PROFILBARU.COM

מבצע כדור ברד
	אוניית משא נפגעת מטורפדו במהלך מבצע כדור ברד, 17 בפברואר 1944.
	מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
	מלחמה: במלחמת העולם השנייה
תאריכים	17 בפברואר 1944 – 18 בפברואר 1944 (יומיים)
מקום	לגונת טרוק, איי קרוליין
קואורדינטות	; 7°20′21″N 151°53′05″E / 7.3393°N 151.8846°E
תוצאה	ניצחון אמריקאי, מניעת תגבורת לאניווטוק
הצדדים הלוחמים
האימפריה היפנית	ארצות הברית
מפקדים
מסאמי קוביאשי	מארק מיצ'ר
כוחות
3 סיירות,; ; 8 משחתות,; ; 5 ספינות מלחמה נוספות,; ; 50 ספינות סוחר,; ; 350 מטוסים	5 נושאות מטוסים,; ; 4 נושאות מטוסים קלות,; ; 7 אוניות מערכה,; ; 45 ספינות מלחמה נוספות,; ; 10 צוללות,; ; 589 מטוסים
אבדות
3 סיירות,; ; 4 משחתות,; ; 3 סיירות סיוע,; ; 2 גוררות צוללות,; ; 3 ספינות מלחמה נוספות,; ; 32 אוניות סוחר טובעו,; ; 270 מטוסים הושמדו	נושאת מטוסים אחת ניזוקה,; ; אוניית מערכה ניזוקה קלות,; ; 25 מטוסים הושמדו,; ; 40 הרוגים
	(למפת מיקרונזיה רגילה) פליקיר ונו טופול קולוניה קולוניה האוקיינוס השקט מבצע כדור ברד

מבצע כדור ברד (באנגלית: Operation Hailstone) היה שם קוד להתקפה ימית ואווירית רחבת היקף שנערכה ב-17-‏18 בפברואר 1944, על ידי הצי האמריקאי כנגד בסיסי הצי והאוויר של האימפריה היפנית בלגונת טרוק שבאיי קרוליין.

רקע

לגונת טרוק שימשה כמעגן חשוב של הצי היפני המשולב וכבסיס לוגיסטי מרכזי, ונחשבה כעמידה ביותר מבין כל המוצבים היפניים באוקיינוס השקט. באטול זה נבנה הבסיס האווירי היחיד ברשות יפן הנמצא בטווח טיסה מאיי מרשל, והיווה מוקד סיוע בעל חשיבות לחילות המצב היפניים שהיו פזורים במרכז ובדרום האוקיינוס. לגונה זו היוותה את הבסיס עליו הושתתה ההגנה ההיקפית של היפנים באוקיינוס השקט.

למען השגת עליונות ימית ואווירית לקראת הפלישה לאניווטוק הורה אדמירל ריימונד ספרואנס על תקיפת טרוק. שייטת נושאות המטוסים של הצי האמריקאי, שנקראה "כוח משימה 58" נשלחה למשימה. כוח המשימה כלל חמש נושאות מטוסים (אנטרפרייז, יורקטאון, אסקס, אינטרפיד ובאנקר היל) וארבע נושאות מטוסים קלות (בלו ווד, קאבוט, מונטריי וקאופנס), כשעל סיפוניהן כחמש מאות מטוסים. בנוסף, הצטרפו לכוח המשימה שבע אוניות מערכה, סיירות, משחתות, צוללות וספינות סיוע נוספות.

בחשדם כי טרוק עשוי להיות פגיע מדי, העבירו היפנים את נושאות המטוסים, את אוניות המערכה ואת הסיירות הכבדות של הצי המשולב לפלאו כשבוע לפני המבצע. אולם, מספר רב של ספינות מלחמה וספינות סוחר נותרו במעגן או בסביבותיו, כמו כן מאות מטוסים שנותרו בשדות התעופה השונים של האטול.

ההתקפה

תוכנית ההתקפה האמריקאית כללה שילוב של תקיפות מן האוויר, מספינות ומצוללות במשך יומיים, והיא הצליחה להפתיע את היפנים. הכוחות האמריקאים תקפו מטוסים יפניים, שדות תעופה, מתקני חוף וספינות שעגנו בסביבות טרוק. כוח מיוחד של ספינות וצוללות אף עגן בסמוך לנתיב היציאה מהמעגן ותקף כל כלי שיט יפני שניסה להימלט מההפצצות.

