מריה ספירדונובה

מריה ספירדונובה

לידה	16 באוקטובר 1884 (יוליאני) טמבוב, Tambov Governorate, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג	11 בספטמבר 1941 (בגיל 56) אוריול, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
תפקיד	חבר פרלמנט באספה המכוננת הרוסית של 1918 (18 בינואר 1918–19 בינואר 1918)
מפלגה	המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית (שמאל), המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית
בן או בת זוג	Ilya Mayorov

מריה אלכסנדרובה ספירדונובה (16 באוקטובר 1884 - 11 בספטמבר 1941; רוסית: Мари́я Алекса́ндровна Спиридо́нова) הייתה מהפכנית סוציאל רבולוציונרית רוסית. ההתנקשות שביצעה בפקיד משטרה בכיר ב-1905 הייתה למעשה הטרור הפוליטי המפורסם ביותר שבוצע על ידי אישה ברחבי רוסיה, והעינויים שעברה על ידי המשטרה העלו את קרנה בעיני העם. לאחר 11 שנים בכלא בסיביר, שוחררה במהפכת פברואר 1917, ושבה כגיבורת המהפכה. היא הובילה את המפלגה הסוציאל רבולוציונרית לברית עם לנין והבולשביקים, אולם משנתאכזבה מאופיו הרודני של המשטר - שבה להיות מבקרת חריפה שלו. היא נאסרה שנית לאחר פירוק הברית ב-1918, ולאחר מכן נכלאה במוסד לחולי נפש.

במהלך הטיהורים הגדולים ב-1937–1939 נעצרה שוב ספירדונובה על ידי משטרת החרש ונשלחה לעבודות כפייה בגולאג, שם הוצאה להורג לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה בקיץ 1941.

ביוגרפיה

שנותיה הראשונות

אלכסנדרובה נולדה בעיר טמבוב, כ-480 ק"מ מדרום מזרח למוסקבה. אביה היה פקיד בנק בכיר, חבר במעמד האצולה הזוטר באימפריה הרוסית. היא למדה בגימנסיה המקומית, אולם מותו של אביה ממחלת השחפת הוביל לנשירתה מהלימודים בשנת 1902. למשך זמן קצר למדה רפואת שיניים במוסקבה. עם שובה לטמבוב עבדה כפקידה בכנסייה מקומית. במהרה החלה להיות מעורבת בפעילות פוליטית, ובמרץ 1905 נעצרה במהלך מהומות הסטודנטים. היא ניסתה להתקבל ללימודי אחיות, אך נדחתה בשל הרקע הפוליטי שלה. היא הצטרפה למפלגה הסוציאל רבולוציונרית (ס"ר), והתמסרה לפעולתה בה, כמו כן נקשרה במערכת יחסים עם מנהיג ס"ר מקומי בשם ולדימיר ולסקי. כפעילי ס"ר רבים אחרים, אמצה את רעיונות ההתנקשות והטרור האישי הפוליטי ככלים מהפכניים. היא הייתה בין אלפי אנשי המפלגה אשר תקפו מנהיגים רוסים, במהלך מהפכת 1905 ולאחריה.

ההתנקשות בלז'נובסקי

ספירדונובה בתא כלאה

המטרה שסימנה לעצמה ספירדונובה הייתה ג.נ. לז'נובסקי - בעל אדמות וחבר המועצה המחוזית בטמבוב, שהיה גם ממונה אזורי על משטרת בוריסוגלבסק, עיירה מדרום מזרח לטמבוב. לז'נובסקי היה ידוע לשמצה בשל דיכוי תסיסת האיכרים במחוז, וועדת תנועת הס"ר בטמבוב הכריזה על ראשו "גזר דין מוות". ספירדונובה התנדבה להוציא את גזר הדין לפועל. היא עקבה אחת לז'נובסקי במשך כמה ימים, ולבסוף נקרתה בידה ההזדמנות בתחנת הרכבת של בוריסוגלבסק ב-16 בינואר 1906. היא ירתה בו מספר יריות מאקדחה ופגעה בו חמש פעמים, הוא מת ב-10 בפברואר מפציעותיו. ספירדונובה נעצרה מיד על ידי שומרי ראשו הקוזאקים של לז'נובסקי.

הפרשה כמעט ולא סוקרה בתקשורת, עד שהעיתון הליברלי הסנט פטרסבורגי 'רוס', פרסם ב-12 בפברואר מכתב מספירדונובה אשר תארה את העינויים וההתעללות אשר עברה מאז מעצרה - אגרופים, שוטים, מגפיים, כיבוי סיגריות על עורה, הפשטה ואונס מידי מפקד הקוזאקים אברמוב. המכתב רמז כי האונס בוצע בתחנת הרכבת בטמבוב. סיפורה הפך סנסציה בקרב קוראי הרוס. על אף שרובם התנגדו לטרור הפוליטי, רובם זעמו על היחס האכזרי כלפי האסירה. חזותה המצודדת עוררה אף היא הזדהות בקרב הקוראים. המעגלים הליברליים גינו את הרשויות בטמבוב, וספירדונובה תוארה כ"זכה, בתולית, פרח של יופי רוחני... בידי אורנגוטנג עוגב". נשים בנות כל המעמדות תבעו "צדק לאחותם המחוללת".

