אשטרום 50% הראל השקעות 20% קרן תשתיות ישראל 20%
סיטיפס בע"מ, הייתה זכיינית ומפעילת הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים בין השנים 2011–2021.
סיטיפס הוקמה בשנת 2001 כדי להתמודד על המכרז להקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים בשיטת בנה-הפעל-העבר (BOT).
ביולי 2001. חמש קבוצות ניגשו למכרז לפרויקט הקמת הקו, שהיקפו נאמד ב-1.7 מיליארד שקל, לאחר שעברו את שלב המיון המוקדם. לאחר פרישת המתמודדות האחרות נותרו שתי מתמודדות במכרז, "סיטיפס" ו"פס ירושלים".[3]
באוקטובר 2002, נבחרה סיטיפס כחברה שתבצע את הפרויקט, לאחר שדרשה מענק בגובה 1.36 מיליארד ש"ח עבור הפרויקט, בהשוואה ל־1.87 מיליארד ש"ח שדרשה קבוצת פס ירושלים. בחלק הטכני הייתה עדיפות להצעתה של קבוצת פס ירושלים, אך בשקלול הכללי הועדפה הצעתה של סיטיפס.[4]
בנובמבר 2002 נחתם חוזה בין קבוצת סיטיפס לבין המדינה.[5] על פי החוזה, באחריות המגזר הציבורי היו תכנון העבודות, העתקת התשתיות, פינוי נכסים ופיצוי בעלי שטחים וסלילת המת"צ לרכבת, הקמת גשר המיתרים והחניונים לנוסעים. באחריות סיטיפס היו סלילת המסילות, התקנת קווי החשמל ואמצעי האיתות והתקשורת, רכישת הקרונות והפעלת הרכבת בשיטת בנה-הפעל-העבר למשך 27 שנה, לאחר תקופת בנייה שמשכה הוערך בכ־3 שנים.[4]
עבודות הבנייה של סיטיפס היו אמורות להתחיל באוגוסט 2003 לאחר השגת מימון לעבודות, אולם בשל הקושי של סיטיפס להגיע לסגירה פיננסית עם גורמי מימון, הם נדחו שוב ושוב. העבודות החלו בפועל רק בקיץ 2005, באיחור של שנתיים, בשל הקושי להשגת הסכם מימון. במרץ 2006 החלו העבודות להקמת הדיפו של הרכבת, ובסוף 2006 החלה חברת סיטיפס בהנחת המסילות, עבודות שהחלו בשדרות הרצל.[6]
על פי החוזה עמו היה היזם אמור לסיים את העבודות תוך 3 שנים, עד 2008, בפועל נמשכו העבודות זמן כפול של 6 שנים, והסתיימו רק ב־2011. הקו נפתח לתנועת נוסעים ב־19 באוגוסט 2011.
בשנת 2010, התקבלה ההחלטה על ידי משרד האוצר, משרד התחבורה ועיריית ירושלים להאריך את הקו האדום ולבנות את קו הקמפוסים. כמו כן, הוחלט שהתוכנית תבוצע כפרויקט קבלני במימון תקציב המדינה, ולא באמצעות זכיין כפי שנעשה בקו האדום.[7] העבודות על הארכת הקו האדום החלו בשנת 2013, על ידי חברת מוריה העירונית ולא באמצעות סיטיפס. בשלב הראשון העבודות התמקדו בפינוי תשתיות והכנת התוואי. עם זאת, הסכם הזיכיון מקנה לסיטיפס זכות ראשונים בכל פרויקט הארכות ושלוחות. בשנת 2015, החלו משרדי האוצר והתחבורה לנהל משא ומתן עם סיטיפס, וקבלנית העבודות אלסטום על ביצוע העבודות הרכבתיות בפרויקט הכוללות: סלילת מסילות, הגדלת מספר הקרונות ואספקת מערכות לפרויקט. המשא ומתן נתקע בשל מחלוקת על עלות הפיצויים שתקבל סיטיפס מקופת המדינה אם זו תחליט לרכוש מידיה את הפרויקט ב–2019 (לפי תנאי הזיכיון של סיטיפס, החל בשנת 2019 רשאית המדינה להפעיל מנגנון "Buy Back", שבו תוכל לרכוש את הבעלות על המיזם מידי סיטיפס).