מרי אדלייד דרם (בצרפתית: Marie Adélaïde Deraismes; 17 באוגוסט 1828 - 6 בפברואר 1894) הייתה פמיניסטית, נואמת, ואישה של מילים. דרם הייתה האישה הראשונה שהושבעה לתנועת "הבונים החופשיים" בצרפת, בסוף המאה ה-19, והיוזמת של המסדר המעורב הראשון של הבונים החופשיים הבינלאומי שנקרא "זכות האדם".
מרים דרם גדלה במשפחה בורגנית, ליברלית, מבוססת, ברובע ה-17 בפריז. אביה, שהיה סוחר, הלך שבי אחרי רעיונותיו של וולטיר, במיוחד ככל האמור בהתנגדות לכנסייה ועוינות כלפי זרם הישועים. עם זאת חי בשלום עם הליכת אשתו למיסה פעמיים-שלוש בשנה ולהטבלת בתו בכנסייה. למרות נטייתו האנטי כנסייתית של אביה, ואמונתה השטחית של אימה, דרם הרגישה צורך ללמוד את התנ"ך, ואת סיפורי אבות הכנסייה, ולנסות להבין את דתות המזרח. היא למדה יוונית ולטינית כדי להבין את הכתבים העתיקים, והתעמקה בחיבורי הפילוסופים של תקופת ההארה במאה ה-18 כתומס הובס, ג'ון לוק, הברון ממונטסקיה, דקארט, ז'אן ז'אק רוסו ואחרים. כבר בגיל עשרים הייתה משכילה מאוד, מסורה לאידיאלים, שואפת לשלמות ומאמינה ביכולת לבנות חברה על יסודות של חופש והחתירה לשוויון. דרם האמינה בשינוי חברתי מדורג ואיטי יותר מאשר במהפכות. בפעילותה הפוליטית חיפשה דרכים להובלת רפורמות מתקדמות שיקדמו שינוי כזה.
דרם הייתה משוכנעת בחשיבות החינוך בפתיחת חסמים חברתיים, ובהעברת רפורמות באמצעות חקיקה. לאחר מותו של אביו בשנת 1852, המשיכה את פעילותה לצד אימה ואחותה הגדולה. החלה לכתוב והשתתפה בפרסומים בעיתון ספרותי בעל גוון פוליטי שנקרא "הגמד הצהוב" ובעיתון נוסף. מוקדם בחייה גילתה גם את אמנות הנאום, וראתה את השפעת המילה הנאמרת כגוברת על זו הכתובה. בכל זאת, לאחר פטירת הוריה, השתמשה במשאביה הכלכליים כדי להמשיך גם בקריירה העיתונאית שלה.
בזמן שבו רעיונות פמיניסטיים הסעירו את חיי הרוח בתקופתה והבליטו את הניגודים בין הרפובליקנים לבין השמרנים[1], איפשרו לה השכלתה ורהיטותה להפגין את כישוריה כנואמת.
בשנת 1866, כתגובה למסע הכפשה כלפי הבונים החופשיים הצרפתים, החליט העיתון Grant Orient de Paris לארגן "כנסים פילוסופיים" במשכנו ב-rue Cadet שבפריז. ליאון רישר (Léon Richer), הוגה ליברל חופשי בדעותיו, רפובליקני, שהיה חבר בעל השפעה
ב"בונים החפשיים הצרפתיים", הזמין גם את מריה דרם. בהיותו פמיניסט מושבע העריך את כשרונותיה ורעיונותיה בדבר הצורך באמנציפציה של נשים, והיא הסכימה לתת הרצאה בנושא "המוסר" ; לאור הצלחתה בפני קהל שאינו מכיר אותה, המשיכה לתת הרצאות בנושאים כמו עצמאות, ההנאה, המחלוקת, חיים פרטיים, חינוך, ההשפעה של הרומן ועוד, מנקודת ראות פמיניסטית.
