נתן שפיגל

נתן שפיגל
לידה	12 בדצמבר 1905; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	4 בספטמבר 1995 (בגיל 89); ירושלים
ענף מדעי	לימודים קלאסיים, תרגומים מיוונית, ancient philosophy, פילולוגיה קלאסית, translations from Latin
מקום מגורים	ירושלים
מקום קבורה	הר המנוחות
מקום לימודים	אוניברסיטת לבוב (1930); האוניברסיטה היגלונית ;
מוסדות	אוניברסיטת ורשה (1956); האוניברסיטה העברית בירושלים ;
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1990); פרס טשרניחובסקי (1981) ;

ערך זה עוסק בסופר, חוקר ומתרגם יהודי פולני-ישראלי. אם התכוונתם לצייר יהודי פולני, ראו נתן שפיגל (צייר).

נתן שְׁפִּיגֶל (12 בדצמבר 1905 – 4 בספטמבר 1995) היה סופר, חוקר ומתרגם בתחום הלימודים הקלאסיים. יהודי פולני-ישראלי, פרופסור ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים ומתרגם מיוונית ולטינית. חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת תש"ן-1990 על הישגיו בחקר הספרות הקלאסית ובתרגומה לעברית.

ביוגרפיה

נתן שפיגל נולד בניו יורק למהגרים יהודים פולנים. משפחתו התקשתה להכות שורש בעולם החדש, וכבר בינקותו חזר עם משפחתו לעיירה רוהאטין שבגליציה, אוסטריה, ובה גדל. אביו נפתלי היה בעל חנות בדים קטנה, והמשפחה חייתה בדוחק. שפיגל למד ב"חדר", ומגיל 7 (1912) גם בבית ספר יסודי פולני. במלחמת העולם הראשונה עברה העיירה מיד ליד, ולאחר נסיגת הרוסים ב-1916 עברה המשפחה למוראביה, שם עבד הנער בן ה-11 בכפר דאמבוז'צה. לאחר מכן שבו לרוהאטין, שהייתה כעת בתחומי המדינה הפולנית החדשה אך תושביה הוסיפו לסבול ממלחמת פולין-אוקראינה והמלחמה הפולנית-סובייטית. בשנת 1918 החל את לימודיו בגימנסיה הפולנית המקומית, ועסק במתן שיעורים פרטיים כדי לתמוך בפרנסת המשפחה.
ב-1925, כשהיה בן 19, נסע לעיר לבוב ללמוד לימודים קלאסיים: ב-1930 קיבל תואר מגיסטר מאוניברסיטת לבוב, וב-1931 תואר דוקטור מהאוניברסיטה היגלונית שבקרקוב.
לאחר סיום לימודיו קיבל ב-1931 משרת מורה ללימודים קלאסיים בגימנסיה העירונית בעיר קאלוּש. באוגוסט 1932 נישא לתיאודורה (דוזיה) לבית קוֹרמן.
בגיל 32 חיבר ספר ללימוד לטינית בסיסית לתלמידי תיכון ואוניברסיטה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין על ידי ברית המועצות ב-1939 המשיך לעבוד כמורה בקאלוש תחת השלטון הסובייטי. בתחילת שנות ה-40 ברח עם אשתו מזרחה לברית המועצות האסיאתית, לטורקמניסטן; בשואה נספו הוריו ובני משפחתו. לאחר המלחמה חזר לפולין, לביטום (1946) שם לימד את הניצולים היהודים. אחר כך שימש כמורה ללטינית וחוקר השפה והתרבות של יוון ורומא. בשנת 1951 מונה לפרופסור לפדגוגיה ולרקטור בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת ורשה,^[1] ושימש בתפקיד זה עד 1956.

בשנת 1957 עלה שפיגל לישראל עם אשתו והתיישב בירושלים. זמן קצר לאחר עלייתו קיבל אותו אלכסנדר פוקס מהאוניברסיטה העברית בירושלים (היסטוריון של יוון העתיקה, יליד פולין) לעבודה כספרן בספרייה לפילוסופיה ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית, וכעבור מספר שנים התמנה שפיגל לפרופסור וכיהן כראש החוג ללימודים קלאסיים (1970-74). פרש כפרופסור אמריטוס.

