המונח "שירה מדוברת" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שירה דיבורית.
סְפּוֹקֶן ווֹרְד (באנגלית: Spoken Word, בתרגום חופשי - מילה מדוברת) היא סוג הופעה המבוססת על שירה מדוברת, כלומר שירה שכתובה במשלב לשוני נמוך יחסית ותוך הימנעות מצורות לשון קשות. בניגוד למחברי השירה האמנותית, כותבי השירה המדוברת לא מכוונים את מילותיהם לדפוס אלא להקראה בפני קהל, על פי רוב בשילוב שפת גוף או מוזיקה. פשטות המילים והאמצעים הנוספים שננקטים הם שמבדילים את השירה המדוברת מהשירה האמנותית. על פי רוב עוסקות ההופעות בנושאים חברתיים או אישיים, והמופיעים משתמשים באמצעים מגוונים, נוסף על עצם הקראת המילים, על מנת להעצים את המסר ואת העוקץ שבו. עם האמצעים השכיחים נמנים שימוש בשפת גוף ובכלי נגינה. בַסגנון אין תבניות משקל או חריזה, ומבנה הכתיבה חופשי לגמרי. עיקר הדגש מושם על טיב ההופעה ועל הקשר עם הקהל במהלכה.
השירה המדוברת החלה כבר בעת העתיקה, וניתן למוצאה בתרבויות קדומות רבות, מאפריקה עד אוסטרליה. בעולם הרחב, עם זאת, היא נָפוצה רק בסופה של מלחמת העולם הראשונה, בעקבות התחייה התרבותית של האפרו-אמריקאים בארצות הברית, שנודעה בשם 'התחייה של הארלם'.
במאה העשרים ואחת מקושרת הסוגה לאמנות הבמה הפוסט-מודרניסטית ולסגנונות מוזיקה אחדים, כהיפ-הופ, ג'אז, בלוז ופולק.
היסטוריה
שימוש בשפה בסגנון 'מילה מדוברת' מלווה מן הסתם את האדם מאז הפיכת השפה המילולית לכלי מרכזי בהוויה החברתית, כלומר לפני עשרות אלפי שנים. אולם ראשיתה ושורשיה נעוצים בתרבויות שבהן נהוג היה להעביר בעל-פה את כלל תוכני התרבות, ובכלל זה יוחסין, תולדות, מסורת, דת ואמנות. באומות אפריקאיות, ובקרב הילידים באמריקה ובאוסטרליה, וכן במקומות נוספים, כללה תרבות המילה המדוברת גם ריקוד, תיפוף, שירה ונגינה, ששימשו כאמצעים לחיזוק מסרים ולהעצמת חוויות רוחניות, בין היתר במסגרת תהליך החִיבְרוּת[1].
עם זאת, כמו כל אמנות מודעת לעצמה, מובחנת מאחרות כך שנוצרת סביבה קהילה ספציפית הנענית לכללים אמנותיים מסוימים, היא תופעה חדשה. כיום, אמנם במידה ובהיקף שונים, קיימת התופעה ברוב מדינות העולם.
המילה המדוברת של צפון אמריקה המודרנית צמחה מן תרבות השירה של התחייה של הארלם[2] והושפעה רבות מן הבלוז ומתרבות דור הביט[3]. בשנות השישים השתלבה המילה המדוברת בתרבות המחתרת השחורה, שהייתה מקושרת לתנועת זכויות האזרח ולמאבק בגזענות[4]. שלושה נאומים בולטים, "יש לי חלום" (מרטין לותר קינג), "האין אני אישה" (סוג'ורנר טרות'), ו"השליכו מעליכם את דְלייכם" (בוקר טי. וושינגטון), הפכו לנכסי צאן ברזל של המילה המדוברת ונחשבים חלק ממסורתהּ[5]. קבוצת 'המשוררים האחרונים', שקמה בשנות השישים ויצאה משורות התנועה לזכויות האזרח, פעלה רבות להפוך את המילה המדוברת לאמצעי ביטוי מקובל בתרבות האפרו-אמריקאית.
המילה המדוברת זכתה לאהדה רבה ב-1970, כשביצע גיל סקוט-הרון את השירים "המהפכה לא תשודר בכבלים", ו- Whitey on the Moon, שהפכו ללהיטים. בה בעת צצו ברחבי העולם אמנים שיצרו שירה מדוברת שברקעהּ נשמעת תזמורת, ויצירתם הפיצה את הסגנון במנותק מהקשרהּ התרבותי של הקהילה האפרו-אמריקאית. אמנים ידועים נוספים נדרשו לסגנון המילה המדוברת מעת לעת.
