סמואל רֶזניק (5 במאי 1928 – 27 בפברואר 1998) היה כדורגלן ומאמן ארגנטינאי-ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ בבית"ר ירושלים ובקבוצות שונות בארגנטינה.
ביוגרפיה
רזניק, יליד בואנוס איירס בארגנטינה התחיל את דרכו בגיל 17 בקבוצת הוראקן בתפקידי קישור והתקפה שונים במשך כ-5 עונות.
לאחר סכסוך עם הנהלת הקבוצה שכלל הפסקת פעילות, עבר לשחק בשורות ארחנטינוס ג'וניורס ואז לקבוצת סן חואן שם מילא תפקיד של מאמן-שחקן והציל אותה מירידה, ואז לקבוצת סן לורנסו.[1] בארגנטינה סברו כי היה יכול לשחק גם בנבחרת ארגנטינה.
רזניק עלה לישראל בתחילת שנות ה-60 כציוני נלהב, והצטרף לקבוצת בית"ר ירושלים, באמצע שנות ה-30 לחייו, גיל מבוגר יחסית לשחקן כדורגל.
רזניק היה ידוע בשל בעיטות חופשיות יוצאות דופן, ונחשב לשחקן שהכיר לכדורגל הישראלי ולאוהדי הקבוצה את "בעיטת הבננה" ממצבים נייחים. כמו כן, היה לו סגנון ייחודי בבעיטת עונשין מ-11 מטר, בה היה כובש מהנקודה ללא תנופה, תוך עמידה במקום, ולא החטיא מעולם בעיטה זו.
לאחר שפרש ממשחק פעיל, החל לאמן את בית"ר ירושלים, ובסיומה של העונה הכפולה של 1966/1968 הצליחה בית"ר להעפיל לליגה הראשונה, ומאז להישאר בה למעט עונות בודדות, תוך קביעת שיא חסר תקדים בכדורגל הישראלי של 19 ניצחונות רצופים בליגה.[2] בנוסף, אימן בבית"ר רמלה ובהפועל ירושלים.
רזניק נפטר ב-27 בפברואר 1998, כשהוא בן 69. יום לאחר מותו התארחה קבוצת בית"ר ירושלים אצל הפועל באר שבע באצטדיון וסרמיל וחלקה כבוד לשחקן העבר. אף על פי שהקבוצה פיגרה 2:0 במחצית וב-10 שחקנים בלבד, הצליחה הקבוצה לנצח 5:2, באחד המשחקים הזכורים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
בשנת 1970 הוציא לאור ספר בשם "תורת הכדורגל" העוסק בטכניקות משחק וכן בהיסטורית הענף.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
