סעדיה פז נולד ב-1882 בשאמובו שבפלך מוהילב כסעדיה גולדברג לאביו אברהם גולדברג ולאימו גנסיה (מבית יפה). הבית בו גדל היה חרדי ופז נשלח בצעירותו ללמוד בחדר. ב-1897 נשלח ללמוד בישיבה במינסק, שם נחשף לפעילים ציונים שהביאוהו להצטרף לפעילות בתנועת פועלי ציון. כך, בנוסף ללימודיו בישיבה, עסק בפעילות ציונית ובמקביל למד את השפה הרוסית וכן לימודים כלליים אלמנטריים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הפעיל את קשריו במוסדות השלטון על מנת להקל על היישוב ולבטל גזירות. ב-1917, כשהחל גירוש תל אביב, הגיש עזרה למגורשים שהגיעו לגליל. כשנחשפה מחתרת ניל"י, נאסר ונשלח לבית סוהר בנצרת ובדמשק, שם עונה והועמד למשפט באשמת בגידה. בית המשפט אומנם זיכה אותו אך הורה לגייסו לצבא העות'מאני, שם שירת בתפקיד עורפי. עם סיום המלחמה חזר ארצה.
עיקר תרומתו של פז לתנועה הציונית הייתה עזרתו ליהושע חנקין בגאולת הקרקעות בתקופה בה עבד בחברת הכשרת היישוב. תפקידו העיקרי היה לסייר בין כפרי הערבים, לקשור קשרים עם אנשי הכפרים, לקדם את תהליכי הרכישה, לפשר במקרים של סכסוכים ולדאוג להוצאת האריסים מהאדמות. לאחר הקמת המדינה המשיך לעבוד בחברה עד פרישתו לגמלאות.
