פאולוס מורה לעבדים לציית לאדונם. הצהרות דומות לגבי עבדים צייתנים ניתן למצוא בהאיגרת אל הקולוסים, פרק ג', פסוקים 22–24, האיגרת הראשונה אל טימותיוס, פרק ו', פסוקים 1–2, והאיגרת אל טיטוס, פרק ב', פסוקים 9–10. ב-האיגרת אל הקולוסים, פרק ד', פסוק 1 מייעץ פאולוס לחברי הכנסייה, שהם אדוני עבדים, "להתייחס לעבדיכם בצדק ובהגינות, תוך שהם מבינים שגם לכם יש אדון בשמים". בנוסף לעצותיו של פאולוס לאדונים ולעבדים, הוא משתמש בעבדות כמטאפורה. בהאיגרת אל הרומאים, פרק א', פסוק 1 מכנה פאולוס את עצמו "עבד של ישוע המשיח" ומאוחר יותר בהאיגרת אל הרומאים, פרק ו', פסוק 18 פאולוס כותב "השתחררתם מהחטא והפכתם לעבדים לצדק". גם בהאיגרת אל הגלטים, פאולוס כותב על טבעה של העבדות בתוך מלכות אלוהים. בהאיגרת אל הגלטים, פרק ג', פסוק 28 נאמר: "אין יהודי ולא יווני, אין עבד ולא בן חורין, אין זכר ואין נקבה; כי כולכם אחד במשיח ישוע." וכן הלאה.
האיגרת אל פילימון
האיגרת לפילימון הפכה לטקסט חשוב ביחס לעבדות; נעשה בו שימוש בעיקר על ידי המתנגדים לה.[53] באיגרת כותב פאולוס לפילמון, שהוא מחזיר אליו את אונסימוס הקדוש, עבד נמלט; עם זאת, פאולוס גם מפציר בפילימון להתייחס לאוניסימוס, שלדבריו הוא רואה כבן, לא כעבד אלא כאח אהוב המאמין במשיח. פילימון מתבקש להתייחס לאוניסימוס כפי שהיה מתייחס אליו. לפי המסורת הקתולית, בהמשך לאותה איגרת, פילימון שחרר את אונסימוס.[54]
ויכוחי המאה התשע עשרה על ביטול העבדות
ייצוג העבדות בתנ"ך, היה נושא לדיונים ממושכים וסוערים במאה ה-19, כבסיס ערכי או היעדרו, בנוגע לעבדות בארצות הברית. שני הצדדים, הן תומכי העבדות והן המתנגדים לה, נוצריים מאמינים ברובם, נעזרו בכתבי הקודש, הן אלה שבברית הישנה (תנ"ך) והן אלה שבברית החדשה, לתיקוף עמדותיהם. טענה שהועלתה שוב ושוב היא שהעבדות המוזכרת בתנ"ך שונה בתכלית מעבדות המיטלטלין הנהוגה בדרום ארצות הברית של אמריקה, ושבמקרים מסוימים המילה "עבד" היא תרגום שגוי. למשל, לעבדים עבריים בתקופת המקרא והתלמוד היו זכויות רבות שלא היו לעבדים באמריקה, כולל הדרישה שעבדים עבריים ישוחררו לאחר שבע שנות עבדות. (בניגוד לעבדים הנוכריים).
מאחר שהנוצרים ראו עצמם כממשיכי דרכם הרוחניים והאמוניים של בני ישראל המקראיים, נשאלה השאלה, האם עבדים שקיבלו עליהם את הנצרות (כלומר רוב מוחלט של העבדים במאה ה-19 בארצות הברית) נחשבים מבחינה רוחנית כעבריים, או כנוכריים, מבחינת היחס אליהם והצורך לשחררם, אל מול הזכות להשאירם כעבדים.
סוגיה נוספת היא בעובדה כי התנ"ך לא מתייחס כלל למוצא או לגזע, ואין קורלציה או מתאם בתנ"ך בין עבדות לבין מוצא אפריקאי. למעשה, הפסוק היחיד המדבר על מוצא ומתייחס לעבדות, מציין את השם "כנען", ולא את השם "חם", שהוא המקור המיוחס לעמי אפריקה, בפסוק "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו."[55]
העבדות במאה ה-19 הייתה שונה גם מהעבדות ברומא עתיקה, שאף אליה נשאו עיניים תומכי העבדות במאה ה-19.
