כלי רכב אמפיבי, או בעברית: כלי רכב ימבשתי,[1][א] הוא כלי רכב המסוגל לנוע הן ביבשה והן במים. בדרך כלל כלי רכב אמפיביים יכולים לחצות רק מכשולי מים רדודים ולא עמוקים מדי. הרחפת, כלי שמרחף על כרית אוויר, יכולה לנוע הן על היבשה והן על פני הים, אך תכנונה המיוחד הפך אותו לקבוצה מובחנת מכלי הרכב האמפיביים – כלי רכב שנעים בעיקר ביבשה (על גבי גלגלים או זחלים) ויכולים גם לצלוח מכשולי מים.
היסטוריה
כלי הרכב האמפיבי הממונע הידוע ראשון היה רכב בשם Orukter Amphibolos, שהומצא על ידי אוליבר אוונס ב-1805, למרות שלא ידוע האם אי-פעם נסע על היבשה. כעבור שנה, ב-1806, חברת French Fournier בנתה רכב אופני עם תובה דמוית סירה ובכך נבנה הרכב האמפיבי האמיתי הראשון.
מאז פותחו ונבנו מספר מכוניות אמפיביות, כולל ה-Amphicar בשנות ה-60 של המאה ה-20, "אמפיקט" בשנות ה-70 וה-Gibbs Aquada בימינו. למרות זאת, כלי רכב אמפיביים כמעט שאינם קיימים בשוק האזרחי ועיקר שימושם הוא על ידי צבא וגופי מחקר העובדים בסביבות קשות.
יישומים צבאיים
כלי הרכב האמפיביים נמצאו שימושיים במיוחד ליישומים צבאיים, שכן במהלך מלחמה כוחות הצבא נדרשים לחצות תוואי קרקע קשים ולעיתים גם לצלוח מכשולי מים ולבצע לוחמה אמפיבית. בעוד על נהרות ותעלות אפשר לגשר במהירות באמצעות טנק גישור או בניית גשרים מהירה בידי חיל הנדסה, הרי שנהרות רחבים, אגמים וחופים רדודים דורשים תובלה ימית. כיום, לכלי רק"ם רבים - לרבות טנקים ונגמ"שים - יש יכולות אמפיביות, חלקן אף מאפשרות צלילה קצרה במכשולי מים רדודים.
משאית אמפיבית DUKW, שנקרא בפי כל "Duck" ("ברווז").
ישנם כלי רכב צבאיים בעלי "מצב אמפיבי", שבו מסכי איטום ומצופים מגדילים את כושר הציפה, והמנוע והזחלים מספקים כוח מניע למדחף. טנקי שרמן DD אמפיביים היו מצוידים בתצורה זו, כאשר מסך מתקפל הגן עליהם מפני הצפה במים וטביעה בזמן שצלחו את המים עד לחופי נורמנדי.
אחד מכלי הרכב האמפיביים המפורסמים של מלחמת העולם השנייה היה המשאיתDUKW האמפיבית. היא פותחה עבור הזירה הפסיפית על מנת לאפשר אספקת כוחות תוך גישור על מכשולי מים וניוד בין איים בתוך ארכיפלג. הרכב תוכנן כפרויקט מלחמתי בידי חברת היכטות Sparkman and Stephens.
בצדה השני של הזירה, הגרמנים פיתחו את ה-Schwimmwagen (תוכנן על ידי חברת פורשה) ב-1938 והשתמשו בו באופן נרחב. התכנון בוצע על ידי ארווין קומנדה (Erwin Komenda) שתכנן גוף אמפיבי המתבסס על מערכות המנוע והתמסורת של ה-Kübelwagen.
בזמן מלחמת וייטנאם, השתמש צבא ארצות הברית ברכב האמפיבי Gama Goat כדי להעביר אספקה דרך התעלות ושדות האורז המוצפים של דרום-מזרח אסיה. גם נגמ"שM-113, ששימש כאחד הכלים העיקריים לניוד הכוחות, היה בעל יכולת אמפיביות, כאשר הותקנו לו העזרים המתאימים (משטח חזית הודף מים, איטומים, שנורקל וכו').
טנקים אירופאים וסובייטים רבים מצוידים בערכות המאפשרות להם לצלוח נהרות. הם בנויים בצורה אטומה למים, וכדי להסיבם לצליחה יש לאטום הרמטית מספר פתחים ולהתקין שנורקל עבור המנוע ואנשי הצוות.
כיום מתחילה מגמה איטית להגביר את השימוש ברחפות למטרות צבאיות. כרגע, רחפות משמשות בעיקר לתובלה ימית בינונית ופחות לסיור או פעילות טקטית.
בישראל היבשה, בה אין כמעט נהרות גדולים, ההשקעה בכלים אמפיביים קטנה יחסית. ברם, בעקבות מלחמת ששת הימים בה ישראל כבשה את יהודה ושומרון ואת סיני, גבלה ישראל בשני מכשולי מים גדולים: נהר הירדן ותעלת סואץ. צה"ל תכנן לחצות מכשולים אלה, ואף להעביר דרכם כוחות שריון גדולים, במסגרת מלחמה עתידית, אם תפרוץ. האחריות על אמצעי הצליחה בצה"ל הוטלה על חיל ההנדסה הישראלי, שהצטייד עוד ב-1968 בדוברות אמפיביות מדגם ז'ילואה ("תמסח") - הללו היו רכבים אמפיביים בעלי מצופים מתנפחים שנעו בכוחות עצמם הן על היבשה והן על הים והחלק העליון שלהם שימש כדוברה. הז'ילואות השתתפו בצליחת תעלת סואץ במסגרת מבצע אבירי לב ולמעשה הכריעו את מלחמת יום כיפור (1973) לטובת צה"ל בחזית המצרית.
.jpg)
