מחלות לב וכלי דם (CVD) הן קבוצה של מחלות שכוללת, בין השאר, מחלת לב איסכמית (IHD), שבץ מוחי, יתר לחץ דם, מחלת לב ראומטית (RHD), מפרצות אב העורקים, קרדיומיופתיה, פרפור פרוזדורים, מחלת לב מולדת, דלקת פנים הלב, ומחלת עורקים היקפיים (PAD).[1]
המנגנונים משתנים בהתאם למחלה הנדונה. מחלת לב אסכמית (IHD), שבץ, ומחלת עורקים היקפיים (PAD) מושפעות ממחלות רקע, כגון טרשת עורקים או אורח חיים שכולל עישון או חוסר פעילות גופני.
מעריכים כי 90% מכלל המחלות של לב וכלי דם ניתנות למניעה.[2] ניתן להפחית את הסיכוי לטרשת עורקים על ידי הפחתת גורמי סיכון, כגון תזונה מאוזנת, פעילות גופנית, הימנעות מעישון טבק והגבלת צריכת אלכוהול.
ישנם גורמי סיכון רבים למחלות לב, כגון גיל, מין, צריכת טבק, חוסר פעילות גופנית, צריכת אלכוהול מופרזת, תזונה לא בריאה, השמנה, היסטוריה של מחלות לב וכלי דם משפחתית, יתר לחץ דם, יתר סוכר בדם (או סוכרת), רמת כולסטרול גבוהה בדם (היפרליפידמיה), גורמים פסיכו-סוציאליים, עוני ומעמד סוציו-אקונומי נמוך, וזיהום אוויר. בעוד התרומה האישית של כל אחד מגורמי הסיכון משתנה בין קהילות שונות או קבוצות אתניות, התרומה הכוללת של גורמי סיכון אלה היא מאוד עקבית בכל הקבוצות. חלק מגורמי הסיכון אלה, כגון גיל, מין או היסטוריה משפחתית, הם בלתי ניתנים לשינוי; עם זאת, גורמי סיכון חשובים אחרים ניתנים לשינוי על ידי שינוי אורח חיים, שינוי חברתי, טיפול תרופתי ומניעת יתר לחץ דם, היפרליפידמיה, וסוכרת.
גיל
גיל הוא גורם הסיכון החשוב ביותר להתפתחות מחלות לב וכלי דם, עם עלייה פי שלושה בסיכון עם כל עשור של חיים. הסיכון לשבץ עולה פי שניים כל עשור אחרי גיל 55.
חוקרים הציעו הסברים מגוונים להשפעת הגיל על הסיכון למחלות לב וכלי דם. אחד ההסברים מתמקד ברמת הכולסטרול בדם, שכן ברוב האוכלוסיות רמת הכולסטרול הכללית בדפ עולה עם העלייה בגיל. אצל גברים, העלייה מתמתנת בסביבות גיל 45 עד 50. אצל נשים, העלייה ממשיכה בחדות עד גיל 60–65.
תהליך ההזדקנות קשור גם בשינויים בתכונות מכניות ומבניות של קירות כלי הדם, מה שמוביל לאובדן גמישות עורקים והפחתה בעמידותם, תופעה שעשויה להוביל להתפתחות מחלות עורקים כליליות.
מין
גברים הם בסיכון גבוה יותר למחלות לב מאשר נשים לפני גיל המעבר. לפי חלק מהמחקרים, אחרי גיל המעבר הסיכון של נשים דומה לזה של גברים. עם זאת, ישנם מחקרים שמתבססים על נתונים מעודכנים יותר של ארגון הבריאות העולמי (WHO) והאו"ם אשר חולקים על טענה זו. הסיכון למחלות לב של נשים עם סוכרת גבוה מזה של גברים עם סוכרת.
מחלות לב כליליות הן פי 2 עד 5 פעמים יותר נפוצות בקרב גברים בגיל העמידה מאשר בקרב נשים. במחקר שנעשה על ידי ארגון הבריאות העולמי, מין תורם לכ-40% מהשונות ביחסים בין שני המינים של תמותה ממחלת לב כלילית. מחקר נוסף דיווח כי הבדלים בין המינים מסבירים כמעט מחצית מהשוני בסיכון למחלות לב וכלי דם. אחד ההסברים המוצעים להבדלים בין המינים בהקשר של סיכון למחלות לב וכלי דם קשור להבדלים הורמונליים בין המינים. בקרב נשים, אסטרוגן הוא הורמון המין השולט. לאסטרוגן עשויה להיות השפעות מגנות דרך מערכת המטבוליזם של הגלוקוז והמערכת ההמוסטטית, ויכולה להיות השפעה ישירה בשיפור תפקוד תא האנדותל. הייצור של אסטרוגן פוחת לאחר גיל המעבר, וזה יכול לשנות את חילוף חומרים של שומנים בדם הנשי כלפי טיפוס יותר אטרוגני (נוטה לקדם את ההיווצרות פלאק השומן בעורקים), על ידי הפחתה ברמת ה- HDL כולסטרול ואילו רמות ה- LDL כולסטרול עולות, ועלייה כללית בריכוז הבוליסטרול.