בנוסף לכתיבתו בפולנית בראשית דרכו האקדמית (ספרי לימוד השפה הלטינית ומספר עבודות בתחום חקר הספרות היוונית), שפיגל כתב ופרסם בישראל למעלה מ-30 תרגומים, ספרי מחקר והגות בתחומי התמחותו.

על הישגיו בחקר הספרות הקלאסית ובתרגומה לעברית זכה שפיגל בפרס ישראל לשנת 1990. בהחלטת השופטים נכתב בין היתר כי "אין היום בישראל, ולא היה, איש שהעשיר את מדף הספרים של הקורא העברי במספר כה רב של ספרים פופולריים, שנכתבו תוך שליטה מלאה במקורות העולם היווני-הרומי".

נתן שפיגל סעד את אשתו, שבגלל אירוע מוחי הייתה משותקת ללא יכולת דיבור, במשך 17 שנים עד שנפטרה. הוא נפטר בירושלים בשנת 1995, שלושה חודשים לפני יום הולדתו ה-90. נקבר בהר המנוחות.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית^[2].

ספריו

לטינית למתחילים: LUDUS LATINO-HEBRAICUS, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללִמודים קלאסיים, תשכ"ד.(הספר בקטלוג ULI)
נ. שפיגל, ד. גילולה, מילון לטיני-עברי: ל -Elementa ול-Litterae Latinae, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשכ"ז.(הספר בקטלוג ULI)
ELEMENTA LATINA: לטינית למתחילים, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשכ"ז.(הספר בקטלוג ULI)
דקדוק רומי, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשכ"ח. (ספרון תמצית: "עיקרי הדקדוק הרומי", תשל"ב)(הספר בקטלוג ULI)
תורת הפיוט לאריסטו: מימסיס וקאתארסיס, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב 1971.^[3](הספר בקטלוג ULI)
סנקה, האיש ומשנתו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ד 1973.^[4](הספר בקטלוג ULI)
סוקראטס: חייו ומשנתו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ם 1979.(הספר בקטלוג ULI)
מארקוס אורליוס: קיסר ופילוסוף, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ם.(הספר בקטלוג ULI)
קיקרו: מדינאי, נואם, סופר, הוגה-דעות, ירושלים: אקדמון, תשמ"א 1981.(הספר בקטלוג ULI)
אפיקורוס: האיש ומשנתו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב.(הספר בקטלוג ULI)
תולדות הטראגדיה היוונית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשמ"ב 1982.^[5](הספר בקטלוג ULI)
תולדות הספקנות העתיקה, ירושלים: מוסד ביאליק ואקדמון, תשמ"ג 1982.(הספר בקטלוג ULI)
הוראטיוס: האיש ויצירתו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ד.(הספר בקטלוג ULI)
תולדות האתיקה העתיקה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשמ"ה.^[6](הספר בקטלוג ULI)
מלחמה ושלום בספרות היוונית העתיקה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשמ"ו 1986.^[7] (הופיע בתרגומים לאנגלית ולרוסית, 1990)(הספר בקטלוג ULI)
הומרוס, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ט.(הספר בקטלוג ULI)
שביל הזהב: שיחות וזיכרונות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן. (הופיע בתרגום לפולנית: Zloty srodek: rozmowy i wspomnienia, בהוצאת המרכז לתרבות יהודית בקז'ימייז', קרקוב, 1992)(הספר בקטלוג ULI)
מִלים מספרות: מבחר מונחים וגלגולם בתרבות האנושית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ב. (מהדורה ב: תשנ"ב 1992; מהדורה ג: תשנ"ג 1992)(הספר בקטלוג ULI)
אמנות השכנוע – הנואם וקהלו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('פרסומי הר הצופים'), תשנ"ג.(הספר בקטלוג ULI)
חכמת יוון: באנקדוטה, בפתגם ובבדיחה, ירושלים: כרמל, תשנ"ד 1994.(הספר בקטלוג ULI)
עוד סיפורי מִלים; עריכה: אהובה סתיו; איורים, עיצוב ועטיפה: נעם נדב, ירושלים: כרמל, תשנ"ט 1999. (שפיגל נפטר לקראת סיום העבודה על הספר, והוא הושלם על ידי העורכת ובית ההוצאה לאור)(הספר בקטלוג ULI)
אודיסאוס והסירנות וסיפורים יוונים אחרים, ירושלים: כרמל, תשנ"ה 1995.(הספר בקטלוג ULI)