כיום כלפני מאה שנים, מופעי הסגנון עוסקים רובם בביקורת חברתית ופוליטית. בקרב בני נוער נפוץ גם העיסוק בנושאים אישיים.
בתקשורת
במאה ה-21 נפוצו ברחבי העולם אירועי הקראת שירה מדוברת, והללו זכו לשם "פואטרי סלאם" (בתרגום חופשי: "הטחת שירה"). בדרך כלל לא משודרים האירועים בתקשורת המרכזית, אך תיעודם מועלה לאתרי שיתוף וידאו כמו Youtube ו-Vimeo, ומופץ גם ברשתות החברתיות השונות.
לקראת סוף המאה העשרים עלו למסך הגדול מספר סרטים ותוכניות תיעודיות שעוסקים באירועי השירה המדוברת. תפוצתם הביאה לעריכת מופעים רבים וליצירת תחרויות חדשות, ובאופן כללי עלתה קרנה של השירה המדוברת.
בשנים 2002–2007 שודרה בערוץ HBO הסדרה Def Poetry Jam, בהפקת ראסל סימונס. בסדרה הופיעו דרך קבע משוררים מסגנון השירה המדוברת, הן ידועים ומבוססים והן כאלה שנמצאו בראשית דרכם. לצדם הופיעו זמרי היפ-הופ וראפ, ומפעם לפעם נערכו בה גם הופעות אורח של שחקנים וזמרים נודעים. הסדרה הופקה בסיוע הארגון Youth Speaks, שעוסק בהעצמת נוער בסיכון.
מוקדי משיכה
השירה המדוברת אִפשרה לאנשים רבים להיטיב לבטא את עצמם ואת דעותיהם, מבלי להשתמש בדרכים המקובלות לעשות כן. הרוצים להשפיע על הלכי הרוח בציבור שוב אינם מוכרחים להשתמש בדרכים המקובלות לעשות כן - פעילות פוליטית, מעורבות תקשורתית וכתיבה במסגרות האקדמיות - ותחת זאת יכולים להופיע באירועי הטחת שירה. מלבד התחרויות ברמה הגבוהה, כל אירועי הטחת השירה מציעים במה ציבורית וחופשית, ומאפשרים ביטוי ביקורת חברתית ועיסוק גלוי בנושאים שהחברה מגבילה את הדיון בהם. בני נוער, בייחוד, מנצלים את פתיחוּת הסגנון להשמעת דברם בציבור, שכן עמדתם לא מסוקרת רבות על ידי גופי התקשורת המרכזיים.
לקריאה נוספת
- Susan Weinstein, The Room is on Fire: the History, Pedagogy, and Practice of Youth Spoken Word Poetry, State University of New York Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
- Crystal Leigh Endsley, The Fifth Element: Social Justice Pedagogy Through Spoken Word Poetry, State University of New York Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
- Javon Johnson, Killing Poetry: Blackness and the Making of Slam and Spoken Word Communities, Rutgers University Press, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
- Wendy R. Williams, Listen to the Poet: Writing, Performance, and Community in Youth Spoken Word Poetry, University of Massachusetts Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
- David Stavanger, Solid Air: Australian and New Zealand Spoken Word, University of Queensland Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
- Valerie Chepp, Speaking Truths: Young Adults, Identity, and Spoken Word Activism, Rutgers University Press, 2022 (הספר בקטלוג ULI)
- Bronwen E. Low, Slam School: Learning Through Conflict in the Hip-Hop and Spoken Word Classroom, Stanford University Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
- Cornelia Grabner, Arturo Casas (eds.), Performing Poetry: Body, Place and Rhythm in the Poetry Performance, Rodopi, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
- Susan Somers-Willett, The Cultural Politics of Slam Poetry: Race, Identity, and the Performance of Popular Verse in America, University of Michigan Press, 2009 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Glazner, Gary Mex.
- ^ Aptowicz, Cristin O'Keefe (2007), Words in Your Face: a guided tour through twenty years of the New York City poetry slam.
- ^ Neal, Mark Anthony (2003).
- ^ "last poet fragments".
- ^ Folkways, Smithsonian. "Say It Loud". Smithsonian Institution.
