ספר יצירה הוא חיבור עברי עתיק שנודעת לו משמעות רבה בעולם המיסטיקה והקבלההיהודי, וזכה לפירושים מגוונים על ידי גדולי חכמי היהדות לאורך הדורות, מהם פילוסופיים רציונליים[2] ומהם מיסטיים, מיתיים ומאגיים[3]. שפתו ואופיו של הספר ייחודיים כל-כך עד שאין לו מקבילה והוא נחשב במחקר לסוגה של ספר אחד.
את ייחוסו הקבלי-מיסטי וחשיבותו של הספר כעוסק בסודות הנסתרים של הקבלה, ניתן לראות בהגדרתו של הרמ"ק, אחד מבכירי מפרשיו:
ביאור ספר יצירה להיות ענינו בפירוש הספירות ואותיות שבהם נבראו שמים וארץ וימים וכל אשר בם.
— מתוך הקדמת פרוש הרמ"ק לספר יצירה
תולדותיו ותוכנו
זמן ומחבר הספר
במסורת היהודית
במסורת היהודית ישנן מסורות שונות בנוגע לשאלת מחבר הספר. ישנם המייחסים את חיבורו לאברהם אבינו (וכך מופיע ברוב המהדורות המודפסות של הספר[4]), אך יש מסורת המייחסת את חיבור הספר לאדם הראשון, ולפיה אברהם אבינו רק העלה אותו על הכתב. מסורת יהודית אחרת מייחסת אותו לרבי עקיבא[5]. רס"ג בהקדמתו לפירוש ספר יצירה אומר כי את עיקר הרעיון המחשבתי שבספר הבין אברהם אבינו, והוא נמסר בע"פ עד זמן כתיבת המשנה בערך, ובסביבות תקופה זו נכתב ספר יצירה[6].
לפי המחקר האקדמי
החוקרים חלוקים בדיעותיהם לגבי זמן חיבורו הראשוני של ספר יצירה. אין ספק שחלו בו שינויים לאורך הדורות. יהודה ליבס בספרו "תורת היצירה של ספר יצירה" סבור על פי ניתוח לשוני ששורשי ספר יצירה נעוצים עוד בשלהי תקופת בית שני.[7]
בין היתר הוא נשען על תיעוד לכאורה מקיומו של ספר יצירה בתקופת התלמוד שהחל להיערך כמאתיים שנה לאחר החורבן. במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי מופיע סיפור בו לכאורה מוזכר ספר יצירה: "רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה (בקטע גניזה היחיד ובשני כתבי יד ישנים הגרסה היא "בהלכות יצירה") ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה" (היו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה ובראו להם עגל משולש [=משובח] ואכלו אותו)[8].
עם זאת, ישנם חוקרים המתארכים את זמן חיבורו הראשון לתקופה מאוחרת יותר. לדוגמה החוקר צחי וייס שיער כי הוא נערך בין שלהי המאה ה-6 לשלהי המאה ה-7 על ידי יהודים שהיו בעלי היכרות קרובה עם הנצרות הסורית[9].
תוכנו וסגנונו
הספר, שאורכו כאלפיים מילים, עוסק ביסודות מהם נברא העולם. לשונו[10] של החיבור היא עברית, תחבירה קצבי, ודרך הוראתה החלטית.
החיבור נפתח במילים: ”בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה ה' צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור”. שלושים ושתיים הדרכים הן עשר הספירות (הממוספרות מ-1 עד 10) ועשרים ושתיים אותיות האלפבית.
לפי הספר, באמצעות עשר הספירות וכ"ב אותיות האלפבית העברי, ברא האל את העולם, וכאשר גילה אברהם את הסוד הזה, הבין את יסודות האמונה, 'ועלתה בידו':
וכיון שראה אברהם אבינו עליו השלום והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכול הושיבו בחיקו ונשקו על ראשו, קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.
