סוסיא (יישוב עתיק)

סוסיא

חזית בית הכנסת
חזית בית הכנסת
היסטוריה
תקופות	התקופה הרומית בארץ ישראל התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°23′31″N 35°06′44″E

פנים בית הכנסת

אבן גולל לצורכי ביטחון בבית הכנסת העתיק

פסיפס המנורות בבית הכנסת

כתובת פסיפס בבית הכנסת

העתק של כתובת ההקדשה בבית הכנסת בסוסיא. נמצא במוזיאון השומרוני הטוב

קטע משחזור בימת בית הכנסת של סוסיא במוזיאון ישראל בירושלים

סוסיא היא עיר יהודית שהתקיימה בדרום ארץ יהודה, באזור דרומא. העיר התקיימה בתקופה הרומית-ביזנטית, ועיקר קיומה היה בין המאה השלישית והמאה החמישית^[1]. היישוב ננטש באופן מוחלט במאה השמינית, אך יושב מחדש במאה ה-9 ועד למאה ה-14 יושבה העיר מחדש, והייתה בעיקרה עיר מוסלמית^[2].

בסמוך למקום העיר הקדומה הוקם בשנת 1983 היישוב הקהילתי דתי סוסיא, בו פועל מרכז סיור ולימוד סוסיא. את האתר מפעילה החברה לפיתוח הר חברון באמצעות תיירות חבל יתיר.

האתר

העיר סוסיא ממוקמת על שלוש גבעות בצורת פרסה ומשתרעת על שטח של 300–400 דונם. בית הכנסת ממוקם בקצה המזרחי של הגבעה המרכזית^[2].

בית הכנסת שהתגלה בסוסיא הוא מהגדולים והמפוארים מבתי הכנסת שהתגלו בארץ, רצפתו של בית הכנסת מעוטרת בפסיפסים מרהיבים, ובהם כתובות עבריות וארמיות. בתוך אולם התפילה נמצאו חלקים של במת התפילה העשויה שיש. בעשור השני של המאה ה-21, הבמה מוצגת במוזיאון ישראל שבירושלים.

שדה קברות גדול ובו קברים חצובים נמצא במרחק של כ-500 מטר מדרום לעיר. בית קברות שני משתרע על המדרונות המזרחי והדרומי-מזרחי של הגבעה המרכזית^[2].

ראשית היישוב בסוסיא היה בשני בתי חווה שהתקיימו בסביבה כבר בסוף ימי הבית השני. מבנה אחד נחשף על גבעה ממערב לעיר, ובגבעת המערבית של העיר נמצאו תריסר מטבעות – שניים מהתקופה הסלאוקית (אנטיוכוס השלישי ואנטיוכוס הרביעי), ארבעה מטבעות חשמונאיים (שניים מהם של אלכסנדר ינאי), שני מטבעות נציבים, שלושה מטבעות אגריפס הראשון ומטבע אחד מתקופת המרד הגדול^[1].

לאור תארוך מרבית הממצא הקרמי לתקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל ניתן לומר שאז הגיע היישוב במקום לשיא פריחתו. מראשית המאה ה-9 אין עדויות לקיום יהודי במקום – להערכתו של יובל ברוך נראה כי התושבים היהודים התאסלמו או שעזבו את המקום, ובחצר בית הכנסת נבנה מחראב. עיר מוסלמית התקיימה במקום עד למאה ה-14, ונעזבה^[3].

מחקר

השם סוסיא נזכר לראשונה בסקר ארץ ישראל המערבית. בשנת 1875 נסקר לראשונה האתר. בסקר מתואר מבנה גדול, ומובאים בו שרטוטים של המבנה^[4]. הארכאולוג יובל ברוך עמד על ראשית היישוב כבר בתקופה ההלניסטית ועל הקשר שבין המצביא האדומי יעקב בן סוסא, ממפקדי המרד הגדול ברומאים, לאתר בחורבת סוסיא.

סוסיא נחפרה על ידי שמריה גוטמן, זאב ייבין ואהוד נצר במסגרת החפירה הארכאולוגית הראשונה שנעשתה על ידי ישראלים בתחומי יהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים. כבר בספטמבר 1970 החלה עונת החפירות הראשונה^[5].

ייבין ביצע ארבע עונות חפירה באתר בשנים 1984–1987^[2].

בין הארכאולוגים שחפרו באתר ניתן למנות את אברהם נגב, ויזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית בירושלים ויובל ברוך מטעם רשות העתיקות. חפירותיו של ברוך לוו במחקר סביבתי מקיף.

בשנת 2016 חודשה החפירה באתר, באחת מן החצרות הסמוכות לדרך הרבים, מן הקרובות לפאתי העיירה. החפירה הייתה חפירה קהילתית, בהשתתפות בית הספר היסודי בסוסיא וישיבת סוסיא בעזרת המת"ק ובהובלת הארכאולוג אחיה כהן-תבור.