עבדים ביוון וברומי בעת העתיקה, מעבר לכך שלא היו דווקא ממוצא אפריקאי, גם יכלו לפדות את עצמם בכסף, גם אם בכסף רב מאוד, ולצאת ממוסד העבדות. ידוע כי ברומי העתיקה היו עבדים לשעבר שקיבלו אזרחות רומית, וחלקם הגיע בהמשך ימיו לסטטוס חברתי גבוה. זאת בניגוד לעבדות בארצות הברית, בה היו העבדים אך ורק אנשים ממוצא אפריקאי, וכמעט שלא הייתה בה יכולת למוביליות (התניידות) חברתית.
הערות שוליים
^ 123Tsai, Daisy Yulin (2014). Human Rights in Deuteronomy: With Special Focus on Slave Laws. BZAW. Vol. 464. De Gruyter. ISBN978-3-11-036320-3.
^מערכות יחסים כאלה של אדון עם שפחה נחשבו לגיטימיות, והילדים זכו לכל הזכויות בדומה לשאר ילדיו של האדם בעל העבדים. הלגיטימציה של קיום יחסים מיניים עם פילגש התקיים גם לאחר תקופת המקרא, עוד בעולם המוסלמי הפרה-מודרני, ורבים משליטי הח'ליפות העבאסית והאימפריה העות'מאנית נולדו מתוך מערכות יחסים כאלה. גם במדינות הדרום של ארצות הברית, עד המאה ה-19, לפני ההכרזה על ביטול העבדות, היה מקובל הנוהג של קיום יחסים מיניים של עם שפחה, לרוב בכפייה, אלא שבמקרה זה נותרו הילדים המשותפים במעמד של עבדים. (יעקב מילגרום, "ויקרא - ספר הפולחן והמוסר", הוצאת ביאליק, 2014, פרק כה - "התשובה הכוהנית לעוולות החברתיות", עמ' 292-295)
^Stringfellow, A Scriptural defense of slavery, 1856
^Raymund Harris, Scriptural researches on the licitness of the slave, (Liverpool: H. Hodgson, 1788)
^John R. McKivigan, Mitchell Snay, Religion and the Antebellum Debate Over Slavery
^George B. Cheever, D.DGod Against Slavery, p. 140
^;Mendelsohn I. "Slavery on the ancient Near East", New York 1949' pp.383-391 בתוך: יעקב מילגרום, "ויקרא - ספר הפולחן והמוסר", הוצאת ביאליק, 2014, פרק כה - "התשובה הכוהנית לעוולות החברתיות", עמ' 292-295
^Anchor Bible Dictionary, David Noel Freedman (main ed.), DoubleDay:1992
^Brown, Ken (Spring 2015). "Vengeance and Vindication in Numbers 31". Journal of Biblical Literature. 134 (1): 65–84. doi:10.15699/jbl.1341.2015.2561.
^Washington, Harold C. (1998). "Lest He Die in the Battle and Another Man Take Her: Violence and the Construction of Gender in the Laws of Deuteronomy 20–22". Gender and Law in the Hebrew Bible and the Ancient Near East: 186–213.
^להרחבה על התחום ראו בוויקיפדיה באנגלית את הערך Genocidal_rape
^Rey, M.I. "Reexamination of the Foreign Female Captive: Deuteronomy 21:10–14 as a Case of Genocidal Rape". Journal of Feminist Studies in Religion. 32 (1): 37–53. doi:10.2979/jfemistudreli.32.1.04.
^ 1234Kriger, Diane (2011). Judaism and Jewish Life : Sex Rewarded, Sex Punished : A Study of the Status 'Female Slave' in Early Jewish Law. Brighton MA: Academic Studies Press.
^David Noel Freedman, Allen C. Myers, Astrid B. Beck, Eerdmans dictionary of the Bible, p. 273
Musée Maritime du QuébecThe Musée Maritime du QuébecFormer nameMusée BernierEstablished1968Location55 chemin des Pionniers EstL'Islet, QuebecCoordinates47°07′43″N 70°22′17″W / 47.128677°N 70.371364°W / 47.128677; -70.371364Collection size12,000 objects and documentsVisitors15,000FounderThe Association for Sailors, St. Lawrence ValleyWebsitewww.mmq.qc.ca The Musée Maritime du Québec (English: Maritime Museum of Québec, also known as the Musée Bernie...
2001 book by Jeff VanderMeer City of Saints and Madmen Cover of the 2001 Cosmos Books editionAuthorJeff VanderMeerCountryUnited StatesLanguageEnglishGenreFantasyPublished2001PublisherCosmos BooksMedia typePrintISBN978-0553383577OCLC704515503 City of Saints and Madmen: The Book of Ambergris is a collection of fantasy short stories by American writer Jeff VanderMeer, set in the fictional metropolis of Ambergris. The setting was further explored in the novels Shriek: An Afterword (2006) and...
