מבצר פֶרְמוֹ֫ן (בצרפתית: Ouvrage de Fermont) הוא מבנה מבוצר בקרבת מפגש הגבולות צרפת-בלגיה-לוקסמבורג שהיה מרכיב מרכזי בחלקו הצפוני של קו מאז'ינו. בניית המבצר הושלמה ב-1935 כשעומקו כ-30 מטר ואורך המנהרה הראשית כ-1,000 מטר. ב-1940, במהלך כיבוש צרפת, עקפו הגרמנים את קו מאז'ינו כשפלשו לצרפת דרך הארדנים אך מבצר פרמון, מהיותו ממוקם בחלקו הצפוני של הקו, היה מעורב במאמץ לבלום את הגרמנים. בעקבות כניעת צרפת נסוגו החיילים ממנו.
לאחר המלחמה המשיכו הצרפתים לדבוק באותה דוקטרינה כשהחלו לתכנן את קו מאז'ינו .
מבנה המבצר
מפת מבצר פרמון והביצורים סביבו. ניכר המרחק בין שתי הכניסות (EM ו-EH) לבין שבעת הבלוקים של התותחים והמקלעים
הכניסות למבצר
למבצר נבנו שתי כניסות (צר'): כניסת חיילים וכניסת משאיות ורכבות תחמושת וציוד. כניסות אלו היו מבוצרות בכבדות והוגנו על ידי תותחי נ"ט 47 מ"מ ומכונות ירייה. בכל אחת מהכניסות הותקנו שני שערי ברזל שאיפשרו ליצור תא כליאה שנועד לעצור פולשים למבצר. כמו כן הותקנו בעמדות מחוץ לשערים צריחי מקלעים שנועדו גם הם להגן על השער. בקרבת המבצר נבנו ארבע ביצורים בודדים שנועדו להגן על המבצר הראשי בעזרת תותחי נ"ט ומכונות ירייה.
בהמשך אזור הכניסה הותקנו מעליות משא, מעליות לאנשים וגרמי מדרגות שהובילו את המגיעים לתחתית המבצר. מאזור פריקת התחמושת מחוץ לשערים הותקנו בריצפת המבצר מסילות ברזל שנמשכו לתוך המעליות ואיפשרו הובלת תחמושת וציוד מרחבת הכניסה לתוככי המבצר.
גלריה
כניסת החיילים למבצר
תותח נ"ט 75 מ"מ בחרך ירי בכניסה למבצר
מבט נוסף על חלק מעמדות הכניסה שכללו תותחי נ"ט ומקלע. ניתן לראות את החפיר לפני העמדות שמנע גישה אל הפתחים
שני צריחי מקלע קבועים ששמרו על שער הכניסה לחיילים
כניסת התחמושת. ניכרים שרידי מסילת הברזל עליה הובלו ארגזי התחמושת אל פנים המבצר
אזור הכניסה לפני הירידה במעליות. מימין תותחי נ"ט ששימשו להגנת הכניסה
מנהרות המבצר
מתחתית המעליות הוליכה מנהרה ראשית באורך של ק"מ לאזור המבצעי בו הותקנו עמדות התותחים והמקלעים כשלכל אורכה של מנהרה זו הונחה מסילת רכבת. לאורך ציר ראשי זה נבנו מנהרות משנה שהתפצלו מהראשית ובהן נבנו מחסני התחמושת, מגורי החיילים ומתקני שירות. בסה"כ נבנו במעמקי המבצר מנהרות באורך של כ-10 ק"מ.
אחת ממנהרות המבצר. ניכרת המסילה שהונחה לאורך המנהרה
מנהרה צדדית
מנהרה. ניתן לראות את צנרת החשמל, מים ותקשורת שנמתחה לאורך הקירות
הבלוקים
החלק המבצעי, שחולק לבלוקים (צר'), כלל צריחים ועמדות תותחים, עמדות מכונות ירייה, עמדות תצפית ומחסני תחמושת משניים. כל הצריחים נבנו ממתכת כשחלקם היה קבוע ובחלקם נעשה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת שאיפשרה להעלות את הצריח בזמן הירי ולהורידו לאחר סיום הירי[א].
שילוב צריחי התותחים, המקלעים ועמדות התצפית איפשר, מצד אחד, להפעיל את התותחים כנגד מטרות אויב רחוקות ומצד שני להפעיל את המקלעים לטווח קצר כנגד ניסיונות של האויב לכבוש את המבצר.
