מבצע אור ירוק היה מבצע מתוכנן של צה"ל להנחתת אוגדתשריון בגדה המערבית של מפרץ סואץ. התוכנית כללה איגוף ימי על ידי הנחתת כוחות משוריינים בהיקף של אוגדה בחוף המערבי של מפרץ סואץ באמצעות נחתותחיל הים הישראלי. לשם כך יזם חיל הים את כוח הנחיתה ובוצעו תרגולים רבים. מטרת המבצע הייתה אחת מהשתיים: לחדור לעומק מצרים דרך ואדי ספגה, לאגוף את הצבא המצרי הפרוס לאורך תעלת סואץ ולתקוף אותו מעורפו ("אור ירוק" גדול) או לכבוש את הגדה המערבית של מפרץ סואץ ולתפוס את שדות הנפט מורגן ובלעים בצפון המפרץ ("אור ירוק" קטן) כדי שישמשו נושא למשא ומתן.
המבצע המתוכנן, שצה"ל תירגל אותו ובזמן מלחמת יום הכיפורים אף החל במימושו, לא יצא אל הפועל.
תוכנית המבצע
מבצע רביב, שנערך ב-8 בספטמבר 1969 במסגרת מלחמת ההתשה, היה מבצע נחיתה קטן היקף: השתתפו בו רק שלוש נחתות טנקים (נט"קים), שהובילו כוחות משוריינים בסבב אחד בלבד מראס סודר לראס אבו דרג'. למרות היקפו המצומצם של המבצע הופקו מפשיטת השריון המונחתת הזו לא מעט לקחים, ואלה יושמו בתוכניות הפעולה הבאות. בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים גובשו במטכ"ל צה"ל תוכניות להנחתת כוחות משוריינים בהיקף של אוגדה בחוף המערבי של מפרץ סואץ.
הנחיתה הייתה המשימה העיקרית שתוכננה לחיל הים לעת מלחמה בגזרת ים סוף. חיל הים ערך בים סוף כוח תובלה והנחתה למטרת איגוף ימי, שכלל שבע נחתות בגדלים שונים וצה"ל תירגל בהן הנחתה של כוחות משוריינים. תוכניות הנחיתה כונו מבצע "אור אדום" ו"מבצע אור ירוק". מגמת המבצע הייתה להגיע לעורפם של המערכים העיקריים המצריים ובכך להוציאם מאיזון.
בשנים 1972–1973 תוכנן לראשונה מבצע נחיתה בהיקף של אוגדה, מבצע "אור ירוק" (שבשלבי התכנון הראשונים נקרא מבצע "אור אדום"). התכנונים כללו את הגיבוש העקרוני והמעשי של תורת הנחיתה, את שיטת הפעולה, את הרכבי הכוח, את עקרונות שיתוף הפעולה בין הכוחות, את חלוקת הפיקוד ואת השליטה במבצע. בתוכנית המבצע פורטו: הארגון וההפעלה של חוף ההעמסה (החוף שבו מתכנסים ומועמסים כלי הרק"ם על הנט"קים), אופן ההובלה של הגייסות ושל הרק"ם בים, נתיבי התנועה ודרך אבטחתם של הגייסות ושל הרק"ם בים, שיטת התפיסה והאבטחה של ראש החוף. בתוכנית פורטו גם הפעולות שנדרשו להכנת שטח הנחיתה ולהיערכות הנחתות לנחיתה, סדר הנחיתה ואופן הוצאת הגייסות והרק"ם מהספינות אל החוף. בגלל המספר המוגבל של כלי הנחיתה וההיקף הגדול של הכוח המונחת צריך היה לציין במדויק את נתיבי התנועה ואת מספר הסבבים בין השטח הישראלי (חוף ההעמסה) לבין נקודת הנחיתה בשטח מצרים ולוודא שהתנועה אל היעד תהיה חשאית (שכן אפשר היה לסכל ללא קושי רב את הנחיתה בכל נקודה על מסלול התנועה לאתר ההנחתה, ובמיוחד בנקודת ההחפה). תוכנית המבצע גם כללה את אופן הסיוע (האווירי והימי) המוקצה לאבטחה ולבידוד אזור הפעולה וכן את פעולות ההונאה וההטעיה ואת הפעולות לשמירה על ביטחון המידע. בנוסף פותחה ותורגלה נחיתת נט"קים על ריפי אלמוגים כדי להתחמק מטילי ים-ים ועל מנת להכין נקודות נחיתה אלטרנטיביות למבצע אור ירוק. שיטה זו הוצגה לסגל המטכ"ל חודשיים לפני המלחמה.[1]
תרגול המבצע
ב-21–24 בנובמבר 1972 ערך צה"ל את תרגיל "הרף עין", שבו תורגלה במפרץ סואץ הנחתה של חטיבת צנחנים.[2]
ב-2 באוגוסט 1973, חודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים, נערך תרגיל "מדקדק" בפני המטכ"ל, במהלכו נחת כוח של טנקי טירן על ריף אלמוגים באזור שארם א-שייח' בחוף רס א-טנטור בדרום מפרץ אילת. בתרגיל הזה יושמו הלקחים והמסקנות שהופקו מהתנסויות העבר, ולאחריו גובשה תוכנית פעולה מבצעית מפורטת ומקפת - מבצע "אור ירוק". זו אושרה במפקדת חיל הים, תורגלה בכל הרמות והכוחות בנפרד ובמקובץ והוצגה למטכ"ל. המטכ"ל הביע את שביעות רצונו מהתרגיל ומתוכניות המבצע.