לדעת אברהם נגב, סוסיא היא כרמל, והשם סוסיא הוא שם מאוחר, שניתן למקום על ידי הפלאחים המקומיים על-שם צמח השוש הגדל באזור. לדעתו, סוסיא היא "כרמל היהודית, שיהודים הגיעו אליה מכרמל האחרת, ששמה השתמר בכפר הערבי ח'ירבת אל-כרמל. תהליך זה התרחש לאחר מרד בר-כוכבא, כאשר חיל מצב רומי התיישב בכרמל, כפי שהוזכר אצל אוסביוס.^[1] זאב ספראי טען כי השם קדום, ואף מופיע במלחמת היהודים עם הרומאים^[6] שם מסופר שהאדומים נחלצו לעזרת הקנאים בירושלים, כאשר בראש האדומים עמדו "יוחנן ויעקב בני סוסה".^[1] יובל ברוך הציע כי השם סוסיא משמר את השם סוסה, שהיה בית אחוזה או כפר אדומי במימי הבית השני.

ממצאים

הממצאים הארכאולוגיים בסוסיא מאפשרים לדון בהיבטים הנוגעים לאופן שמירת ההלכה בדרום הרי חברון בכלל ובסוסיא בפרט.

מקוואות

בחפירות שערך יובל ברוך בסוסיא התגלו כ-30 מקוואות טהרה. זמנם הוא ממועד אחד והם משתלבים עם מבני המגורים שנמצאו. לא ניתן למצוא מקבילה לכך באתר אחר שנחפר בארץ ישראל. לפי ההערכה התגוררו בסוסיא 1,500 נפש. על פי ההערכות הכמות החריגה הזו של מקוואות שימשה כהנים רבים, שכנראה הגיעו אליה לאחר חורבן בית המקדש השני. על הכהנים היה להטהר בטרם יוכלו לאכול מן התרומה שקיבלו, ועל כן היה צורך במקוואות רבים כל כך. בכתובת הפסיפס הנמצאת בחצר בית הכנסת, המזכירה גם היא כהנים (איסי הכהן ויוחנן הכהן הסופר בנו), ניתן לנצוא חיזוק לטענה זו.

בית הכנסת

בית הכנסת שנמצא בסוסיא הוא אחד מארבעה בתי כנסת שנמצאו בדרום הר חברון (לצד אשתמוע, מעון וענים). בארבעת בתי הכנסת פתח בית הכנסת הוא בצד מזרח. ואכן בהלכה נאמר כי "אין פותחים בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר: והחונים לפני המשכן קֵדמַה לפני אהל מועד מזרחה" (תוספתא, מגילה, פ"ג, הכ"א). הלכה זו לא באה לידי ביטוי בבתי הכנסת בשאר אזורי הארץ. היות שבתי הכנסת פנו לכיוון ירושלים, הרי ציר האורך בדרום הרי חברון צריך היה להיות צפון-דרום. אם אכן היו בונים את טורי העמודים, המחזיקים את המבנה, לאורך הציר, "היו "חוסמים" בכך את כיוון התפילה ויוצרים פגם אדריכלי אסתטי". הבעיה נפתרה על ידי הימנעות משימוש בעמודים.

בבית הכנסת נמצאו רצפות פסיפס, ושתי כתובות הקדשה. כתובת אחת כתובה בעברית והשניה בארמית. בבית הכנסת נמצאו גם לוחות הסורג, עיטורים המגולפים ומנורה^[7]. במוזיאון ישראל בירושלים מוצג שיחזור של בימת בית הכנסת של סוסיא.

כתובת ההקדשה בעברית בת שש שורות, נשתמרה בשלמותה:

"זכור לטובה קדושת מרי רבי
איסי הכהן המכובד בירבי שעשה
הפסיפוס הזה וטח את כתליו
בסיד מה שנתנדב במשתה
רבי יוחנן הכהן הסופר בירבי
בנו שלום על ישראל אמן"

מערות הקבורה

נוהג הקבורה בגלוסקמאות הצטמצם ביהודה לקראת אמצע המאה ה-2. בדרום הרי חברון נמשך נוהג זה עד המאה ה-4. אמנם "גלוסקמאות דרומא" היו פשוטות יותר ועשיות מאבן נארי מקומית, מעובדות באופן גס ונעדרות כל עיטור, אך הנוהג העתיק נשמר.

מוטיב המנורה

מוטיב המנורה חוזר על עצמו ברבים מבתי הכנסת בדרומא. בתל מעון התגלו שברי שיש של מנורת שבעת קנים בגובה משוער של 1.30 מטר. מנורה דומה נמצאה באשתמוע. בסוסיא נמצאה מנורת שיש קטנה יותר – 80 ס"מ על 80 ס"מ. עיטר זה חוזר על רצפת הפסיפס וכן על משקופים ברבים מהבתים ביישובים היהודיים. בולט מזפר באתר שהשתמר כמו באשתמוע^[8].

תיירות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המקום הוא אתר מורשת. הסיורים במקום מופעלים על ידי מרכז סיור ולימוד סוסיא. הפעילות כוללת חיזיון אור-קולי, המוקרן במערה שנחשפה באתר^[9]. החזיון עבר מספר חידושים עם השנים וכרגע הוא מוקרן בחלקים תוך מעבר בין מספר מערות, וכולל חלקים בהשתתפות הקהל.

