מורמנסק היא העיר הגדולה ביותר בעולם באזור הארקטי. העיר היא בירת מחוז מורמנסק. בעיר שוכן בסיס חשוב של חיל הים הרוסי. מיקומו של בסיס חיל הים חשוב לרוסיה, מאחר שלמרות שהעיר נמצאת באזור הארקטי, הנמל נשאר נקי מקרח במשך כל ימות השנה, הודות לזרם הצפון-אטלנטי החם.
היסטוריה
העיר, ידועה בעבר בשם רומאנוב שעל המורמן (Романов-на-Мурмане), נוסדה ב-21 בספטמבר1916, כשנבנתה מסילת ברזל לחצי האי קולה וקיבלה את שמה מהשושלת המלכותית הרוסית בית רומנוב. מורמן הוא השם הרוסי הישן לים ברנט ולעם הנורווגי, שנקראו הנורמנים. סברה אחרת אומרת שהמילה 'מורמן' נובעת מהמילים אדמה וים בשפה הסאמית. העיר קיבלה את שמה הנוכחי לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917.
הכוחות הגרמנים הפציצו את העיר ב-1941. מורמנסק סבלה מהרס נרחב ביותר, שנייה רק לסטלינגרד בהיקף ההרס. אך ההתנגדות הסובייטית מנעה מהגרמנים לכבוש את העיר ולהפסיק את תנועת הרכבות. התנגדות זו צוינה לשבח ב-1985 כאשר מורמנסק נבחרה לעיר גיבורה[1], ופסל של אליושה, המציג חייל רוסי ממלחמת העולם הוצב במקום המשקיף על נמל העיר.
מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נבנו בתי מגורים רבים והעיר התרחבה דרומה מזרחה וצפונה ובשנות ה-2000 החלו בבניית מרכזי מסחר.
פוליטיקה וממשל
חלוקה מנהלית
שטח העיר — 138.98 קמ"ר. העיר מחולקת לשלושה מחוזות מנהליים: מחוז לנין, מחוז אוקטובר ומחוז האחד במאי.
המחוזות מכילים את השכונות והאזורים הישנים בעיר: מרכז העיר, בולניצ'ני גורודוק, ז'ילסטרוי, פטושקינה, שדה פלאנרנוי, גווארדייסקי, נובויה פלאטו, סקאלני, רוסטה, הכף הירוקה, אזור התעשייה, צפון נאגורניה, דרום נאגורנויה, קאמנויה פלאטו, עמק אויוטה, שלוש הידיות, דרוביאנויה, כף אברהם, רוסליאקובו.
הרשות המחוקקת והרשות המבצעת
הגוף הייצוגי של השלטון המקומי הוא המועצה העירונית של העיר מורמנסק ובה 30 חברים הנבחרים אחת לחמש שנים[1]. עד 2010 הרשות המבצעת הייתה מנוהלת על ידי ראש העיר, שנבחר בבחירת ישירות[2].
מאז אוגוסט 2010 הוחלט כי ראש העיר ימונה בהצבעת חברי המועצה אחת לחמש שנים[3][4][5].
עקב היותה בירת מחוז מורמנסק, בתחומי העיר נמצאים כל גופי הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת של המחוז: כל גופי ממשלת מחוז מורמנסק לרבות משרד המושל שוכנים בבניין אחד בשדרות לנין בעיר, בעוד הדומה המחוזית של מורמנסק שוכנת ברחוב סופיה פרבוסקאיה. בית המשפט המחוזי שוכן ברחוב פושקין בעיר.
ראש העיר
ראש העיר נבחר בבחירות חשאיות בין חברי המועצה לכהונה בת 5 שנים. ראש העיר הראשון שלאחר נפילת ברית המועצות, אולג נאידיונוב כיהן במשך 11 שנים כראש העיר ותרם רבות לפיתוח העיר.
בספטמבר 2003 נערכו בחירות לראשות העיר, בהן זכה גנאדי גברליאנוב אך כעבור חודש חלה קשות והוא התפטר כעבור שנה. בסתיו 2004 נערכו בחירות שוב ובהן זכה מיכאיל סבצ'נקו שכיהן עד מרץ 2009 כשהפסיד בבחירות לסרגיי סובוטין. במאי 2010 סובוטין פוטר ואחריו כיהנו סטפן טנאניקין, אלכסיי ולר ו דמיטרי פיליפוב, שמונו בהצבעה של חברי המועצה המחוקקת.
בעיר 296 מתקני ספורט, לרבות 2 היכלי ספורט, 2 אצטדיונים גדולים (אצטדיון סטרויטל והאצטדיון המרכזי), 4 בריכות שחייה, 6 מתקני החלקה על הקרח, 3 מרכזי סקי, מתחם לאתלטיקה ואולם ו-93 אולמות ספורט.