סאמרהיל הוא בית ספר פתוח מחלוצי החינוך הדמוקרטי, הממוקם בעיירה לייסטון, סאפוק, אנגליה שהקים אלכסנדר ס. ניל (1883–1973, Alexander S. Neill) עם אשתו הראשונה ב-1921, על בסיס התפיסה שבית הספר צריך להתאים את עצמו לילד ולא להפך. לומדים בו ילדים מגיל 5 עד 16 המגיעים מרחבי העולם, בעיקר מהולנד, גרמניה וארצות הברית. הם מחולקים לשלוש קבוצות גיל בלבד, כאשר הלימודים והמגורים משותפים לכל קבוצת גיל[1].
בבית הספר קיים סדר יום קבוע, אך כל תלמיד חופשי לנפשו לעשות כהבנתו.
מיקומו הראשון של בית הספר היה בהלראו, פרבר של העיר דרזדן בגרמניה, לאחר מכן עבר מספר תחנות באוסטריה ובאנגליה, עד למיקומו הנוכחי במחוז סאפוק שבאנגליה אליו עבר ב-1927.
סאמרהיל עורר עניין וזכה להתייחסות של הוגים רבים, לחיוב ולשלילה. חלק מהמאמרים מרוכזים בספר "סאמרהיל – בעד ונגד" שמסתיים בתמיכתו של אריך פרום: "הקריטריון של סאמרהיל: לא מה הוא האדם, אלא מי הוא האדם".
רקע והיסטוריה
אלכסנדר ס. ניל היה מחנך וסופר בריטי אשר ייסד את סאמרהיל. בשנת 1912 סיים ניל את התואר השני שלו באוניברסיטת "Edinburgh" וב-1914 התמנה למנהל בית הספר גריטנה גרין (Gretna Green) שבבריטניה[2]. ב-1920 החל ניל בחיפושים, בעיקר באירופה אחר מקום בו יוכל להקים בית ספר חדש על פי העיקרון החינוכי בו הוא מאמין, מתן חופש לילדים והתנהלות על פי השיטה הדמוקרטית. בשנת 1921, לאחר שמצא מקום, הקים ניל לראשונה את בית הספר עליו הוא חלם עם קומץ תלמידים בהלראו, פרבר של העיר דרזדן בגרמניה והוא נחשב לחלק מבית הספר הבינלאומי "Neue Schu". בית הספר עורר התלהבות רבה בראשית הדרך, אך כעבור מספר שנים הגיע ניל למסקנה שבית הספר אינו מתנהל בהתאם לרעיונותיו המקוריים. ניל הרגיש כי בית הספר מנוהל על ידי אידיאליסטים שלא מסכימים עם עקרונותיו[3]. לכן, הוא עבר לסונטגסברג שבאוסטריה, שם היו לו חמישה תלמידים בלבד. הרעיון של בית הספר היה שהתלמידים מגיעים, יושבים סביב שולחן ומעלים נושאים עליהם הם מעוניינים לשוחח[4]. בית הספר נסגר במהרה מפני שהרשויות המקומיות התנגדו לתוכניות הלימודים והשיטות הבלתי שגרתיות שלו. בשנת 1923, יחד עם חמישה תלמידים, העביר ניל את בית הספר ללימה רגיס, דורסט (Lyme Regis, Dorset) שבאנגליה וקרא לו סאמרהיל וזאת לאחר שבנה לו מבנה למגורים. בשנת 1927 הוא העביר את בית הספר לבית קבע בעיירה לייסטון שבאנגליה, שם הוא שוכן עד היום. בית הספר המשיך להיות שנוי במחלוקת בעיני רבים אך עם זאת, ניל זכה לכבוד והערכה רבים מצד אנשי חינוך ואישים רבים. בנוסף לכך שבית הספר עורר עניין ותגובות ברחבי העולם, השקפת עולמו החינוכית השפיעה רבות על אין סוף בתי ספר ומורים, אך לא באנגליה. בכל אנגליה ישנם כ-5 בתי ספר דמוקרטיים, חלק מהם קטנים מאוד ומכילים כעשרה תלמידים בסך הכל, ומרביתם הם בתי ספר יסודיים. לפני יותר מעשור בדק משרד החינוך הבריטי את האפשרות לסגור את בית הספר בגלל עקרונותיו החינוכיים השנויים במחלוקת, אך בעקבות לחץ שהופעל נאלץ לוותר על האפשרות לסוגרו[5]. בשנת 1973 ניל נפטר והותיר את אשתו השנייה לנהל את בית הספר עד שפרשה בשנת 1985. בתם, זואי רדהד, אשר הייתה מורה והיוותה כחלק מהצוות החינוכי בבית הספר נשארה לנהל את בית הספר עד היום[3]. בית הספר זכה לביקור של ידוענים כמו ליאונרד כהן, שבנו החורג היה תלמיד בבית הספר, ג'ואן באאז ועוד רבים[6].
