הרב ישועה ללום (18 בפברואר 1901, כ"ט בשבט ה'תרס"א–27 באפריל 1950, י' בניסן ה'תש"י) היה רב בקונסטנטין, ורבן של הערים קיראטה, גלמה (אנ') ובטנה (אנ') שבאלג'יריה.
ביוגרפיה
נולד בקונסטנטין שבאלג'יריה לאסתר אטאלי ולמכלוף ביבי כנכד לרב ישועה ללום-אלחסיד. לאחר שהתייתם בצעירותו מאביו, נאלצה אמו לגדלו לבדה. כשבגר למד אצל הרב שמעון דוכן, הרב יוסף גנאסיא, הרב סידי פרג' חלימי והרב דוד הכהן.
לאחר שהוסמך לרבנות בשנת 1919 (ה'תרע"ט) מונה לכהן כרבה של קיראטה, שם גם הכיר את אשתו לעתיד, מונה אטלן, ונישא לה. לאחר שש שנים בקיראטה, מונה בשנת 1925 (ה'תרפ"ה) לכהן כרבה של גלמה. בין יתר תפקידיו שם שימש כחזן, כשוחט וכדרשן, ופעל לקיים פעילות חינוכית לנוער ולמבוגרים.
לאחר שהרב יעקב שושנה, מרבני קונסטנטין, מונה לרבה של בון, חזר הרב ללום בהוראת הרב סידי פרג' חלימי בשנת 1935 (ה'תרצ"ה) לקונסטנטין כדי למלא את מקומו של הרב שושנה כחזן, כשוחט וכדרשן. בעיר זו העמיד תחתיו תלמידים בתחומי התמחותו - שוחטים, חזנים ודרשנים.
לאחר פטירת הרב יהודה זרביב, בשנת 1941 מונה לכהן כרבה הראשי של בטנה, ולצידו כיהנו כרבנים הרב רחמים גדג', הרב שלום ברמי, והרב חי דזירה אלבז. בבטנה פעל למיסוד הכשרות, ולהרחבת החינוך היהודי, לאחר שבהשפעת הנאצים גורשו התלמידים היהודים ממוסדות החינוך המקומיים. כן פעל לסייע ולטפל בפליטים יהודים מגאבס שבתוניסיה.
בקהילות שבהן פעל, נלחם נגד ההתבוללות, ונהג לקיים שיחות על פילוסופיה עם תלמידיו, כדי להרחיקם מהתרבות הלא-יהודית.
הלך לעולמו בבטנה ב-27 באפריל 1950 (י' בניסן ה'תש"י), והשאיר אחריו אלמנה ותשעה יתומים. בהלווייתו השתתפו אלפים, יהודים, מוסלמים ונוצרים. בחנוכה של שנת ה'תשנ"א הועלה ארונו מאלג'יריה ארצה ונקבר בבאר שבע.
בשנת 1986 (ה'תשמ"ו) הוקם על שמו בית כנסת בבאר שבע.
חיבורו
- ליקוטי אהרון – דרשות ודרושים בערבית לכל עת, בנושאי אמונה, חסד, אחדות, גלגול נשמות, אבל, הספד, תפילה ועוד, יצא לאור לאחר פטירתו בתרגום לעברית
כתב מספר חיבורים נוספים, פירוש על התורה ופירוש לספר תהילים במספר חלקים, אולם החיבורים אבדו
קישורים חיצוניים
