כיעור הוא תכונה של אובייקט (כולל עצמים חיים) או מבנה מסוים: חזותי, קולי, מילולי או רעיוני, שבשל תצורתו וארגונו גורם לאדם לחוויה הנחשבת לרוב לבלתי נעימה.
בפתח ספרו "תולדות הכיעור" מציין אומברטו אקו:
פילוסופים אחדים, ובהם קסנופנס מקולופון, ג'יימס מוויטרי, וולטר והגל, ציינו שהקביעה לפיה אובייקט מסוים הוא מכוער מתאפיינת בסובייקטיביות השונה בהגדרתו מחברה לחברה, מתקופה לתקופה ומאדם לאדם. בדומה לאימרה "היופי הוא בעיני המתבונן", ניתן לקבוע שגם "הכיעור הוא בעיני המתבונן".
בנוסף להתייחסות לאובייקט כמכוער, מתקיימת גם התייחסות להתנהגות כמכוערת, כפי שמשתקף בהנחיה "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור".[1]
במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיה הרומית סיפורים אחדים העוסקים בכיעור כהיפוכו של היופי:
באבות דרבי נתן מסופר על רבי שמעון בן אלעזר שפגש אדם מכוער ביותר (לפי אחת הגרסאות[2], היה זה אליהו הנביא שהתחפש לאדם מכוער על מנת לנסותו ולבחון את התנהגותו).
אמר לו: ריקה, כמה מכוער אתה? שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. אמר לו: מה אעשה? לך לאומן שעשאני ואמור לו: "כמה מכוער כלי זה שעשית". כיון שידע רבי שמעון שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו אמר לו נעניתי לך מחול לי. אמר לו: איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני: "כמה מכוער כלי זה שעשית".
לבסוף, לאחר הפצרתם של אנשי עירו של רבי שמעון, נעתר הנפגע וסלח לרבי שמעון. בעקבות המאורע נכנס רבי שמעון לבית מדרשו ודרש "לעולם יהיה אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז".[3]
הכיעור אינו פופולרי בספרות ובקולנוע, המעדיפים להציג את היופי, ולשייך לעיתים את הכיעור לדמויות ה"רעות" בנרטיב. לעיתים מוצג הכיעור דווקא כקריאה מאתגרת לקורא - שלא להתבונן בחיצוניות המכוערת אלא בפנימיותו של האדם, כמו בסיפורים "הברווזון המכוער" ו"הגיבן מנוטרדאם". גישה דומה קיימת בסרט האנימציה "שרק", שגיבורו הוא עוג מפלצתי, מכוער וחסר נימוסים בעל עור ירקרק. בסרט "היפה והחיה", הגיבור הוא נסיך שקולל על ידי מכשפה והפך לחיה מכוערת, כעונש על כך שסירב להעניק לה מחסה מפני הקור בשל המראה המכוער שעטתה.[4]