У Вікіпедії є статті про інші значення цього терміна: Таврія. Таврія Жанр драмаРежисер Юрій ЛисенкоСценарист Олесь ГончарЮрій ЛисенкоУ головних ролях Юрій Максимов Ольга ЛисенкоОператор Володимир ВойтенкоКомпозитор Георгій МайбородаХудожник Олексій БобровниковКінок
المجلس الثقافي البريطاني المجلس الثقافي البريطاني الاختصار (بالإنجليزية: BC) البلد المملكة المتحدة المقر الرئيسي لندن، إنجلترا، المملكة المتحدة تاريخ التأسيس 1934 (منذ 89 سنة) المؤسس حكومة المملكة المتحدة النوع مركز ثقافي الوضع القانوني مؤسسات مملوكة لل...
This article is about the municipal town under the jurisdiction of St. Petersburg, Russia. For the palace complex, see Peterhof Palace. Municipal town in Saint Petersburg, RussiaPetergof ПетергофMunicipal townModern residential boroughs of Petergof at night FlagCoat of armsLocation of Petrodvortsovy District in Saint PetersburgLocation of Petergof PetergofLocation of PetergofShow map of RussiaPetergofPetergof (Saint Petersburg)Show map of Saint PetersburgCoordinates: 59°53′N 2...
Warattaya NilkuhaLahirWarattaya Nilkuha11 Juni 1983 (umur 40)Ratchaburi, ThailandNama lainJuiTahun aktif2003–sekarangAgenKantana Group (2003–2012) Workpoint Entertainment (2012–sekarang)Suami/istriPuttichai Kasetsin (m. 2018) Warattaya Nilkuha (lahir 11 Juni 1983) adalah seorang aktris dan model Thailand.[1] Ia lulus dengan gelar Sarjana Ilmu Kemasyarakatan dari Thammasat. Drama Tahun Judul Peran Jaringan Keterangan Bersama 2017 Dia...
Marsekal Lapangan Khalifa bin Ahmed Al Khalifa (bahasa Arab : خليفة بن أحمد آل خليفة, lahir tahun 1946) adalah seorang tentara Bahrain yang menjabat sebagai Panglima Angkatan Pertahanan Bahrain (BDF). Khalifa bin Ahmed Al KhalifaKhalifah bin Ahmed Tahun 2012Lahir1946 (umur 77)BahrainPengabdian BahrainDinas/cabangPasukan Pertahanan BahrainLama dinas1971–SekarangPangkatMarsekal LapanganPerang/pertempuranPerang TelukIntervensi militer di Yaman 2015 Biografi Men...
Indranila Para pemain Philadelphia EaglesCommon connotationsLangit malam Koordinat warnaTriplet hex#004953sRGBB (r, g, b)(0, 73, 83)CMYKH (c, m, y, k)(100, 12, 0, 67)HSV (h, s, v)(187.2°, 100%, 32.5%)SumberDaftar Istilah Warna[1]Colorhexa[2]B: Dinormalkan ke [0–255] (bita)H: Dinormalkan ke [0–100] (ratusan) Indranila (bahasa Inggris: Dark bluish green, Midnight green) adalah corak warna hijau gelap kebiru...
Untuk tempat lain yang bernama sama, lihat Pagerwojo. PagerwojoKecamatanPeta lokasi Kecamatan PagerwojoNegara IndonesiaProvinsiJawa TimurKabupatenTulungagungPemerintahan • Camat-Populasi • Total- jiwaKode Kemendagri35.04.06 Kode BPS3504180 Luas- km²Desa/kelurahan- Pagerwojo adalah sebuah kecamatan di Kabupaten Tulungagung, Provinsi Jawa Timur, Indonesia.[1] Pemerintahan Pembagian administratif Gondanggunung Gambiran Kedungcangkring Kradinan Mulyosari Page...
Willy Lucas (1907) Wilhelm „Willy“ Lucas (* 20. Februar 1884 in Driburg; † 18. April 1918 in Garmisch) war ein deutscher Maler. Inhaltsverzeichnis 1 Kindheit und Ausbildung 2 Reisen 3 Letzte Jahre 4 Werke 5 Ausstellungen 6 Literatur 7 Weblinks 8 Einzelnachweise Kindheit und Ausbildung Willy Lucas wurde als Wilhelm Lucas am 20. Februar 1884 in Bad Driburg geboren. Seine Vorfahren arbeiteten als Glasmaler und Steinmetz am Kölner Dom; sein Vater war Bauunternehmer und Architekt. Lucas ver...