הרוס אף שלחו כתב לטמבוב, ו.א. ולדימירוב, אשר הפיק בעניינה שבעה מאמרים סנסציוניים שהופיעו בחודש מרץ, אשר תיארו בצבעים עזים את מסכת ההתעללויות שעברה, ואף מסרו פרטים נוספים על פרשת האונס. ולדימוירוב אף הפריז בתאורי הרקע הפוליטי של ספירדונובה, כשהוא חוטא לאמונותיה האמיתיות, באופן שעורר את זעמם הן של אנשי תנועת ס"ר, הן של השמרנים והן של השלטונות. ספירדונובה עצמה התכחשה לדבריו. ב-11 במרץ נשפטה ספירדונובה והורשעה ברצח לז'נובסקי. היא נידונה למוות, אך בית הדין המליץ על המתקת עונשה לעבודות כפייה בסיביר. ספירדונובה נשלחה לגלות ב-20 במרץ, והעיתונות הליברלית המשיכה בקמפיין התמיכה בה. ב-2 באפריל נרצח גם הכתב ולדימירוב, פרשה שעוררה אף היא סנסציה. ב-8 באפריל שחררה הממשלה את דו"ח על האירועים, אשר אישש את טענותיה כי הוכתה על ידי הקוזאקים, ובו נטען כי אברמוב השפיל אותה באופן מילולי ברכבת, אך טענותיה החמורות יותר הוכחשו. הדו"ח הוקע כטיוח.

'השש' בדרכן לסיביר. ספירדונובה בשורה העליונה משמאל

מכתבים סודיים בין מריה לאחותה יוליה, אף היא פעילת ס"ר, נתפסו על ידי המשטרה ב-19 בפברואר. דו"ח של השלטונות שפורסם על המכתבים ציין כי ספירדונובה ביקשה שלא לחשוף את הקשר הרומנטי שלה עם ולסקי, שהיה נשוי. בחוגים הליבראליים ראו בכך ניסיון להטיל דופי באופיה המוסרי של ספירדונובה, ולפגוע בדימוי ה'בתולי' שלה.

ספירדונובה נשלחה לסיביר ברכבת, בקרון אחד עם עוד חמש נשות ס"ר אשר לקחו חלק בפעולות טרור פוליטי. את הקבוצה נהגו לכנות "השש" (Shesterka), וספירדונובה הייתה המפורסמת מביניהן, זאת בשל גילה הצעיר ויופיה, וכן בשל מוצאה הרוסי - יתר הנשים היו ממוצא יהודי, בלארוסי או אוקראיני. היא זכתה בפי העם לכינוי 'מרוסיה'. במהלך מסעה, בכל נקודת עצירה של הרכבת התכנס המון אשר הזדהה עם השש, וספירדונובה נאמה על דרכה המהפכנית של תנועת הס"ר. הקבוצה הועברה למתקן הכליאה מלצבסקיה (Maltzevskaya) בנרצ'ינסק (על הגבול עם סין). שם נכלאה ספירדנובה למשך 11 שנים במהלכם ספגה יחס קשה ביותר, ובכללו הפשטות והלקאות שלא היו נהוגות ביחס לאסירים פוליטיים אחרים באותה התקופה.

מנהיגת המפלגה השמאלית הסוציאל רבולוציונרית לאחר השחרור

לאחר מהפכת ה-17 באוקטובר 1917, שוחררה ספירדונובה מכלאה בסיביר, במסגרת חנינה כללית למהפכנים הכלואים. עם שחרורה הייתה נערצת על ידי המוני העם, ובייחוד בני מעמד האיכרים אשר ראו בה כמעט כקדושה. ספירדונובה שבה מסיביר למוסקבה בזמן על מנת להשתתף בקונגרס השלישי של המפלגה הסוציאל רבולוציונרית (PSR) שהתקיים בסוף מאי, אולם האספה לא בחברה בה לוועד המרכזי המנהל של המפלגה. על אף כישלונה, התמסרה לפעילות במפלגה והובילה את הסניף בפטרוגארד. היא גם הייתה מעורבת בסיוע להקמתם של סובייטים מאורגנים בקרב האיכרים.

