שוודיה השתתפה במלחמת קוריאה בכך שסיפקה את בית החולים שדה של הצלב האדום השוודי והשתתפה בוועדת הפיקוח על האומות הנייטרליות.
בית החולים שדה של הצלב האדום השוודי היה השם שניתן למשלחת השוודית שנשלחה לקוריאה להתמודד עם המצב ההומניטרי שיצרה מלחמת קוריאה, בין השנים 1950–1953. בעקבות הפסקת האש הזמנית בשנת 1953, הייתה שוודיה מעורבת רבות בשמירה על שביתת הנשק באמצעות עמדתה בוועדת הפיקוח על האומות הנייטרליות.
פוליטיקאים שמאלניים בשוודיה ניהלו קמפיין להכרה בקוריאה הצפונית על סמך ששוודיה כבר הכירה בקוריאה הדרומית בשנת 1959. קוריאה הצפונית הקימה לשכת מידע בסטוקהולם בשנת 1970 וקיימה גם תערוכה המציגה את המדינה בבית ABF.[3] שוודיה וקוריאה הצפונית כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים ב-7 באפריל1973.
בשנות ה-70 התגלו דיפלומטים צפון קוריאנים מנהלים רשת הברחת סיגריות ומשקאות חריפים במערב אירופה כחלק מפעילותה הבלתי חוקית של המדינה כדי להרוויח מטבע זר. מבין טבעות ההברחה הללו, הגדולה ביותר הייתה בשוודיה.
שוודיה הייתה המדינה המערבית הראשונה שהקימה שגרירות בפיונגיאנג, בשנת 1975, ונשארה היחידה במשך 26 שנה ששמרה על נוכחות שגרירית. למעט מדינות המערב עדיין קיימות שגרירות בפיונגיאנג, והעובדה ששוודיה אכן מחזיקה עדיין שגרירות מעידה על תפקידה החשוב בהווה במדינה. באמצעות שגרירותה מייצגת שוודיה אינטרסים קונסולריים של אוסטרליה, קנדה, איטליה, המדינות הנורדיות כמו גם ארצות הברית.[2] שוודיה משמשת לעיתים קרובות כמתווכת במשא ומתן בין קוריאה הצפונית ומדינות המערב,[1] ופעלה במיוחד בשיפור קשריה של קוריאה הצפונית וארצות הברית.[5]
יחסי סחר
בשנות ה-70 החלה שוודיה לראות בקוריאה הצפונית שוק משתלם.[2] חברות שוודיות כמו וולוו, ASEA, Kockums, Atlas Copco ו Alfa Laval רצו לייצא את מוצריהן למדינה וקיימו תערוכה תעשייתית בפיונגיאנג.[3] במהלך אותו עשור ייבאה קוריאה הצפונית פריטים שונים, כולל כ-1,000 מכוניות וולוו שמעולם לא שילמו עבורן, מה שהניע את הדיפלומטים הסובייטים לכנות אותה "גניבת מכוניות הגדולה בהיסטוריה האנושית". מכוניות אלו היו נפוצות בפיונגיאנג עד העשור השני של המאה ה-21. מאז קשה להם יותר ויותר לתחזק אותן.[6] קוריאה הצפונית עדיין חייבת לשוודיה על יבוא 2.2 מיליארד קרונות שוודים (234 מיליון יורו). מכל המדינות החוב הצפון קוריאני לשוודיה הוא הגדול ביותר, ואחריו עיראק שהחוב אליה מסתכם במיליארד קרונות.[7]
חברה אזרחית
וילי ברגסטרום, לשעבר סגן מנהל הבנק הלאומי השוודי, ביקר בקוריאה הצפונית בשנת 1971 כעיתונאי וכתב על ביקורו בספר, Bilder from Nord-Korea [תמונות מצפון קוריאה]. באותה עת ספג ביקורת על היותו אנטי-קוריאני וביקורתי מדי כלפי קוריאה הצפונית. מאוחר יותר, סוא ספג ביקורת על אהדה גדולה מדי כלפי המדינה. ברגסטרום מעולם לא התחרט על הספר, אף על פי שהוא נקרא לא הולם לאדם בעל תפקיד כה גבוה.
^Salzinger, Caroline (2008). Terveisiä pahan akselilta: Arkea ja politiikkaa maailman suljetuimmissa valtioissa [Hälsningar från ondskans axelmakter: Vardag och vansinne i världens mest stängda länder] (בפינית). תורגם ע"י Lempinen, Ulla. Jyväskylä: Atena. p. 53. ISBN978-951-796-521-7.