אידאולוגיה חינוכית
סאמרהיל נחשב למימוש הקיצוני במיוחד של החינוך החופשי. ניל, מייסד בית הספר, חיבר את תביעתו למהפכה חינוכית עם נחישות רבה לשינוי המשטר הקפיטליסטי[7].
ניל הושפע בבניית משנתו החינוכית, מפסיכולוגים שעסקו בחינוך כמו הומר ליין ווילהלם רייך.
חופש הבחירה
הנחת היסוד של משנת סאמרהיל היא שכאשר הילד ירגיש בנוח במקום בו הוא נמצא, הוא יממש את עצמו באופן מרבי. ילד אשר רוצה להצליח צריך להיות במקום בו הוא מרגיש חופשי ופתוח. ניתן לראות זאת באמצעות החופש שמקבלים התלמידים בסאמרהיל. ישנו חופש באשר ללמידה, אין חובה בבית הספר להיכנס לשיעורים, כל תלמיד רשאי לבחור האם להיכנס לכיתה, לשיעור מסוים או לעשות כרצונו. לכל תלמיד יש את האפשרות לבנות מערכת שעות כרצונו אך יש לוח זמנים מוגדר.
ניל הקים את סאמרהיל עם אמונה ש:
תפקידו של ילד הוא לחיות את חיי עצמו - לא את החיים שהוריו הדאגנים חושבים שעליו לחיות, ולא חיים לפי יעדיו של מחנך החושב שהוא מיטיב לדעת.
שוויון מוחלט במעמד בין מורים לילדים
בין המורים לתלמידים בסאמרהיל ישנו שוויון מוחלט. התלמידים מקבלים החלטות יחד עם צוות בית הספר, קובעים כללים, ולוקחים חלק פעיל יחד במתרחש בבית הספר. יחד עם המורים הם אחראים על קישוט בית הספר טיולים שנתיים וכו'. בנוסף, בהצבעות ובכל החלטה הקשורה לבית הספר הנעשית על ידי הצבעה, כל קול של תלמיד שווה לקולו של איש צוות[1].
בית הספר לועג לפחד מהמורה כדמות סמכותית, ורואה אותו כדמות שווה. המורה לא מורשה להטפות מוסר, וכך גם התלמידים: בית הספר מתנגד להערות מוסריות.
עונשים
בסאמרהיל מאמינים כי אסור להטמיע בילדים פחד ולכן אין ענישה אשר ניתנת על ידי גורמי ההנהלה. "ילדים מגיבים באהבה על אהבה ובשנאה על שנאה, לכן אפשר לסגלם למשמעת חיובית". תלמיד שלא קם בבוקר או לא נכנס לשיעור לא ייענש, הנהלת בית הספר מאמינה שלא צריך לתת עונשים, הם מאמינים כי ילדים יכולים להפיק לקחים בדרכי ההתנסות. לעומת זאת, במידה ותלמיד חורג מכללי בית הספר (אותם קבעו בעצמם), באספה השבועית יחליטו כלל התלמידים את העונש הראוי לו באמצעות הצבעה[1]. הסמכות העיקרית קיימת בידי האספה הכללית, שם קובעים את החוקים ומטילים עונשים על מי שעובר עליהם. האספה כוללת את צוות ההנהלה ולילדים יש בה את הרוב המכריע[8].
שיטת החינוך של סאמרהיל מניחה שילד נולד טוב, ואילו המשמעת הנוקשה, החדרת הפחד והטפת המוסר הן שהופכות אותו לרע, משום שהן מדכאות את הטוב שבו[7].