בלוק 1 כלל צריח מתרומם עבור 2 תותחי 75 מ"מ, צריח קבוע לרומה רימונים וצריח קבוע למכונת ירייה
בלוק 2 כלל צריח מתרומם לשני מכונות ירייה וצריח קבוע למכונת ירייה נוספת
בלוק 3 כלל צריח מתרומם למכונת ירייה, צריח קבוע למכונת ירייה נוספת וצריח קבוע לתצפית
בלוק 4 כלל שלוש עמדות לתותחי 75 מ"מ, צריח מתרומם למכונת ירייה וצריח קבוע למכונת ירייה
בלוק 5 כלל צריח מתרומם לשתי מרגמות 81 מ"מ וצריח קבוע למקלעים
בלוק 6 כלל צריח מתרומם לשתי מכונות ירייה וצריח מתרומם למרגמה 81 מ"מ
בלוק 7 כלל עמדה לשתי מכונות ירייה, עמדה לתותח נגד טנקים 47 מ"מ (צר'), צריח קבוע למקלע רימונים וצריח קבוע למכונת ירייה.
עמדת תותח 75 מ"מ בבלוק 4
הדגמת ירי בעמדת תותח 75 מ"מ
בלוק 4 במבט מבחוץ. ניתן לראות את פתחי הירי לתותחים ומימין עמדת תצפית ומקלע
מבט מבחוץ של צריח עולה של תותחי 75 מ"מ
צריח קבוע של שני תותחים
בלוק 7
מערכת התובלה
בוני המבצר רישתו את כל המנהרות (מהכניסה ועד צריחי התותחים) במסילות ברזל צרות (60 ס"מ) עליהן נעו רכבות טרזינה שהונעו על ידי קטרי חשמל. הרכבות שימשו הן להובלת חיילים ובעיקר להובלת תחמושת לתותחים ולמכונות הירייה. התקנת הפסים גם בתוך מעליות המשא איפשרה להוריד את הרכבת מהכניסה למנהרות ומהמנהרות לתותחים.
בין מחסני התחמושת, קרונות המשא, והתותחים הותקנו בתקרה מסילות מונורייל למנופים ניידים שאיפשרו העברת מארזי תחמושת הכבדים.
תחנת רכבת בתחילת המנהרה הראשית. ניתן להבחין בפסי הרכבת הכפולים ובמסילה המחברת בין המסילות
סובבן שאיפשר סיבוב הקטר ב-90 או 180 מעלות
מערכת המנופים העיליים (מונורייל) להובלת ארגזי תחמושת כבדים
הקטר החשמלי וקרונות הנוסעים להובלת תיירים לאורך המנהרה הראשית
קרון משא מקורי על שלוחת מסילת הרכבת בכניסת התחמושת
מחסני התחמושת
במבצר נבנו שלושה סוגי מחסני תחמושת:
מחסן תחמושת מרכזי (M1) במפלס 30- וקרבת מעלית הכניסה למבצר. מחסן זה חולק לשלושה תאים
מחסני תחמושת של הבלוקים (M2) שנבנו במפלס 30- אך בקרבת התותחים
מאגרי תחמושת לכל תותח (M3) שנבנו לייד כל תותח
היקף התחמושת שאוחסנה תוכננה כך שתספיק לירי משמעותי של כל התותחים במשך שמונה ימים כך שנפח האכסון הכולל כלל:
24,800 פגזי 75 מ"מ
6,400 פגזי מרגמות 81 מ"מ
1,800 פגזי 47 מ"מ
1.8 מיליון מחסניות למקלעים
תחמושת התותחים אוחסנה בארגזים של 50 פגזים לכל ארגז כשכל ארגז שקל כ-200 ק"ג ונישא על ידי המנופים הניידים בתקרה.
שחזור אחד ממחסני התחמושת העיקריים (1M)
מצבור תחמושת לייד תותח בבלוק 4 (3M)
תא נוסף של מחסן התחמושת הראשית (1M)
מערכות עזר
המבצר חובר אומנם לרשת החשמל הארצית של צרפת אך צויד בארבעה דיזל גנרטורים של 225 כוח סוס כל אחד שנועדו לספק חשמל למבצר במקרה של תקלה ברשת החיצונית. מערכות התמיכה בגנרטורים כללו מערכת פינוי גזים, מיכל שמן (4,800 ליטר), מכל דלק (185,000 ליטר) ומיכל מים למערכת הקירור של הגנרטורים (225,000 ליטר).
