מבצר חוטין

מבצר חוטין
Хотинська фортеця

מבצר חוטין
מידע כללי
סוג	מוצב, טירה
מיקום	חוטין
מדינה	אוקראינה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1325
תאריך פתיחה רשמי	1325
קואורדינטות	48°31′19″N 26°29′54″E
(למפת אוקראינה מוגדלת)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים מבצר חוטין (למפת אוקראינה רגילה)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים מבצר חוטין

מבצר חוטין (באוקראינית: Хотинська фортеця; בפולנית: twierdza w Chocimiu; בטורקית: Hotin Kalesi; ברומנית: Cetatea Hotinului) הוא מתחם מבוצר הממוקם על הגדה הימנית של נהר הדנייסטר בחוטין, מחוז צ'רנוביץ, בדרום מערב אוקראינה (זהו שטח שפוצל ב-1940 בין אוקראינה למולדובה).

המבצר ממוקם כ-25 ק"מ דרומית למבצר עתיק נוסף – מבצר קמניץ-פודולסקי.

מבצר חוטין הנוכחי בנוי אבן. בנייתו החלה בשנת 1375, ובהמשך שופרו הביצורים בשנת 1380 וכן בשנת 1460.

היסטוריה

תקופת רוס של קייב

מבצר חוטין נבנה לראשונה במאה ה-10 על ידי הנסיך וולודימיר הראשון, נסיך קייב, כאחד מביצורי הגבול של דרום מערב רוס, לאחר שהוא הוסיף לשליטתו את אזור שנקרא בימינו: בוקובינה. המבצר היה ממוקם על דרכי מסחר חשובות, שחיברו את סקנדינביה וקייב עם דרום אירופה והים השחור, דרך מולדביה וולאכיה.

המבצר היה בזמנו היה אחד החזקים במזרח אירופה ובשל מיקומו האסטרטגי, במשך מאות שנים הוא היה חלק ממדינות שונות: רוס של קייב, ממלכת גליציה-ווהלין, נסיכות מולדובה, האימפריה העות'מאנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית.

המבצר ממוקם על שטח סלעי, מעל גדת נהר הדניסטר. בתחילה נבנתה תלולית עפר גדולה עם קירות עץ, כדי להגן על היישוב חוטין ובניית האבן הראשונה הייתה קטנה למדי, במקום שבו נמצא היום המגדל הצפוני. לאורך מאות השנים עבר מבצר זה שיפורים, שיפוצים והרחבות רבות, לא פעם הוא נפגע על ידי כובשים חדשים, שלימים יבנו אותו מחדש.

בסוף המאה ה-11 היה מבצר חוטין שייך לנסיכות טרבובליה. במהלך שנות ה-40 של המאה ה-12 הפכה המצודה לחלק מנסיכות האליץ', ובשנת 1199 הייתה חלק מנסיכות האליץ'-וולין.^[1]

מהמאה ה-13 עד המאה ה-16

מראה פנורמי של חומות המצודה (הכתם על החומה הוא מקור לאגדות עם. ראה להלן)

בין השנים 1250–1264, הנסיך דניאל מגליציה (אנ') ובנו ליאו (אנ') בנו מחדש את המצודה. הם עיבו את קיר האבן בחצי מטר, בנו חפיר ברוחב של 6 מטר ובנו מבנים צבאיים בחלק הצפוני של המבצר.

במחצית השנייה של המאה ה-13, הוא נבנה מחדש על ידי הגנואים.^[2][3]

במהלך שנות ה-40 של המאה ה-13 נכבשה המצודה על ידי הנסיך המולדבי דראגוס, שפעל תחת חסותה של ממלכת הונגריה. כעבור כמאה שלושים שנה, בשנת 1375 המבצר היה חלק מנסיכות מולדביה. תחת שלטונו של אלכסנדרו הטוב, ולאחר מכן שטפן הגדול. המבצר נבנה מחדש והורחב מאוד, לצורתו הנוכחית: החומות החדשות נבנו ברוחב של 5–6 מטרים והתנשאו לגובה של כ-40 מטר. נוספו שלושה מגדלים, החצר הורמה ב-10 מטר והיא חולקה לשני חלקים, האחר לנסיכים והאחד לחיילים. החצר חולקה לחצאי נסיכים וחיילים.

