המסלולים הבולטים ביותר של ספינות העבדים יצאו מחופי צפון מערב ומערב אפריקה לדרום אמריקה, ולחוף הדרום מזרחי (ארצות הברית של היום) והאיים הקריביים, מסלול שכונה מעבר הביניים. כ-12.5 מיליון אפריקאים הועברו בספינות מהסוג הזה.
בשנת 1815, במועצת וינה, ספרד, פורטוגל, צרפת והולנד הסכימו לבטל את סחר העבדים מטעמן. במהלך תקופה זו הפכו ספינות העבדים לקטנות וצפופות יותר, בתמורה לביצועים משופרים, ושינו את ייעודם ככלי שיט להברחות במצור ימי.