מרד כנגד הבולשביזם

שיתוף הפעולה בין ה-PSR לבין הבולשביקים היה קצר מועד. בסוף אביב 1918 הוקמו יחידות צבאיות בולשביקיות במטרה לאכוף את אספקת התבואה לערים אשר היו על סף רעב ובקריסה כלכלית. האחדות הפכה ליריבות במאבק על השליטה לקראת הקונגרס הסובייטי החמישי, שאמור היה להתחיל במוסקבה ב-4 ביולי. ב-24 ביוני החליטה הוועדה המרכזית של השמאל הסוציאל רבולוציוני לפתוח במבצע טרור וחיסולים כנגד פקידים גרמנים ברוסיה, במאמץ לחבל בהסכם ברסט-ליטובסק ולכפות את הבולשביקים לברית עם האיכרים במהלך המשבר שייווצר. ב-7 ביולי התנקשו שני אנשי ס"ר (איאקוב בליומקין וניקולאי אנדרייב) בשגריר הגרמני וילהלם וירבאך. לנין השתמש בהתנקשות זו כעילה לדיכוי תנועת הס"ר. חיילים גויסו במהירות במטרה לבודד את יחידות המיליציה של הס"ר. ספירדונובה מיהרה לתיאטרון בולשוי, בו התכנס הקונגרס הסובייטי במטרה למסור הצהרת מדיניות ביחס למרד, אולם הקונגרס הושעה ולמעלה מ-400 נציגי הס"ר, וספירודונובה ביניהם, הושמו תחת מעצר במוסקבה.

באופן רשמי הוכרז כי משפטה של ספירדונובה יחל בתחילת דצמבר, אולם על מנת למנוע מצב נפיץ ומהומות, נשפטה ספירדונובה במשפט סודי ב-27 בנובמבר ונדונה לשנת מאסר על חלקה בהתקוממות, אולם קיבלה חנינה יום לאחר מתן גזר הדין. ספירדונובה הפכה לקול המרכזי של האגף הרדיקלי בס"ר אשר התנגד לכל הסדר עם השלטון הבולשביקי, והיא גינתה את הממשלה על מדיניות אשר לטענתה בגדה במהפכה. על אף סירובה להתפשר, בידלה עצמה ספירדונובה מהאגף הטרוריסטי של הס"ר בשלב זה, והתמקדה בפעולה לחיזוק מערכת הסובייטים, מול השלטון הבירוקרטי והמפלגתי של הבולשביקים.

בינואר 1919 לאחר נאום ציבורי אופוזיציונרי למשטר הבולשביקי, נעצרה ספירדונובה על ידי הצ'קה (המשטרה החשאית) של מוסקבה. היא נשפטה פעם נוספת ב-24 בפברואר כשהמנהיג הבולשביקי ניקולאי בוכריין אשר היה העד היחיד מטעם התביעה האשים אותה כי היא חולת נפש המפיצה רעיונות פוליטיים מסוכנים. ספירדונובה נמצאה אשמה, ונשפטה לשנת מאסר במוסד לחולות נפש. בפועל נשלחה ספירדונובה לתא צינוק במתקן צבאי, בו התדרדרה בריאותה אשר הייתה רעועה מלכתחילה. מבצע בריחה תוכנן עבורה על ידי מיליציית הס"ר אשר שחררה אותה ב-2 באפריל. היא חייתה במחתרת במוסקבה, אולם לבסוף נעצרה שוב כשהיא חולה בטיפוס וסובלת ממחלת עצבים לא ידועה. היא נשלחה להחלמה במתקן רפואי של הצ'קה ולאחר מכן הועברה לכלא פסיכיאטרי. לבסוף שוחררה בערבותם של שני חברי ס"ר ב-18 בנובמבר 1921, בתנאי שתחדל מפעילות פוליטית. לטענת ההיסטוריון אלכסנדר רבינוביץ' לא נמצאו ראיות שספירדונובה הפרה תנאי זה מכאן ואילך, ופעילותה הפוליטית הגיעה לקיצה.

מותה

ב-1937 נעצרה שוב ספירדונובה בביתה שבאופה (Ufa), עם 12 פעילים לשעבר נוספים בס"ר. היא הואשמה והורשעה בקשירת קשר להתקוממות איכרים ונידונה ל-25 שנות מאסר על ידי קולוגיום צבאי, ב-8 במרץ. הועברה לאחזקה בבידוד לאחר ששבתה רעב, בכלא באוראל. מתאה כתבה מספר מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה הסובייטית בהם ביקשה להיות מוצאת להורג באופן מיידי על מנת לעצור את העינוי. ב-11 בדצמבר 1941, הוצאה ספירדונובה להורג בהוראתו של סטלין ביער מדבדב שליד אוריול, לצד 150 פעילים פוליטיים ביניהם כריסטיאן רקובסקי ואולגה קמנבה.

לקריאה נוספת

• י.נ. שטינברג בתרגום מ.ז. וולפובסקי, מריה ספירדונובה, ספריית מצפה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מריה ספירדונובה

• דבורה דיין, מאמר על מריה ספירדונובה, דבר, 5 באפריל 1936, המשך
• תוכנית על מריה ספירדונובה בארכיון תוכניתו של ערן סבאג בגלי צה"ל, חיים של אחרים.