בקרב גברים ונשים, יש הבדלים בולטים במשקל גוף, גובה, חלוקת שומן בגוף, קצב לב, נפח פעימה, ועמידות בעורקים. באנשים מבוגרים מאוד, הפעימות בעורקיות הגדולות הקשורות לגיל, והנוקשות בעורקים גדול יותר אצל נשים מאשר גברים. וזה עלול להיגרם על ידי הגודל הקטן של הנשים יחסית לגברים, והממדים של העורקים עצמם שאינם תלויים בגיל המעבר.
טבק
סיגריות הן הצורה העיקרית של עישון. הגורמים לסיכון הבריאות עקב שימוש בטבק, לא רק מצריכה ישירה ופעילה של טבק, אלא גם מחשיפה לעישון פסיבי. כ -10% ממחלות לב מיוחסים לעישון; עם זאת, לאנשים שהפסיקו לעשן בגיל 30 יש סיכון למוות כמעט יותר נמוך מאלו שמעולם לא עישנו [דרוש מקור].
חוסר פעילות גופנית
פעילות גופנית מספקת (מוגדרת כפחות מ 5x 30 דקות של פעילות מתונה בשבוע, או פחות מ 3 x 20 דקות של פעילות נמרצת בשבוע) היא כיום גורם הסיכון המוביל הרביעי לתמותה בעולם. בשנת 2008, 31.3% של מבוגרים בגילים 15 ומעלה (28.2% גברים ונשים 34.4%) היו מספיק פעילים מבחינה גופנית. סיכון למחלת לב איסכמית וסוכרת מצטמצמת בכמעט שליש במבוגרים המשתתפים ב-150 דקות של פעילות גופנית מתונה בכל שבוע. בנוסף, פעילות גופנית מסייעת לירידה במשקל ומשפרת את רגולציית רמות הגלוקוז דם, לחץ דם, פרופיל שומנים ורגישות לאינסולין. השפעות אלה עשויות, לפחות בחלקן, להסביר את היתרונות של הפעילים על הלב וכלי הדם.
תזונה
קיים קשר סטטיסטי בין תזונה הכוללת כמות גבוהה של שומן רווי, שומן טרנס ומלח, וצריכה נמוכה של פירות, ירקות ודגים, לבין הסיכוי ללקות במחלת לב, אך ישנה מחלוקת על הסיבתיות הישירה של גורמים אלו למחלה. ארגון הבריאות העולמית מייחס כ -1.7 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם לצריכה נמוכה של פירות וירקות[דרושה הבהרה]. כמות המלח בתזונה היא גם גורם שמשפיע על רמות לחץ הדם, וכך בעקיפין על רמת הסיכון לחלות במחלות קרדיווסקולריות באופן כללי. צריכה תכופה של מזונות עתירי אנרגיה, כגון מזונות מעובדים ועשירים בשומנים וסוכרים, מעלה את הסיכון להשמנת יתר ועלולה להגביר את הסיכון למחלת לב. לצריכת שומן טרנס גבוהה יש השפעות שליליות על ריכוז השומנים בדם, והפסקת צריכתו של שומן טרנס הוא צעד מומלץ על ידי רופאים רבים. יש הוכחות כי צריכה גבוהה יותר של סוכר קשורה ללחץ דם גבוה ושומנים לא רצויים בדם, בנוסף לזה שצריכת הסוכר מגבירה את הסיכון לסוכרת. גם לצריכה גבוהה של בשר מעובד יש קשר סטטיסטי למחלות לב וכלי דם.
הקשר בין צריכת אלכוהול ומחלות לב וכלי דם הוא מורכב, ותלוי בכמות האלכוהול הנצרכת. יש קשר ישיר בין רמות גבוהות של צריכת אלכוהול וסיכון למחלות לב וכלי דם. לעומת זאת, שתייה ברמות נמוכות בלי פרקים של שתייה כבדה עשויה להיות קשורה דווקא לירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם.