ב-1869, יסדה מריה דרם, יחד עם הפמיניסטית פול מינק (Paule Mink), האנרכיסטית לואיז מישל (Louise Michel) וליאון רישר את "החברה לתביעת זכויות אזרח לנשים", (Société pour la Revendication du Droit des Femmes) ולאחר מכן בשנת 1870, את "האגודה לזכויות נשים" (L'Association pour le droit des femmes), שהייתה נשיאתה. לקחה חלק בכתב העת זכויות נשים, שנוסד על ידי לאון רישר. יחד איתו, בזמן השתתפותה בבונים החפשיים, יזמה פעולות למען נשים, תוך שילוב צעדים להגנה על חילוניות. בשנת 1874, עם וירז'יני גריס טראוט (Virginie Griess-Traut), הוברטין אוקליר (Hubertine Auclert), ואלין ולט (Aline Valette) כולן פמיניסטיות פציפיסטיות, הקימה את החברה למען שיפור גורלה של האישה (la Société pour l'amélioration du sort de la femme)[2].
באותן שנים תמכה גם באופן פעיל בקבוצה של לואיז מישל, אנדרה ליאו, ואליזה רקלוז, ששאפה להקים מערך חינוך עבור בנות. לאחר מלחמת 1870, הייתה מריה דרם מהדוברות הנלהבות של הרפובליקה הצעירה והגנה על הרעיונות הדמוקרטיים שבסיסה. דרם יזמה סדרה חדשה של כנסים על זכויות הילד, זכות הצבעה כללית, וכו'. ב-1878, ביחד עם לאון רישר יזמו את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות נשים, אשר עסקה בחמישה נושאים עיקריים: היסטוריה, חינוך, כלכלה, מוסר וחקיקה[3]. ב-1881 מקבלת על עצמה ניהול העיתון Le Republicain de Seine et Oise.
לנוכח סירובן של רוב לשכות הבונים החפשיים לקבל אליהן נשים, החליט הסניף של אזור פק בפריז לנקוט יוזמת נגד והשביע את מריה דרם כחברה בו בינואר 1888. צעד זה גרם זעזוע בתנועת ה"בונים החופשיים הצרפתים" והסניף הושעה מן הארגון עד ששמה הוסר מן הרשימה.
אחת עשרה שנים לאחר מכן, ב-1 ביוני 1892, אספה דרם 16 נשים רפובליקניות והכריזה כי הן מקבלות על עצמן את עקרונות התנועה. ביחד עם ג'ורג' מרטין, בונה חופשי, התכנסו וקיימו טקסים וישיבות ברוח הארגון. תוך מספר חודשים עלו בדרגות המקובלות בו עד לרמה בה נדרשו לשאת את הרצאת הכניסה הרשמית שלהן, שמתקבלת בהצבעה. כך נולד המסדר המאסוני המעורב הראשון-שנקרא בשם "זכות אנוש". דרם יצרה סדק בחומת המיזוגניה בתנועה. בזכות פעילותה היא נחשבת כדמות שמגלמת את רוח שנות הרפובליקה השלישית הראשונות: השאיפה לחירות, חילוניות של מוסדות המדינה ובחינוך, וחתירה לשוויון זכויות בין נשים וגברים. דרם נפטרה לפני שהושלמה מלאכת שילוב הנשים בבונים החופשיים[4].
אנדרטה לזכרה נחנכה בשנת 1898, ברובע ה-17 של פריז וכללה פסל של לואי ארנסט בריאס. הפסל נהרס ב-1943 על ידי הגרמנים ושוחזר ב-1983[5]. אחד הרחובות הגובלים בכיכר נקרא על שמה. היה לה בית בפונטואז, ברובע סיין א-אואז. גם שם הועמד פסל לזכרה וגם הוא נהרס במלחמה. שוחזר בשנת 2000 על ידי אגודת הידידים לזכרה. ב-1894 נקרא רחוב על שמה ברובע ה-17, וב-1980 הוקם גם בית ספר מקצועי ברובע ה-19 על שמה.