במהלך המאות ה-14–16 המבצר שימש כמקום מגורים לנסיכים מולדביים.

בשנת 1476, חיל מצב שהיה במבצר החזיק מעמד נגד הצבא הטורקי של הסולטן מהמט השני.^[3] בסוף המאה ה-16 הפכה מולדביה לנסיכות בחסותה של האימפריה העות'מאנית ויחידת יאניצ'רים הוצבה במבצר, לצד הכוחות המולדבים. בתקופה זו הטורקים הרחיבו וביצרו את המבצר.

בתחילת המאה ה-16 המבצר נכבש על ידי כוחות האיחוד הפולני-ליטאי ובמהלך המלחמה התערערו החומות, נהרסו שלושה מגדלים, אך לאחר הכיבוש, בין השנים 1540 ל-1544 ההריסות נבנו מחדש.

בשנת 1563 דימיטרו וישנבצקי (אנ') עם צבא של חמש מאות קוזאקים כבש את המבצר והחזיק בו לזמן מה.^[3]

המאות ה-17 עד ה-19

מבצר חוטין מיוצג על דגל העיר חוטין.

בשנת 1600, סמיון, אביו של פטרו מוהילה, ואחיו נסיך מולדביה – ירמיה מובילה, בתמיכת פולין, מצאו מקלט במבצר.^[4] במלחמתם נגד כוחות מולדביה וולאכיה בראשות מיכאל האמיץ.

ב-1615 שב הצבא הפולני וכבש את חוטין. כעבור כשנתיים המבצר חזר לשליטה טורקית ובשנת 1620 העיר והמבצר שוב נכבשו על ידי הצבא הפולני.

בספטמבר-אוקטובר 1621, צבא האיחוד הפולני-ליטאי, בפיקודו של הטמאן ונוספים הצליח להרחיק את צבאו של הסולטאן הטורקי, עות'מאן השני שהגיע עם צבא שגודלו מוערך ב-100,000 חיילים, בקרב הידוע כ"קרב חוטין - 1621 (אנ')". ב-8 באוקטובר 1621 נחתם הסכם השלום ונקבע שנהר דניסטר יהיה הגבול עם האימפריה העות'מאנית ונסיכות מולדביה הייתה תחת חסותה של האימפריה העות'מאנית.^[2]

בתחילת המאה ה-18, האימפריה העות'מאנית הייתה מודאגת מאוד מהכוח ההולך וגדל של פטר הגדול – הצאר של רוסיה והחשש היה שהצאר יתקוף את צבא האיחוד הפולני-ליטאי ולאחר מכן את מולדביה, שכאמור הייתה תחת החסות העות'מאנית. בשנת 1710 הכריזה האימפריה העות'מאנית מלחמה על רוסיה. כעבור שנה, פטר הגדול פלש למולדביה, אך נכשל ורוסיה נאלצה לחתום על הסכם שלום חדש עם האימפריה העות'מאנית.^[2]

בשנת 1715 החלו מהנדסים צרפתים בבניית "המבצר החדש", שנמשכה שלוש שנים. הביצורים החדשים הם מלבן של 1,200X250 מטר, ומורכבים מסוללת עפר ושבעה מעוזים חמושים בתותחים כבדים. נבנו שערים חדשים למבצר, שנקראו בשמות טורקיים (שמותיהם ישונו במאה ה-19). בין חומות המבצר החדש היה ארמון הפאשא, חצר מפקד המבצר, צריפים, מסגד עם צריח, מתחם מגורים לקציני חיל המצב, חצרות שירות ומחסנים, מאפיות, מרחצאות, אורוות ובתי מלאכה.^[3] המתחם המבוצר אכלס בימי שלום, חיל מצב של 20,000 חיילים עם אספקה ותחמושת, עם אפשרות להציב במקום 60,000 חיילים בזמן מלחמה.^[2]

רק לאחר מלחמת רוסיה–טורקיה (1806–1812) הפכה חוטין לחלק קבוע מרוסיה ולמרכז מחוז בבסרביה. עם זאת, כשהטורקים נסוגו, הם הרסו כמעט לחלוטין את המצודה.