היפנים איבדו בהתקפה שלוש סיירות קלות (אגאנו, קטורי ונאקה), ארבע משחתות (אויטה, פומיזוקי, מאיקאזה טצ'יקאזה), שלוש משחתות סיוע, ספינות מלחמה קטנות נוספות ו-32 אוניות סוחר. רבות מאוניות הסוחר היו עמוסות בתגבורות וציוד לחילות המצב היפניים במרכז האוקיינוס השקט. רק בודדים מבין החיילים שהיו על האוניות שרדו, את ההתקפה וציוד רב אבד.

הסיירת אגאנו הייתה בדרכה חזרה ליפן כאשר החלה ההתקפה, והיא טובעה בידי הצוללת האמריקאית "סקייט". המשחתת אויטה אספה 523 ניצולים מאגאנו ושבה לטרוק על מנת לסייע במאמצי ההגנה. היא טובעה בידי מטוסים זמן קצר לאחר שהגיעה לטרוק, ואיתה טבעו כל אנשי צוותה, למעט 20 ניצולים, וכל אנשי הצוות של אגאנו.

מעל 250 מטוסים יפניים הושמדו, רובם בעודם על הקרקע. רבים מהמטוסים היו בשלבים שונים של הרכבה, שכן חלקיהם הגיעו זמן קצר לפני כן מיפן. לכן, מספר מטוסים מועט בלבד יכול היה להמריא כנגד המטוסים האמריקאים, ומרבית המטוסים שהמריאו הופלו על ידי טייסים אמריקאים.

האמריקאים איבדו 25 מטוסים, בעיקר בשל אש נ"מ כבדה שירו המגינים. התקפת מפציצי טורפדו מרבאול או מסאיפאן פגעה בנושאת המטוסים אינטרפיד, גרמה למותם של 11 אנשי צוות ואילצה את האונייה לשוב לפרל הארבור, ומאוחר יותר לסן פרנסיסקו, לתיקונים. מטוסים יפנים אף פגעו באוניית המערכה "איווה" אך הסבו לה נזק קל בלבד.

תוצאות הפעולה

ההתקפה האמריקאית שמה למעשה קץ לאיום המתמיד שהייתה לגונת טרוק על הכוחות האמריקאים הפועלים במרכז האוקיינוס השקט. בנוסף, נמנעה מחיל המצב היפני באניווטוק כל אפשרות לקבלת תגבורת ואספקה בעת הפלישה שעתידה להתחיל ב-18 בפברואר, ובכך סייעה ההתקפה למאמץ האמריקאי לכיבוש האי.

לאחר ההתקפה העבירו היפנים כמאה מטוסים מרבאול לטרוק על מנת לחזק את המעגן. מטוסים אלה הושמדו על ידי שייטת נושאות מטוסים אמריקאית בהתקפה נוספת ב-29-‏30 באפריל 1944. בהתקפה זו לא נצפו כל כלי שיט בלגונת טרוק ולמעשה הייתה זו ההתקפה האחרונה על טרוק במהלך המלחמה.

כוחות בעלות הברית, ובראשון ארצות הברית, בודדו את לגונת טרוק תוך התקדמותם ליפן ופלישה לאיי נוספים באוקיינוס השקט כגון: גואם, סאיפאן, פלאו ואיוו ג'ימה. הכוחות היפנים שנותרו בטרוק, בדומה לחילות מצב באיי אחרים באוקיינוס השקט, נותרו מנותקים מאספקה ועמדו על סף רעב עוד טרם נכנעה יפן ב-15 באוגוסט 1945.

ראו גם

המערכה באיי גילברט ומרשל

לקריאה נוספת

Bailey, Dan E. World War II: Wrecks of the Kwajalein and Truk Lagoons, North Valley Diver Publications, 1992. ISBN 9780911615050.
Lindemann, Klaus. Hailstorm Over Truk Lagoon: Operations Against Truk by Carrier Task Force 58, 17 and 18 February 1944, and the Shipwrecks of World War II, Resource Publications, 2005. ISBN 9781597523479.
Morison, Samuel E. Aleutians, Gilberts and Marshalls, June 1942-April 1944, History of United States Naval Operations in World War II, Castle Books, 2001. ISBN 9780785813088.
Peattie, Mark. Nan'Yo: The Rise and Fall of the Japanese in Micronesia, 1885-1945 (Pacific Islands Monograph Series), University of Hawaii Press, 1988. ISBN 0824814800.

קישורים חיצוניים

פיליפ קרול ואדמונד לאב, Seizure of the Gilberts and Marshalls, המרכז להיסטוריה צבאית של צבא ארצות הברית.
ברטון רייט ה-3, Eastern Mandates, המרכז להיסטוריה צבאית של צבא ארצות הברית.