סלים גזלה (25 באפריל 1910 – ט' בתשרי תשמ"ט 1988) היה מוזיקאי, נגן קאנון ומורה למוזיקה.
סלים גזלה נולד בעיר חלב שבסוריה. אביו יעקב גזלה היה נגן קאנון מוכר[1][2][3]. בשנת 1934 ניגן בלהקת התיאטרון (בה שר בכרי אל כורדי)[4] וביום חמישי, 5 באוקטובר 1944 הלחין את השיר בהצגה "יד האלוהים" אותו ביצעה הזמרת לור דקאשה באירוע של "איגוד האומנים" בקולנוע הענבר[5].
ביום העצמאות הראשון של סוריה ב-1947 הופיע עם הזמר סבאח פח'רי ועם הכנר סמי שאווה מול הנשיא שוכרי אל-קוותלי בספרייה הלאומית. פחרי הזכיר את סלים גזלה כאחד משני מנהלי להקות הרדיו [6].
גזלה ליווה בהופעות אמנים כגון נור אל הודא, סועאד מוחמד, קארם מחמוד, מרי ג'ובראן (ماري جبران), נג'ח סלאם וסברי מודלאל.
בשנת 1959 עלתה המשפחה לישראל דרך טורקיה ולאחר תקופה במעברה בצפת השתקעה בחולון. גזלה ניגן בתזמורת רשות השידור וקול ישראל בערבית וכמו רוב נגני התקופה הופיע בקפה נח. ב-1961 ניגן במחזה "משלי ערב" מאת דן בן אמוץ וחיים חפר בכיכובם של אורי זהר ואריק איינשטיין במועדון החמאם ביפו.
בשנות ה-70 לימד מוזיקה ב"קונסרבטוריון הישראלי למוזיקה" בלילינבלום תל אביב במחלקה למוזיקה מזרחית. למדו אצלו הפייטן דוד שירו[7] והזמר ג'ורג' בר[8].
שנות ה-30–50 היו שנים של "רנסאנס" במוזיקה הערבית אשר התפתחה לכיוונים חדשים ופחות דתיים ובהתאמה גם השתנה מבנה ההרכב המוזיקלי. העיר חלב היוותה בירה תרבותית והנגנים המוכרים בה לקחו חלק פעיל בתהליכים כאשר לא מעט מהם מגיעים מדתות שונות יוצרים סגנון המוכר בשם Qudud Halabiya.
באחת התמונות המפורסמות מהתקופה (סביב 1930 - משוער) מתועדים יעקב וסלים גזלה עם ההמאסטרים של מוזיקת הטאראב בחלב". ביניהם, עומר אל בטש, על אל דרוויש, סמי אל שאווה, סובחי אל חרירי ועוד. יעקב גזלה יושב במרכז שורת הנגנים על הקאנון וסלים נמצא מימינו אוחז בכינור.
התמונה המוגדלת מופיעה בטרקלין של איגוד האמנים בחלב ומתחתיה פירוט של המצולמים כאשר יעקב וסלים לא מוזכרים באופן מכוון, ככל הנראה על רקע מוצאם היהודי.
סלים גזלה ניגן לצד אחיו, נגן הכינור משה גזלה, שניגן בתזמורת הרדיו של חלב ובתזמורת רשות השידור[9]. בנו דוד הוא נגן הקאנון בלהקת "צלילי העוד" וגיסו של הזמר-פייטן משה אליהו.