במקום יש פסטיבל כיומיים בכל חול המועד, פסח וסוכות, עם הפעלות מיוחדות והדרכות. מעבר לכך הקהל הרחב יכול להגיע בכל יום לאתר.

ביישוב סוסיא נהוג כי בכל תשעה באב קוראים בחורבות בית הכנסת את הקינות.

• 
  מבט על שרידי הכפר העתיק
• 
  עיר אשר קירות בתיה הן חומות העיר – הקשה על התמונה תאפשר לקרוא את ההסבר
• 
  כניסה לרחוב צר או למבנה רחב

• 
  כניסה למקווה טהרה
• 
  מערה למגורים
• 
  תעלה לניקוז מי גשמים

לקריאה נוספת

• יוסף נוה, על פסיפס ואבן, עמ' 115, הוצאת מעריב, 1978
• דורון שר-אבי וחנן אשל, סוסיה בימי בית שני, בתוך (עורך) ד"ר יעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון - כרך שביעי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ז
• זאב ייבין, חורבת סוסיא - עיר יהודית מתקופת התלמוד, בתוך (עורך) ד"ר יעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון - כרך שלישי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ג, עמ' 191–196
• יובל ברוך, חורבת סוסיה ורוג’ם אל-חמירי כמקרי מבחן להתפתחותו של הכפר והיישוב הכפרי בדרום הר-חברון מן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה המוסלמית הקדומה (עבודת ד"ר), האוניברסיטה העברית, ירושלים. 2009
• https://www.academia.edu/32406500/The_Rural_Settlement_in_the_Southern_Hebron_Hills_Region_During_the_Second_Temple_Period_till_the_Early_Islamic_Period_in_Light_of_the_Archaeological_Researches_at_Hurbat_Susya_and_in_Rujum_el_Khamiri_phd_
• https://www.academia.edu/40598254/Kh_Susya_Several_Early_Roman_Burial_Caves_from_Kh_Susya_and_its_Region
• יובל ברוך, "הר-חברון (אידומיאה) וסוסיה בתקופת הבית השני", בתוך ספר המדבר בארץ-ישראל: דברי הכנס השני תשס"ז-2007 
• דורון שר-אבי, "ביטויים ארכאולוגיים להבדל הלכתי", עלון דרומא, דצמבר 2007

קישורים חיצוניים

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

מדיה וקבצים בנושא סוסיא בוויקישיתוף

• תמונות מסוסיא העתיקה
• עמית דובקין, סוסיא קמה לתחיה, מעריב, 27 ביוני 1988
• דיון היישוב ביהודה בתקופה הרומית והביזנטית לאור הממצא הארכאולוגי:
  • אברהם נגב, ‏חורבות סוסיה והיישוב היהודי בדרום הר-חברון בתקופה הרומית המאוחרת, קתדרה 60, תמוז תשנ"א, יוני 1991, עמ' 93-85
  • יהושע שוורץ, ‏היישוב היהודי בדרום הר-חברון – הערות היסטוריות, קתדרה 60, תמוז תשנ"א, יוני 1991, עמ' 98-95
    • מיכאל ארליך, ‏הערה לעניין זיהוי היישוב בחורבת סוסיה, קתדרה 82, דצמבר 1996, עמ' 174-173 (הערות)
• זאב ספראי, ‏ה'אונומסטיקון' לאוסביוס והיישוב בדרום הר חברון, קתדרה 72, תמוז תשנ"ד, יוני 1994
• זהותם של תושבי סוסיא על פי הממצא הארכאולוגי באתר העתיקות בסוסיא מאמר מאת נדב אברהמוב
• סוסיא-תולדותיה של עיירה יהודית בספר המדבר מאמר מאת דורון שר אבי
• זהר לפיד, גם הם מרדו ברומאים: אנדרלמוסיה בסוסיא, באתר ynet, 13 באפריל 2011
• מצגת על בית הכנסת, מאת דן רמר

הערות שוליים

1. דורון שר-אבי וחנן אשל, סוסיה בימי הבית השני, מחקרי יהודה ושומרון ז, עמ' 31
2. זאב ייבין, חורבת סוסיא - עיר יהודית מתקופת התלמוד, בתוך: (עורך) ד"ר יעקב אשל, מחקרי יהודה ושומרון - כרך שלישי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ג, עמ' 191–196
3. זאב ייבין - "חורבות סוסיא - עיר יהודית מתקופת התלמוד", מחקרי יהודה ושומרון כרך שלישי
4. סקר ארץ ישראל המערבית, כרך III, עמ' 415-414
5. ישראל 50 בעמוד על שנת 1970
6. 235, מלחמת היהודים, כרך ד
7. שחזור בימת בית הכנסת של סוסיא, באתר מוזיאון ישראל
8. Yuval Baruch, Kh. Susya: The Decorative Stone Architectural Elements from the Jewish Houses, JSRS 29/2, 2020-01-01
9. ברוכים הבאים לסוסיא