אַקוּרֵיירִי (באיסלנדית: Akureyri) היא המרכז העירוני השני בגודלו באיסלנד, והיא שוכנת בצפון המדינה. לפי מפקד שנערך ב-2018, גרים בעיר 18,860 נפש.
גאוגרפיה
העיר ממוקמת בצד המערבי של הפיורד אייפיורדור (Eyjafjörður) ומוקפת בהרים. הגבוהים בהם הוא ההר סולור (Súlur) המגיע לגובה של 1,213 מטר וקלידרפייטל (Hlíðarfjall) הנישא לגובה של 1,116 מטר. החוף הוא רצועה צרה המגודרת בגבעות תלולות. בתקופות קדומות היו לשונות אדמה הנכנסות לים אך רובן נשטפו אל תוך הים. תחתית הפיורד נקראת פוטלורין (Pollurinn) והיא משמשת כנמל טבעי ויש בה רוחות שקטות. מרכז אקוריירי נמצא קרוב לנמל.
כיוון שהעיר נמצאת בתחתית פיורד ארוך, האקלים מזכיר יותר את האקלים בפנים איסלנד, שמשמעו טמפרטורות קיצוניות יותר, קייצים חמים יותר וחורפים קרים יותר, מאשר ברוב ערי איסלנד. ההרים מגינים על העיר מפני רוחות עזות.
היסטוריה
הויקינגים התיישבו במקום כבר במאה התשיעית. האזכור הממוסמך הראשון של העיר נמצא בתעודה מ-1562, המדברת על משפט ניאוף של אישה. במאה ה-17 סוחרים דנים בחרו לבסס את מחנותיהם במקום, בשל היותה נמל טבעי וממוקמת באזור פורה ביותר מבחינה חקלאית. הסוחרים הדנים לא גרו במקום במשך כל השנה, בחורף בתיהם ננעלו והם חזרו לדנמרק. התיישבות קבע התחילה רק בשנת 1778 והמקום קיבל מעמד של עיר על ידי מלך דנמרק (שהיה אז גם מלך איסלנד) ב-1786 יחד עם עוד חמש ערים באיסלנד. המלך קיווה בצעד זה לשפר את תנאי החיים של האיסלנדים כיוון שעד אז לא היו קיימים מרכזים עירוניים באי. בכל מה שנוגע לאקוריירי, ההכרזה לא הייתה מוצלחת, ואוכלוסיית ה"עיר" עמדה על 12 תושבים. ב-1836 איבדה אקוריירי את מעמד העיר שלה וקיבלה אותו מחדש ב-1862. מנקודה זו התחילה לגדול בזכות הנמל הטבעי שלה ואולי גם בגלל איכות האדמה החקלאית. תעשיית עיבוד תוצר חקלאי הפך להיות העורק של העיר וקידם את המשך הגדילה של העיר. במאה ה-20 גדלה העיר עוד בעקבות נדידת אוכלוסייה מכפרים אל תוך ערים. מסחר ושירותים הפכו להיות הסקטורים העיקריים בגלל ירידת העיסוק בייצור וחקלאות בשנות ה-90.
בעשר השנים האחרונות, דייג הפך להיות ענף חשוב באקוריירי. אוניברסיטת אקוריירי פתחה שעריה ב-1987. בעיר נמל תעופה המשמש לטיסות פנים בדרך כלל, אך ישנן טיסות מהעיר גם לקופנהגן.