עריכה והשתתפות

יוסף מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון; הקדמה: אלכסנדר פוקס; עברית: בן-ציון תומר; ערך והוסיף הערות: נ' שפיגל, תל אביב: הדר ('ספרי מופת להיסטוריה'), תשכ"א.
נתן שפיגל (ערך והוסיף הערות), תקופת הגראקכים: לאור המקורות, האוניברסיטה העברית בירושלים – הפקולטה למדעי הרוח – החוג ללימודים קלאסיים, תשל"א. (הספר בקטלוג ULI)
ברוך שפינוזה, מאמר מדיני; תרגמוֹ והוסיף הערות: ח. וירשובסקי; הוסיף מבוא ומפתחות: נתן שפיגל, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ב.

תרגום

ברוך שפינוזה, מאמר על תיקון השכל; תרגם מרומית: נתן שפיגל; ערך, הקדים מבוא והוסיף הערות: יוסף בן-שלמה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ג.(הספר בקטלוג ULI)
פלוטינוס, אנאדות; תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות: נתן שפיגל, 2 כרכים, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), 1978–1981. (התוכן: כרך א: מבוא; פורפיריוס; אנאדות א–ג. כרך ב: אנאדות ד–ו) (תרגום שלוש האנאדות הראשונות (כרך א) זיכה אותו בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת)(הספר בקטלוג ULI)
האסתטיקה לפלוטינוס; בעריכת טוביה ריבנר; תרגום, הערות ומבוא: נתן שפיגל, תל אביב: ספרית הפועלים ('טעמים: מבחר כתבי-מופת באסתטיקה'), תשמ"ז 1987.(הספר בקטלוג ULI)

פרסים

1981 – פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, מדור תרגום דברי מדע, על תרגומו לשלוש האנאדות הראשונות של פלוטינוס.
תש"ן-1990 – פרס ישראל במדעי הרוח, על הישגיו בחקר הספרות הקלאסית ובתרגומה לעברית.

לקריאה נוספת

'Spiegel, Nathan,' in: Men of Achievement, 15th ed., 93-94, Taylor & Francis, p. 743.
'Nathan Spiegel (1905-1995),' Scripta Classica Israelica 15 (1996), 312. (נקרולוג)

נתן שפיגל, שביל הזהב: שיחות וזיכרונות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן.(הספר בקטלוג ULI)
יורם ברונובסקי, 'על נתן שפיגל', בתוך: נתן שפיגל, עוד סיפורי מִלים; עריכה: אהובה סתיו, ירושלים: כרמל, תשנ"ט 1999, עמ' 7–9.(הספר בקטלוג ULI)
'נתן שפיגל', בתוך: מנדל שרל, מצבה: הספדים, קיבוץ דליה: מערכת, 2002, עמ' 139–145. (הכותב הוא ידידו)(הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נתן שפיגל בוויקישיתוף

רשימת הפרסומים של נתן שפיגל, בקטלוג הספרייה הלאומית
הספרים של נתן שפיגל, באתר "סימניה"
נתן שפיגל, דף שער בספרייה הלאומית

מפרי עטו:

'צלילי בית...', בתוך: מרדכי אמיתי (עורך ומלביה"ד), קהילת רוהאטין והסביבה: עיר בחייה ובכליונה, תל אביב: ארגון יוצאי רוהאטין בישראל, 1962, עמ' 121–123 (ספר יזכור לקהילת רוהאטין, בספריית העיר ניו יורק(הקישור אינו פעיל, 6 בפברואר 2020), תמונות 125–127) (זיכרונות מראשית דרכו)