אח"י בת שבע בתרגיל מדקדק מנחיתה רכב קרבי משורין במפרץ אילת, מימין נחתת 36 מטר, מאחוריה נחתת דגם 'שקמה' 22 באוגוסט 1973.
העלאת טנקים על סיפון הנחתת "בת שבע", סמוך לשארם, תרגיל מדקדק - אוגוסט 1973
העלאת טנקים על סיפון נחתת, סמוך לשארם, תרגיל מדקדק - אוגוסט 1973
העלאת טנקים על סיפון הנחתת "בת שבע", סמוך לשארם, תרגיל מדקדק - אוגוסט 1973
טנקים יורדים מנחתת, תרגיל מדקדק - אוגוסט 1973
במלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים נעשו הכנות למימוש מבצע "אור ירוק", שהיווה חלופה לצליחת תעלת סואץ, ושלוש פעמים אף החלו כוחות להתארגן ליציאה, אך בסופו של דבר המבצע לא יצא אל הפועל.
מפקדת אוגדה 440, בפיקודו של אלוף מנחם מרון, ירדה לסיני מיד עם פרוץ המלחמה, בלי שיהיו לה כוחות משלה. משימתה הייתה הקמת מערך עומק להגנת סיני כדי לקדם אפשרות שהמצרים יפרצו את מערכי החזית. עם זאת משימתה העיקרית הייתה הנחתת כוחות בחוף המערבי של מפרץ סואץ, שנועדו לאגוף את המערכים העיקריים של המצרים ולהגיע לעורפם, ובכך להוציא מאיזון ואף למוטט את מהלך המתקפה המצרי.
שייטת הנחתות של חיל הים, אשר רוכזה במרחב שלמה, הייתה מסוגלת לשנע בהשטה אחת 69 טנקי טירן (כשני גדודים) וגדוד נגמ"שים כמעט מלא. לכלים של יחידה 88 תוכננו משימות פשיטה אמפיביות במפרץ סואץ וכן בגזרת התעלה ואגמיה. במבצעי הנחיתה הגדולים שתוכננו במסגרת של אוגדה ייעודית למטרה זו, היה תפקידה של יחידה 88 להשתלט, בשיתוף עם צוותי שייטת 13, על ראש החוף ומערכי האויב הקדמיים. בשלב השני תוכננה נחיתת טנקי הטירן, אשר בשילוב עם כוחות חי"ר נועדו להמשיך בפריצה ובמשימות העומק. ספינות הקומאר המצריות שעלולות היו להפריע לתנועת הכוחות היוו יעד לתקיפה מוקדמת (במבצעי מגבית). הכוחות הועמסו לכלי השיט לקראת יציאה. הנחתות היו אמורות לנחות בראש החוף באזור ערדקה.[3] לאחר המתנה של יומיים בוטל המבצע מחשש להסתבכות והצורך בכוחות לזירות הלחימה העיקריות.[4]
ב-15 באוקטובר 1973, בעקבות תקיפת מעגן ראס-ע'ריב, הושג במפרץ סואץ חופש פעולה שאיפשר את ביצוע מבצע "אור ירוק". ב-14 באוקטובר, עם יציאת כוח ה"דבורים" לתקיפת מעגן ראס-ע'ריב, החל נוהל קרב, בהשתתפות האלוף מרון ואל"ם אלמוג, לתחילת מבצע "אור ירוק", אך כעבור שעות אחדות הגיעה הוראה לביטול המבצע.[5]
מפקדת אוגדה 440, שהייתה מיועדת מלכתחילה להוביל את מבצע "אור ירוק", קיבלה, לאחר ביטול המבצע, אחריות על הגזרה הדרומית בסיני, מול הארמייה השלישית.
ההכנות למבצע "אור ירוק" נמשכו בזירת ים סוף ובמפקדת פיקוד מרש"ל. בלילה של 21–22 ערך כוח של שייטת 13 את מבצע מגבית 16, שנועד להסיר איום של ספינות טילים מצריות על מבצע "אור ירוק". במהלך התיאום מול ארצות הברית הוערך משך הפעולה של מבצע "אור ירוק קטן" ב-24 שעות ועיתויו לקראת סוף המלחמה. ב-21 באוקטובר ניתנה הוראה להיערך לביצוע המבצע, וב-22 באוקטובר הועמסו כוחות שריון על נחתות, אך למחרת בצהריים ניתנה הוראה לפרוק אותם.[6] עקב לחץ חזק של הסובייטים בעת המשא ומתן הודיעו האמריקאים שלא ניתן יהיה לקבל 24 שעות לביצוע ויש להכריז על הפסקת אש.[7]
לדעת האלוף ישראל טל, הוגה רעיון הנחיתה, ואלוף זאב אלמוג, תוכנית המבצע בוטלה מחוסר הבנה ומהעדר תעוזה אסטרטגית.[8] סיבה נוספת לביטול המבצע היה מחסור בכוחות שהוטלו למערכת הצליחה באזור דוור־סואר, במבצע אבירי לב. כמו כן הועלתה סברה שהמבצע בוטל כי ב-21 באוקטובר נפל בשבי סייר אוויר שהיה שותף סוד, ופיקוד דרום חשש שהתוכניות נודעו למצרים.[דרוש מקור]