[8] ביולי 2017, החליטה לבסוף מדינת ישראל לצאת למכרז חדש הכולל את הזיכיון להארכת הקו האדום, הקמת הקו הירוק והפעלת שני הקווים.[9] לשלב המיון המוקדם של המכרז, בתחילת 2018 ניגשו 7 קבוצות, כולל סיטיפס.[10] באפריל 2019, הודיעה סיטיפס למשרד האוצר כי היא פורשת מהתמודדות במכרז, עקב אי כדאיות כלכלית[11] שלוש קבוצות הודיעו שיגשו למכרז בסבירות גבוהה.[12] באוגוסט 2019 נבחרה החברה החדשה שתפעיל את הרכבת הקלה, חברת כפיר, שהוקמה באופן ייעודי לטובת הפרויקט על ידי קבוצת שפיר הנדסה שכוללת את סופרבוס והשותפה הספרדית Construcciones y Auxiliar de Ferrocarriles.[13]
ב-12 בפברואר 2020, חתמו נציגי משרדי התחבורה והאוצר על הסכם עם חברת סיטיפס להשבת הזכויות בפרויקט הרכבת הקלה (מנגנון ה-"Buy Back"). כמו כן, נחתמו הסכם גמר חשבון בנוגע להקמת הפרויקט והסכם העדר תביעות הדדי. על פי ההסכם, תשלם מדינת ישראל 1.6 מיליארד שקל לסיטיפס.[14]
ב-15 באפריל 2021 העבירה החברה את מערך הרכבות לידי חברת כפיר, ובכך תמה זכיונה.[15]
בעת הקמת החברה קבוצת סיטיפס כללה את יצרנית הרכבות הצרפתית אלסטום, חברת אלקו, חברת אשטרום, קבוצת פולאר השקעות (שנקרא אז "פועלים השקעות") וחברת ההפעלה הצרפתית Compagnie Générale d'Entreprises Automobiles (CGEA) (ששמה שונה בהמשך לויאוליה תחבורה). בשנת 2003 יצאה קבוצת אלקו מהפרויקט, ופולאר ואשטרום רכשו את חלקה, כך שחלוקת הבעלות בתחילת הפרויקט הייתה: פולאר 37.5%, אשטרום 37.5%, אלסטום 20% ויאוליה תחבורה 5%.[16]
בשנת 2004, נכנסה חברת הביטוח הראל כשותפה בפרויקט, כשרכשה 20% מסיטיפס, תוך דילול אחזקותיהן של אשטרום ופולאר השקעות. לאחר הצטרפותה של הראל לקבוצת סיטיפס, אשטרום החזיקה 27.5% בקבוצה, ופולאר השקעות החזיקה 27.5%. בשנת 2011, אלסטום ופולאר מכרו את חלקם בסיטיפס לאשטרום, הראל וקרן תשתיות ישראל.[17] בשנת 2016, רכשו קרנות ההשתלמות של המורים והגננות 10% מסיטיפס.[1]
סך היקף ההשקעה של סיטיפס בפרויקט היה כ-2.3 מיליארד ש"ח ומורכב מהלוואות בעלים של בעלי המניות בסיטיפס בסכום של כ-0.2 מיליארד ש"ח, הלוואות בנקאיות, מבנק הפועלים ומבנק לאומי, בסך כולל של כ-2.1 מיליארד ש"ח. בנוסף הייתה סיטיפס זכאית למענקים שהמדינה התחייבה לשלם בגין הקמת הפרויקט, בהתאם להסכם הזיכיון ולעמידה באבני דרך שנקבעו בהסכם הזיכיון, בסך כולל של כ-1.6 מיליארד ש"ח.[19] כמו כן, סיטיפס זכאית לגבות תשלום מהנוסעים בקו בתקופת התפעול והמדינה התחייבה להעמיד לסיטיפס "רשת ביטחון" כך שתובטח לה הכנסה שנתית מינימלית.[20]