כמו כן הותקנו במבצר מיכלי מי שתייה שאיפשרו לשוהים במבצר להיות מנותקים מהעולם במשך תקופה ארוכה.
בקרבת כניסת החיילים הורכבה מערכת של 24 מסנני אוויר שתוכננה לטהר את האוויר למבצר במקרה של מתקפת גזים.
מסנני האוויר בכניסת החיילים שנועדו לטיהור אוויר במהלך התקפה כימית
דיזל גנרטור (מאחור), מנוע חשמלי (מקדימה) ומערכת מיתוג חשמלי
חדר השינה של חיילי המבצר
ההיסטוריה של המבצר
הקמת המבצר
ב-1927 הוקמה בצרפת "הוועדה לארגון אזורים מבוצרים" (צר'), כדי לתכנן את קו מאז'ינו, ולאחר שסיירה בשטח המיועד למבצר אישרה הוועדה במאי 1931 את הקמתו. המבצר המתוכנן היה חלק מצבר של מבצרים שנקרא "הסקטור המבוצר של קרוסנס" (צר') שכלל עוד מספר מבצרים שגיבו אחד את השני באש ארטילרית. המבצר היה המבצר השני בקו מאז'ינו לכן נקרא A2.
לאחר אישור ההקמה החל פרויקט הבניה וב-1935 נמסר המבצר לצבא צרפת. במבצר הוצבו כ-570 חיילים וקצינים מרגימנט הרגלים ה-149 (צר') ומרגימנט הארטילריה ה-151(צר').
מלחמת העולם השנייה
במלחמת העולם השנייה היה המבצר מעורב במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה. ב-10 במאי 1940 פתחו הגרמנים במערכה זו וכדי להימנע מהתמודדות עם ביצורי קו מאז'ינו פלשו דרך הארדנים בבלגיה. בגזרה זו לא בנו הצרפתים קו הגנה חזק וזאת על בסיס בריתם עם הבלגים[ג] ועל בסיס הקונספציה שלא ניתן להעביר צבא גדול דרך האזור ההררי של הארדנים.
מקומו של מבצר פרמון בשוליו הצפוניים של קו מאז'ינו איפשר לו להיות מעורב במאמץ של צבא צרפת לחסום את פלישת הגרמנים. בתחילת המערכה ירו תותחי המבצר על הגרמנים המתקדמים וחיפו על נסיגת חיילי הארמייה השלישית הצרפתית מהקו הקדמי. מ-15 במאי 1940 סייעו תותחי המבצר להדוף מתקפות גרמניות על מבצר פרמה-צ'אפי (צר') שנבנה בקצה קו מאז'ינו (A1).
ב-17 ביוני תקפו כוחות גרמניים מ הדיוויזיה ה-183 את המבצר בירי ארטילרי מתותחי 88 מ"מ וגרמו לנזק משמעותי בבלוק 4[ד].
ב-21 ביוני התקיפו כוחות של הדיוויזיה ה-161 הגרמנית את מבצר פרמון והמבצר השכן (A1). תחילה תקפו הגרמנים בתותחי 88 מ"מ ומרגמות 210 מ"מ ו-305 מ"מ תוך הסתייעות במטוסי שטוקה ובהמשך תקפו את המבצר רגלית. אש מסיבית שירה השכן מדרום, מבצר לטירמון A3 (צר') לכוון התוקפים [ה] גרמה לנסיגת הגרמנים שמנו 80 נפגעים מצדם.
בסופו של דבר, ב-27 ביוני 1940, עם חתימת ההסכם לכניעת ממשלת צרפת, נכנעו גם חיילי המבצר והוא נמסר לגרמנים.
ב-1941 השתמשו הגרמנים במבצר לצילום שיחזור התקיפה של המבצר ב-1940.
ב-1944, במהלך שחרור צרפת, עקפו האמריקאים את המבצר וגרמו בכך לנסיגת הגרמנים. במהלך הקרב על הבליטה שימש המבצר כמקום התרעננות לכוחות בעלות הברית שהשתתפו בקרב.