מעורבות הורים
להורים אין מעורבות סדירה בבית הספר, הם יכולים לבוא לבקר את ילדיהם בסופי השבוע אשר מוקצים להם. בכל תקופה מסוימת ההורים מוזמנים לסוף שבוע של כמה ימים עם ילדיהם. יחד עם זאת, ההחלטות עדיין נתונות בידי הילדים, בית הספר מעודד אותם להחליט בעצמם ולחיות את חייהם[9]. אחת מטענותיו של ניל היא שבשביל "לרפא" את הילדים צריך מדי פעם להפריד אותם מהוריהם: "הורים משחיתים את חיי ילדיהם על ידי כך שהם כופים עליהם אמונות מיושנות, מנהגים מיושנים, מוסר מיושן. כפיית הסמכות ההורית הזאת היא המולידה שנאה"[8]. ההורים לטענתו, גורמים לילד להרגיש נחות ושהוא צריך תמיד להסתמך על מישהו לעזרה, ילד בסופו של דבר צריך לחיות את חייו ולא את החיים שהוריו המודאגים חושבים שעליו לחיות.
הלימודים
התלמידים חולקו לשלוש קבוצות גיל:
צעירים מחמש עד שבע
אמצעיים בני שמונה עד עשר
מבוגרים בני אחת עשרה עד חמש עשרה.
בתחילת כל שליש מתפרסמת מערכת השעות
סדר יום
סדר היום הוא:
8:15-9:00 - ארוחת בוקר
9:30-13:00 - לימודים
12:30הצעירים אוכלים ארוחת צהריים
13:30 הגדולים והצוות אוכלים ארוחת צהריים.
אחר הצהריים, כל אחד חופשי לנפשו לעסוק בציור, אמנות, רכיבה, ומלאכה. בערב התוכנית משתנה מדי יום: הרצאות, ישיבות, ריקודים או ערב חופשי.
למרות האמור לעיל, אין זה סדר מחייב. כל תלמיד חופשי לנפשו לעשות כהבנתו.
קהילה
בנוסף להיותם בעלי השליטה על חייהם, התלמידים יכולים להשתתף בקהילת הממשל העצמי של בית הספר, המבוסס על שוויון ודמוקרטיה. אסיפות בית ספר מתקיימות ארבע פעמים בשבוע. באסיפות דנים, וקובעים או משנים את חוקי בית הספר. משקל זהה ניתן לקולו של תלמיד ולקולו של איש הצוות החינוכי, בהצבעות על חיי היומיום. האספות הן גם הפורום בו מתקיימים דיונים והצבעות על קונפליקטים לא פתורים כמו הענשת אלימות והפרת חוקי המקום.
ניל ואשתו החליטו לגבי קבלת חברי צוות חדשים ופיטוריהם, על סידורי האוכל, השינה והתקציב ועל ספרי הלימוד, והחזיקו בזכות וטו על החלטות האספה. בפועל השימוש בזכות הווטו נדיר, גם היום.
במחקר שנערך על בוגרי סאמרהיל, נראה כי הם גדלו להיות בני אדם סובלניים ביחסם לסביבה, המקבלים את זולתם כפי שהוא ונותנים בו אמון. עם זאת, רבים מהבוגרים התלוננו כי המימד האקדמי בבית הספר הוזנח[דרוש מקור].
מתירנות מינית
בתקופת המנהל אלכסנדר ס. ניל הונהגה מתירנות מינית בבית הספר. התנסות מינית נחשבה לרצויה ואפילו רומנים בין מורים ותלמידות לא נאסרו. בבריכה של בית הספר התקיימו שחיות בעירום, בהשתתפות המנהל עצמו[10].
בתרבות
בשנת 2008 יצא סרט בשם "סאמרהיל" שבו מתואר על התמודדות בית ספר מול משרד החינוך והממשלה וכן את חיי הילדים הלומדים בו.
לקריאה נוספת
סאמרהיל - גישה רדיקלית לחינוך ילדים מאת א.ס. ניל, מבוא מאת אריך פרום, תרגום רפאל אלגדהוצאת יבנה 1973. הספר יצא בהוצאה מחודשת בשם בית ספר סאמרהיל/ילדות אחרת בתרגום ורדה יערי, הוצאת כתר והמכון לחינוך דמוקרטי, 2003.
אתגר: סאמרהיל בעד ונגד - אסופת מאמרים של מחברים שונים בעד ונגד גישת בית הספר, הוצאת יבנה.
