מארינר 8 (ידועה גם בתור מארינר־H) הייתה גשושית אמריקאית שנבנתה כחלק מתוכנית מארינר־מאדים 1971 של נאס"א. הגשושית מארינר 9 הייתה אף היא בתוכנית מארינר־מאדים 1971. מארינר 8 נועדה להיכנס למסלול סביב מאדים ולשדר תמונות שלו לכדור הארץ. בעקבות כישלון השיגור, הגשושית לא נכנסה אפילו למסלול לווייני נמוך אלא חדרה לאטמוספירה ונחתה באוקיינוס האטלנטי זמן קצר לאחר השיגור.[1]
מארינר 8 שוגרה על גבי משגר אטלס־קנטאור. 265 שניות לאחר תחילת השיגור הוצתו שני מנועי ה־RL-10 של שלב הקנטאור, אבל המשגר החל לרעוד ויצא מכלל שליטה. הרעידות גרמו לכך שהדלק לא הגיע למנועי שלב הקנטאור ו־365 שניות לאחר תחילת השיגור הוא כבה. שלב הקנטאור והגשושית הופרדו וחדרו לאטמוספירה. שאריות הגשושית התרסקו באוקיינוס האטלנטי כ־1,500 ק"מ מאתר השיגור וכ־560 ק"מ מפוארטו ריקו.
תוכנית מארינר־מאדים 1971 כללה שתי גשושיות, מארינר 8 ומארינר 9. לכל גשושית היו משימות שונות לבצע במסלול סביב מאדים אם כי כל אחת יכלה לבצע את המשימות של השנייה. שתי הגשושיות היו אמורות לתפקד לפחות 90 יום במסלול סביב מאדים, שבמהלכם הן יאספו נתונים על ההרכב, הצפיפות, הלחץ והטמפרטורה של האטמוספירה ועל ההרכב, הטמפרטורה וטופוגרפיה של פני הקרקע של מאדים. חלק ממשימותיה של מארינר 8 הוספו לפרופיל המשימה של מארינר 9 ובוצעו בהצלחה.[1]
המחקר הכולל, הפיתוח, השיגור והתמיכה הטכנית בכל משימות תוכנית מארינר עלו כ־554 מיליון $.[1]