מובלעת ג'זין הייתה מובלעת בחלקה הצפוני של רצועת הביטחון בין השנים 1985 עד 1999 עליה היה אחראי צבא דרום לבנון. המובלעת הייתה סביב העיירה הנוצריתג'זין, מרכז תיירות ונופש של עשירים לבנוניים ממוצא נוצרי בעיקר. העיירה עצמה נמצאת כ-35 ק"מ צפונית למטולה והמובלעת "מתחה" את צפון רצועת הביטחון עד אליה על מנת לשמור על רציפות טריטוריאלית. המובלעת כללה כמה כפרים והייתה בהתחלה בשטח כולל של כ-210 קמ"ר שהלכו והצטמצמו, יחד עם כמות כוחות צד"ל, עד לנסיגה מלאה ב-1 ביוני 1999, כשנה לפני נסיגת צה"ל מלבנון.
בין השנים 1976 ל-1982 נשלט האזור על ידי הסורים, בהסכמה ישראלית שנכללה בהבנות הקו האדום. ב-1984, כאשר התפנה צה"ל מרוב שטח לבנון, נמלטו אליו כ-35,000 פליטים נוצרים שנסו מחשש לחיסולם מצד הדרוזים. באזור התארגן כוח נוצרי ששמר עליהם ועל הכפרים הנוצריים באזור שמנו אז כ-15,000 תושבים. כוח זה הפך ב-1985 לגדוד בצבא דרום לבנון תחת פיקודו של גנרל אנטואן לאחד ופלוגה נוצרית של צבא לבנון אשר פעלו בשיתוף פעולה. שיתוף הפעולה בין צבא לבנון וצד"ל הופסק בתקופה זו והחלה להתפתח לחימה סביב מובלעת ג'זין כנגד גורמי טרור, בעיקר ארגון חזבאללה. עם השנים צומצמה נוכחות צד"ל במובלעת תוך כדי שכוחותיו ספגו אבדות רבות וקשות. הגדוד שב-1985 מנה יותר מ-600 חיילים הצטמצם לכדי כ-120 בתחילת שנת 1999. ב-1 ביוני 1999, התמוטטה המובלעת ומרבית כוחות צד"ל נסוגו ממנה למעט כ-200 חיילים שבחרו להישאר במקום ולהיכנע לצבא לבנון, הם נדונו לתקופות מאסר בין שנה לעשר שנים.[1] בזמן הנסיגה נשארו רק כ-3,500 תושבים בכפרים שבאזור ג'זין.
מבחינת ישראל, יציאת צד"ל ממובלעת ג'זין לא השפיעה ברמה הטקטית על ההגנה על גבול הצפון. לעומת זאת, הייתה לה משמעות אסטרטגית ומדינית רבה והשלכות על נסיגת צה"ל מלבנון כעבור שנה. הנסיגה ממובלעת ג'זין הייתה כבר לאחר הבטחתו של אהוד ברק, עם היבחרו לראשות הממשלה בישראל, להוציא את כל כוחות צה"ל מלבנון. פינוי ג'זין הביא לשינוי ביחסים שבין צה"ל וצד"ל באופן כזה שהעמיד בשאלה את שיתוף הפעולה בין הכוחות לקראת יציאת צה"ל מרצועת הביטחון.
מפת רצועת הביטחון. הקו המקוטע בצפון המפה מסמן את שטחה של מובלעת ג'זין