Motor vehicle Toyota FJ Cruiser (XJ10)OverviewManufacturerToyotaProductionJanuary 2006[1] – December 2022[2]Model years2007–2014 (North America)AssemblyJapan: Hamura, Tokyo (Hino)DesignerJin Won Kim[citation needed]Body and chassisClassMid-size SUVBody style5-door SUV with rear suicide doorsLayoutFront-engine, four-wheel-drive (GSJ15)Front-engine, rear-wheel-drive (GSJ10)RelatedToyota 4RunnerToyota Land Cruiser Prado/Lexus GXPowertrainEnginePetrol:4.0...
Một món sườn chữ T Bít tết nguyên xương chữ T với các đốt sống thắt lưng đặc trưng, vân cẩm thạch vừa phải (mô mỡ trong cơ cột sống) và phần thăn nhỏ hơn Sườn chữ T (tiếng Anh: T-bone steak) hay còn gọi là thịt thăn chữ T là miếng thịt bò có xương hình chữ T nằm giữa hai cây thăn nội và thăn ngoại, gồm cả phần thăn lưng phía trên liền với miếng thăn nhỏ hay còn gọi là thăn ch...
1818 battle of the Chilean War of Independence Battle of MaipúPart of the Chilean War of IndependenceBattle of Maipú, painted in 1837DateApril 5, 1818LocationMaipú plains, near Santiago, ChileResult Rebel victoryBelligerents Army of the Andes Chilean Army RoyalistsCommanders and leaders José de San Martín Bernardo O'Higgins Mariano OsorioStrength 5,00021 guns 5,00012 gunsCasualties and losses 1,000 2,000 killed3,000 captured[1]class=notpageimage| Location within Chile vteChilean ...
This article includes a list of general references, but it lacks sufficient corresponding inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (November 2023) (Learn how and when to remove this template message) Television channel Afarin Kids TVTypeTV Channel, Musical ArtistCountryIraqBroadcast areaWorldwideHeadquartersSulaymaniyahProgrammingLanguage(s)KurdishOwnershipOwnerAfarin CompanyHistoryLaunchedFebruary 10, 2020 (2020-02-10)LinksWe...
American indie rock band This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This biography of a living person needs additional citations for verification. Please help by adding reliable sources. Contentious material about living persons that is unsourced or poorly sourced must be removed immediately from the article and its talk page, especially if potentially libelous.Find sources: The...
Administrative divisions of the Czech Republic Districts of the Czech RepublicAlso known as:Okresy České republikyLocationCzech RepublicFound inRegions of the Czech Republic (13+1)Created1960Abolished2003 (as administrative units)Number76 (as of 2023)Possible statusstill exist as territorial unitsAdditional statusLAU 1 statistical regionsSubdivisionsAdministrative districts of municipalities with extended competence (205)Politics of the Czech Republic Constitution Constitutio...
German footballer You can help expand this article with text translated from the corresponding article in German. (January 2022) Click [show] for important translation instructions. View a machine-translated version of the German article. Machine translation, like DeepL or Google Translate, is a useful starting point for translations, but translators must revise errors as necessary and confirm that the translation is accurate, rather than simply copy-pasting machine-translated text into ...
Scomi RailTypeSubsidiaryIndustryRail vehicle manufacturingPredecessorMTransFounded1997; 26 years ago (1997)Defunct2019HeadquartersKlang Valley, MalaysiaArea servedVariousKey peopleRohaida Ali Badaruddin (Chief Executive Officer)[1]ProductsMonorailsCommunication systemsElectrical systemsServicesMonorail system integrationParentScomi GroupWebsitescomirail.com.my Scomi Rail, formerly MTrans and Monorail Malaysia, was a Malaysian rail system manufacturer specializing in ...
1996 live album by Joan BaezLive at NewportLive album by Joan BaezReleasedSeptember 17, 1996Recorded1963-1965GenreFolkLength65:38LabelVanguardJoan Baez chronology Ring Them Bells(1995) Live at Newport(1996) Gone From Danger(1997) Professional ratingsReview scoresSourceRatingAllmusic[1] Live at Newport is a live album by American singer and musician Joan Baez, released in 1996. It includes performance from 1963, 1964 and 1965 at the Newport Folk Festival in Newport, Rhode Islan...
Place in GreeceRafina ΡαφήναAerial view of Rafina's harbourRafinaLocation within the regional unit Coordinates: 38°1′N 24°0′E / 38.017°N 24.000°E / 38.017; 24.000CountryGreeceAdministrative regionAtticaRegional unitEast AtticaMunicipalityRafina-Pikermi • Municipal unit18.979 km2 (7.328 sq mi)Elevation29 m (95 ft)Population (2011)[1] • Municipal unit13,091 • Municipal unit density690...
.jpg)