לאחר המלחמה
ב-1951 החלה ממשלת צרפת לשפץ חלק ממבצרי קו מאז'ינו (אלו שפונים צפון מזרחה) כדי להפוך אותם לקו הגנה בעקבות החשש מפלישה אפשרית של צבאות ברית ורשה בראשות ברית המועצות.
בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם הכרזתה של צרפת כמעצמה גרעינית (אנ'), השתנתה התפיסה הביטחונית של צרפת וירדה חשיבתו של קו הביצורים וב-1967 עזב הצבא את המבצר.
שיקום המבצר
ב-1975 העביר משרד ההגנה את האחריות על המבצר לאגודה ציבורית בשם "אגודת מבצר פרמון וקו מאז'ינו" (Fort Fermont Fortification and the Maginot Line Association (AAOFLM) ) ששמה לה למטרה לשפץ את המבצר ולהנגיש אותו לציבור. ביוני 1977 נפתח האתר לציבור ופוקדים אותו, מדי שנה, כ-20,000 מבקרים.
העוסקים בשחזור השתדלו לשמר, במידת האפשר, את הציוד המקורי. דבר זה בולט במיוחד במעליות, ברכבות, במנופים, בתותחים ובצריחים. ביקור באתר אורך כשעתיים וכולל את המרכיבים הבאים:
ירידה למנהרות, ביקור במחסן התחמושת ובחדרים השונים ששימשו את החיילים במקום, נסיעה ברכבת חשמלית מאזור הכניסה לאזור הבלוקים וביקור בצידם הפנימי של צריחי התותחים של בלוק 4. התצוגה כוללת את הציוד המקורי עצמו וכן חדרי תצוגה בהם שוחזרו חיי היום יום של חיילי המצודה (חדרי מגורים, חדרי אוכל, מטבח, מרפאה ועוד).
הליכה בחלקו הגלוי של המבצר שם ניתן לראות את צריחי התותחים
מחוץ למבצר הוקם מוזיאון, המהווה השלמה לתצוגה במבצר עצמו. המוזיאון כולל הסברים על המבצר בפרט וקו מאז'ינו בכלל וזאת בליווי תצוגת ציוד, נשק, תחמושת וכלי רכב. התצוגה כוללת גם מספר צריחי מקלעים וארטילריה שהובאו ממבצרים אחרים.
דגם במוזיאון של עמדת ירי של תותח
דגם במוזיאון של מרכז תקשורת
ארבעה צריחים מתרוממים, המוצגים במוזיאון, עבור תותחים ומכונות ירייה
דגם המוצג במוזיאון של בלוק במבצר ובו תותח ומכונת ירייה
Jean-Yves Mary, Quelque part sur la ligne Maginot : l'ouvrage de Fermont, 1930-1980, Paris, SERCAP, 1985, 357 p. (ISBN 2-7321-0224-5).
Georges Maistret, Fermont, gros ouvrage de la ligne Maginot, Longuyon, Association des amis de l'ouvrage de Fermont et de la ligne Maginot, 1988, 33 p. (BNF 35416390)
Georges Maistret, Sur la Ligne Maginot, l'ouvrage de Fermont tient toujours, Longuyon, Association des amis de l'ouvrage de Fermont et de la ligne Maginot, 1988, 135 p. (BNF 36166428)
Jean-Yves Mary, Fermont : ouvrage d'artillerie de la Ligne Maginot, Paris, Citédis éd., coll. « Collection Étapes », 1999, 48 p. (ISBN 2-911920-19-8)
Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Jacques Sicard et François Vauviller (ill. Pierre-Albert Leroux), Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, t. 1, Paris, éditions Histoire & collections, coll. « L'Encyclopédie de l'Armée française » (no 2), 2000 (réimpr. 2001 et 2005), 182 p. (ISBN 2-908182-88-2)
Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, t. 2 : Les formes techniques de la fortification Nord-Est, Paris, Histoire et collections, 2001, 222 p. (ISBN 2-908182-97-1)
Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, t. 3 : Le destin tragique de la ligne Maginot, Paris, Histoire et collections, 2003, 246 p. (ISBN 2-913903-88-6)
Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, t. 5 : Tous les ouvrages du Sud-Est, victoire dans les Alpes, la Corse, la ligne Mareth, la reconquête, le destin, Paris, Histoire & collections, 2009, 182 p. (ISBN 978-2-35250-127-5)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
