אביו יהושע נולד בשנת 1902 ואמו גולדה בשנת 1903 והם נישאו בבית הכנסת המקומי או בחצר הבית בשידוך ב-1921. נולדו להם ארבעה בנים: פנחס (1935), משה (1925–2019), יעקב (1928) ובן הזקונים וולף (1935)[2].
ביום שישי 3 באוקטובר 1942 החלו הנאצים לחסל את גטוראדזימין, יעקב נפרד מאביו, אמו ואחיו הקטן וולף[3] ונמלט מהגטו. משפחתו הובלה למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצחה בתאי הגזים. הוא לא פגש בהם יותר.
כדי לשרוד בשואה הסתובב והתארח בין כפרים פולניים במשך שלוש שנים תוך התחזות לנער פולני נוצרי יתום שהכיר בשם יאן רוז'סקי[4] אשר זקוק ללינה ומזון. במהלך השנים הללו פגש את אחיו משה מספר פעמים. אחיו הגדול פנחס ברח לברית המועצות והתגייס לצבא האדום אך לא שרד את המלחמה.
עלה לישראל ב-20 במאי 1946 והתיישב בשכונת בני ציון בנתניה[8].
החל לעבוד בליטוש יהלומים אבל נטש את העבודה לאחר חודשיים[9] עקב חוסר סבלנות. לאחר מכן היה פועל בניין, יום בשבוע. בהמשך עבר הסבה והחל לעבוד ברצפות.
בינואר 1947 עבר לרמת גן[10] וגם בה עבד בתחילה כרצף.
שירות צבאי
התגייס באמצע שנת 1947[11], והמשיך לעבוד כרצף בחופשים. לחם בקרבות מלחמת העצמאות כנגד כנופיות בג'נין ושם איבד את חברו הטוב דוד קוליץ. שרת גם בגדוד 58 של האצ"ל והתאמן בסרפנד (צריפין).
ביולי 1948 לחם בדרום יחד עם גדוד 51 בפיקודו של יוסף הרפז, והגן על כפר מנחם. במסגרת מבצע יואב השתתף בקרב על גבעה 113 (גבעת יעקב ארנון)[13].
בסוף שנת 1948 הצטרף ליחידת הפרשים של גבעתי עד פירוקה בתחילת שנת 1950[14]. בסיסה היה במשטרת קטורה ומטרתה הייתה מניעת הסתננות של ערבים מעזה וגניבת תוצרת חקלאית. לאחר פירוק היחידה הועבר להיות שומר על הבית הירוק ביפו.
קבלן
לאחר סיום שירות חובה של שלוש שנים השתחרר וחזר לעבוד כרצף[15]. ריצף והקים דירות ולאט לאט הרחיב את עסקיו.
החל לפעול כקבלן בניין[16]
הקים את חברת "זנרון" יחד עם איש העסקים מרדכי זינסקי[17].
בתחילה בנה בעירו רמת גן ולאחר מכן הרחיב את עסקיו גם לאשדוד.
במאי 1967 היה מיתון גדול בארץ ולכן הכניס שותף שלישי לחברה "לאופולד ברנסי" - יהודי פולני שהתגורר בבלגיה[18].
בעזרתו המשיכו לבנות בגוש דן ואשדוד ושרדו את המיתון.
בשנת 1968 בנה את בניין המשרדים הראשון ברחוב הבונים ברמת גן[19] כבניין המשרדים של מטה החברה שלו. המטה נשאר באותו בניין עד לסגירתו.
חברתו זכתה בפרס הארצי בתחרות מצוינות בבנייה ותשתיות לשנת 2011[20].
בינואר 2023 סגר את משרדו והעביר את הנכס לידי מכללת שנקר.
חיים אישיים
ב-1952 נישא לצפרירה בירנבוים, מורה מרמת גן[21]. התגוררו יחדיו ברחוב עוזיאל בעיר[22]. הנישואין עלו על שרטון והם התגרשו לאחר מספר שנים[23].
נישא בשנית לחנה שוירץ לבית גורמן ב-1974, הנישואין נמשכו 8 שנים שלאחריהן נפרדו בשנת 1982.[דרוש מקור]
רוזן לא זכה להשכלה בגיל צעיר ולכן הקדיש את כספו ותרם לטובת החינוך בעירו רמת גן[26].
בית רוזן
בשנת 2000 החל יעקב רוזן בבנייתו של בית תרבות וחברה על שמו ברחוב ביאליק 89 ברמת גן כתרומה לתושבי העיר. הבניין נחנך ב-2004[27]. הבניין משמש כבית תרבות וחברה, יש בו ספריה עירונית, מועדון גמלאים ומשחקיה עבור פעוטות עד גיל 3. בשנת 2018 נחנכה הקומה השלישית בבניין[28].
בשנת 2021 נחנכה גלריית שנקר על שמו ועל שם רעייתו תמר בבניין המשרדים אשר שימש את החברה של יעקב רוזן. הגלריה נמצאת בעיר רמת גן ברחוב יעקב רוזן ומשמשת לתחום העיצוב תוך שילוב בין תעשייה לאמנות[29][30].
פעילות נוספת
קרן מלגות על שם תמר ויעקב רוזן - הקרן מחלקת כל שנה מלגות למצוינות אישית ותרומה חברתית לתלמידי התיכון בעיר ולסטודנטים במכללת שנקר ובית צבי[31][32].
הקמת מרכז מצוינות על שם בני הזוג רוזן ברחוב שלום עליכם בעיר[33][34].
הוקרה
בשנת 2015 זכה בפרס יקיר העיר רמת גן "בזכות תרומתו הרבה וארוכת השנים ליישוב העיר והארץ, בזכות תרומתו לענף הבנייה ובזכות רוח הנתינה המפעמת בו בפעילותו במוסגות ובעמותות בעיר רמת גן"[26].
ב-30 במאי 2021 התקיים טקס בהשתתפות ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, להסבת שמו של רחוב הבונים (שבו נמצא בניין המשרדים של החברה) לרחוב "יעקב רוזן" כהוקרה על תרומתו לעיר[35].