— ספר יצירה ו ח
אין בספר התייחסויות למאורעות או לאישים (זולת אברהם אבינו בסופו), הוא אינו מאזכר מקורות מוקדמים יותר, והוא מביא את דבריו כהצגה שיטתית של תפיסת עולם לשונית נטולת הקשר. לאור זאת הוא מוגדר כסוגת ספר יחיד, ואינו מזוהה אפילו עם ספרות קבלית קדומה כגון ספרות ההיכלות אשר מרבה לדבר בנושא מבנה העולמות העליונים (והתחתונים), וכן מלאכים, שמותיהם ותפקידיהם, כך לדעת החוקר פטר היימן[11] הגורס כי אין לקשור בין חיבורים אלו, הנוקטים בלשון ובשיטות מחשבה נבדלות.
יש הסוברים[22], כי ספר יצירה אינו טקסט מיסטי או מאגי ביסודו וכי פירושים ברוח זו ניתנו לו רק משלהי המאה ה-12 בפירושיהם של חסידי אשכנז וראשוני המקובלים. למרות הנחה זו בשנים האחרונות התגלו מספר עדויות שלפיהן זכה ספר יצירה לפירושים מיסטיים ומאגיים כבר במאה ה-10 לספירה[23].
מהדורות מוערות וביקורתיות:
בשנת תשכ"ה (1965) הוציא לאור ר' בן ציון יאיר וינשטוק את "ספר יצירה השלם" מהדורה מוארת עם פירוש יוצר אור - ביאור מלוקט מכל פירושי הקדמונים, מהמקובלים והחסידים. מהדורה שנייה נדפסה בשנת תשמ"ג.
בשנת 1971 ההדיר איתמר גרינולד מהדורה ביקורתית של הספר.
בשנת 2008 הוציא לאור פטר היימן מהדורה מדעית עם תרגום לאנגלית בו הוא מציע את הטקסט הקדום ביותר של 'ספר יצירה' שאפשר להציג, כלומר הטקסט המופיע בכתבי היד הקדומים ביותר, ובנפרד את התוספות והפירושים שנכללו מאוחר יותר בתוך הטקסט.
מאיר בר-אילן ערך מהדורת שחזור ופרסם אותה באופן מקוון באינטרנט.
^בפסק רבי יצחק דלטאש בראש ספר הזוהר (במהדורות מסוימות) דן מי התיר לרבי עקיבא לכתוב ספר הזוהר, ובספר שלשלת הקבלה חילק שיש שני ספרי יצירה, אחד שחיברו אברהם אבינו ואחד של רבי עקיבא, אבל בספר "שפתי ישנים" לר' שבתי בס וכן אחריו בספר סדר הדורות אומרים שרבי עקיבא חיבר ספר יצירה ולא עושים חילוק זה. (המקורות ע"פ ספר קול הנבואה לרב הנזיר)
^הוא מוכיח זאת גם מלשנו של הספר, שהוא מזהה כבעלת היגוי האופייני לתנאים (שוני המשניות) בארץ ישראל
^צחי וייס, "הערות קצרות בדבר הקשרו הסורי של ספר יצירה", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל 22 (תשע"א) עמ' 89-75; צחי וייס, "רך וקשה: הערות נוספות בדבר הקשרו הסורי של ספר יצירה", קבלה 27 (תשע"ב), עמ' 229–242.
^נחמיה אלוני, הבלשנות העברית בטבריה, ראובן מס, תשנ"ה, עמ' 46-78
^Peter A. Hayman, "Sefer Yesira and the Hekhalot Literature", Jerusalem Studies in Jewish Thought 6 (1987), pp. 71-85
^לונדון תרס"ב. המו"ל כתב שהפירוש נכתב על ידי דונש בן תמים שהוא יצחק בן שלמה הישראלי. אבל פרופ' קולט סיראט, כותבת בהגות פילוסופית בימי הבינים, פרק שני באתר שלה, שדונש היה תלמידו של ישראלי. חוקרים רבים סבורים שהפירוש בעיקרו הוא משל ר"י הישראלי, כאשר ישנן בו תוספות מרבי דונש בן תמים. קיימת גם דעה שהפירוש נכתב על ידי רבי יעקב בן נסים, ראש חכמי קירואן, אך היא אינה מקובלת.