מעמד סוציו-אקונומי נמוך
מחלת לב וכלי דם משפיעה על מדינות שרמת ההכנסה שלהם בין בינונית ונמוכות, אפילו יותר מאשר במדינות בעלות הכנסה גבוהה. יש מידע מועט יחסית לגבי הדפוסים החברתיים של מחלות לב במדינות עם רמת הכנסה בינונית או נמוכה, אבל במדינות בעלות הכנסה גבוהה, הכנסה נמוכה ומעמד סוציואקונומי נמוך קשורים באופן עקבי עם סיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם. מדיניות שהביאה לפערים חברתיים-כלכליים מוגברים היו מראים על הבדלים גדולים יותר לאחר מכן במחלת לב וכלי דם, עובדה זו רומזת לקשר סיבתי בין המדיניות לסיכון לחלות במלה. גורמי פסיכו-סוציאליים, חשיפות סביבתיות, התנהגויות בריאות, וגישה איכותית למערכות הבריאות תורמים להפרשים חברתיים-כלכליים במחלת לב וכלי דם. הוועדה לגורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות ממליצים שהייה חלוקה הוגנת יותר של כוח, עושר, חינוך, דיור, גורמים סביבתיים, תזונה ובריאות.
זיהום אוויר
חומר חלקיקי (חומר מוצק או נוזלי מיקרוסקופי התלוי באטמוספירה של כדור הארץ) נחקר על השפעתו קצרות והארוכות הטווח על הסיכון לחלות במחלת לב וכלי דם. נכון לעכשיו, PM2.5 הוא המוקד העיקרי, שבו המפלים משמשים כדי לקבוע סיכון למחלה קרדיווסקולרית. לכל 10 מיקרוגרם / m3 של חשיפה ארוכת טווח PM2.5, הוערך עלייה בסיכון לתמותה ממחלה קרדיווסקולרית ב 8-18%. לנשים יש סיכון יחסי יותר גובה (RR=1.42) למחלת לב כלילית הנגרמת מPM2.5 מושרה בהשוואה לסיכון היחסי אצל הגברים (0.90). בסך הכל, שיעור חשיפה מוגבר לחומר חלקיקי ארוך טווח מעלה את הסיכון לטרשת עורקים ודלקת. בכל הקשור לחשיפה לטווח קצר (2 שעות), כל 25 מיקרוגרם / m3 של PM2.5 הביא לגידול של 48% בסיכון לתמותת ממחלת לב וכלי דם. בנוסף, רק לאחר 5 ימים של חשיפה, עלייה בלחץ הדם הסיסטולי ( 2.8 מ"מ כספית) והדיאסטולי (2.7 לחץ דם) מ"מ כספית התרחש לכל 10.5 מיקרוגרם / m3 של PM2.5. מחקר אחר מוכיח המעורבות של PM2.5 בקצב לב לא סדיר, השתנות קצב לב מופחת (ירידת טון מחנק), ובעיקר אי ספיקת לב. PM2.5 קשור גם לעיבוי עורק תרדמה (קארוטיד) וסיכון מוגבר לאוטם שריר לב.
רמות גבוהות בדם של פפטיד natriuretic המוח (הידוע גם בB-סוג) (BNP)
פתופיזיולוגיה
מחקרים מבוססי-אוכלוסייה מראים שטרשת עורקים, שהיא הגורם העיקרי למחלה קרדיווסקולרית, מתחילה בילדות. גורמים פתוביולוגיים של טרשת עורקים במחקר שנערך על אוכלוסיית בני הנוער הוכיחו כי נגעי השכבה הפנימית ביותר בכלי הדם מופיעים בכל האורטאות, ויותר ממחצית מהעורקים הכליליים התקינים של בני נוער בגילים 7–9 שנים.
סוכרת והשמנת יתר לעיתים קרובות קשורות למחלות לב וכלי דם, כמו גם היסטוריה של מחלת כליות כרונית והיפרכולסטרולמיה. הסיכון של חולי סוכרת למות מגורמים הקשורים ללב וכלי דם הוא פי שניים עד ארבע גבוה יותר מאשר לא סוכרתיים.
^Mendis, Shanthi; Puska, Pekka; Norrving, Bo (2011). Global atlas on cardiovascular disease prevention and control.
^McGill HC, McMahan CA, Gidding SS, preventing heart disease in the 21st century: implications of the Pathobiological Determinants of Atherosclerosis in Youth (PDAY) study, Circulation