בשנת 1832, נבנתה הכנסייה של אלכסנדר נבסקי על השטח שבתוך המבצר.

מבצר חוטין

בשנת 1856 הודיעה הממשלה כי מבוטל המעמד הצבאי של מבצר חוטין.

המאה ה-20 והמאה ה-21^[5]

בינואר 1918 הכריזה הרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית על עצמאותה ובמארס התאחדה עם רומניה.

ב-1 פברואר 1919 נכנסו הרומנים לעיר חוטין. והיא הוכרה על ידי הקהילייה הבין-לאומית כחלק מרומניה וכך הייתה במשך 22 שנים.

ב-28 ביוני 1940 כבשה ברית המועצות את בסרביה ואת צפון בוקובינה ובהוראת מוסקבה, חלקה הצפוני של בסרביה, כולל העיירה חוטין, שולבו ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.

ב-6 ביולי 1941 נכבשה חוטין על ידי צבאות גרמניה ורומניה ושוב חזרה להיות חלק מרומניה, חלק ממחוז בוקובינה.

בקיץ 1944 כבש הצבא האדום מחדש את האזור.

בשנת 2000 קבינט השרים של אוקראינה הכריז על מבצר חוטין כעל מקום בעל ערך היסטורי.^[6]

סרטים שצולמו במבצר

סרטי הרפתקאות היסטוריים רבים צולמו במבצר חוטין:

• Гадюка (אנ') – "הצפע" (1965),
• Захар Беркут – זכר ברקוט (1971),
• Могила льва – קבר האריה (1971),
• Стрелы Робин Гуда (אנ') – החצים של רובין הוד (1975),
• Русалочка – בת הים הקטנה (1976),
• Д’Артаньян и три мушкетёра – ד'ארטניאן ושלושה מוסקטרים (1978),
• Баллада о доблестном рыцаре Айвенго – הבלדה על האביר האמיץ איבנהו (1983),
• Чёрная стрела – החץ השחור (1985),
• Приключения Квентина Дорварда, стрелка королевской гвардии – הרפתקאותיו של קוונטין דורוורד, קשת משמר המלך (1988),
• Рыцарский замок – טירת האבירים (1990),
• טאראס בולבה (2009).

בסרטים אלו, מבצר חוטין ייצג בדרך כלל טירות צרפתיות ואנגליות שונות.

אגדות עם^[7]

• במהלך המצור הטורקי על מבצר חוטין לא הייתה בו באר. ילדה אמיצה התנדבה לעזור למגיני המצודה, וירדה על גבי סולם חבלים לנהר. בשובה פגע בה חץ טורקי והיא מתה רק לאחר שנתנה את המים ללוחמים.
• לפי אגדה אחרת, נערות תמימות מוקמו בחומה, כביכול, כדי להגן על המבצר. בלילות ניתן עדיין לשמוע את בכיין. אחד המקורות לאגדה זו הוא כתם ענקי על החומה, אך מחקר קבע שמדובר בכתם שמן מיובש.
• במרתף המבצר היה בית כלא לאסירים ועד עכשיו אפשר לשמוע שם אנחות.

עובדות מעניינות^[7]

• מבצר חוטין היה במרכזם של סכסוכים צבאיים רבים, אך מעולם לא נכבש בסערה.
• בקרב בשנת 1621 הטורקים השתמשו בפילים. בתום הקרבות ועם החתימה על הסכם, ניתן אחד מהם במתנה לנסיך פולני.
• עומק הבאר שבתוך המבצר הוא 65 מטרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצר חוטין בוויקישיתוף

• מבצר חוטין, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

1. "History Khotyn fortress". khotynska-fortecya.cv.ua. נבדק ב-2022-02-04.
2. Artem Vynohradov, Khotyn Fortress, World History Encyclopedia
3. Sergey Khvorostenko, Хотин древний и современный, turizm, ‏1 אוקטובר 2005
4. Mohyla, Petro, www.encyclopediaofukraine.com
5. כל התאריכים מתייחסים גם למבצר חוטין
6. Про державний історико-архітектурний заповідник "Хотинська фортеця", Офіційний вебпортал парламенту України (באוקראינית)
7. Хотинская крепость. Легенды, история и факты о Хотинской крепости, Вокруг Света, ‏2021-04-27 (ברוסית)