יוסף שילוח (9 ביולי1941 – 3 בינואר2011) היה שחקןקולנוע ותיאטרוןישראלי, חתן "פרס אופיר". שילוח השתתף בהצגות תיאטרון רבות בכל התיאטראות הגדולים בישראל, אולם, מרבית תפקידיו הידועים ביותר היו בסרטים שהוגדרו על ידי מבקרי הקולנוע כ"סרטי בורקס", שם הוא בדרך כלל גילם דמויות מזרחיות סטריאוטיפיות ומוקצנות במיוחד ובעיקר דמויות ממוצא פרסי המתאפיינות במבטא כבד. כמו כן, חוץ מעיסוקו במשחק, עסק שילוח גם בפעילות פוליטית וחברתית, ובפעילות שקראה לדו-קיום יהודי-ערבי ולשוויון הזדמנויות ליהודים ממוצא מזרחי[1]. שילוח היה לאחד מהכוכבים הגדולים של הקולנוע הישראלי ושיחק בלמעלה מ-80 סרטי קולנוע בישראל ובעולם[2].
ב-3 בינואר2011 נפטר שילוח לאחר מאבק במחלת סרטן הריאה.
בצוואתו ביקש שלא לקיים הלוויה ושבעה לאחר מותו. הוא הותיר אחריו את רעייתו ושלוש בנותיו[6]. מעט לפני מותו התראיין לסדרה הדוקומנטרית "סרט שחור לבן" בערוץ 8, אשר סיקרה את תולדות סרטי הבורקס ולבסוף הוקדשה לזכרו.
ב-2001 זכה שילוח בתביעת לשון הרע שהגיש נגד חברת החדשות של ערוץ 2, בגין שידור כתבה בפברואר 1999, במסגרת התוכנית "אולפן שישי" שעסקה בסכסוך בין שילוח לשכניו ביפו, בה הוצג באופן שלילי ומטעה[7].
עמדותיו
שילוח התבטא נגד הפער העדתי בישראל והאפליה של עדות המזרח והיה פעיל חברתי למען דו קיום, שוויון ושלום[8]. כבר משנות ה-60 הוביל תיאטרון קהילתי שכונתי[9].
שילוח התבטא פעמים רבות נגד הכיבוש בשטחים, ותמך במאמצים להידברות בין ישראל לאש"ף[10]. בנובמבר 1986, היה בין מארגני כנס שלום בבוקרשט, שברומניה, במסגרת משלחת שמנתה כ-25 אנשים שנפגשה עם אנשי אש"ף[11]. בשנת 1989 השתתף בבכנס המזרחי-פלסטיני בעיר טולדו, שנים ספורות לפני תחילת תהליך אוסלו[12]. בסוף שנות השמונים העלה מחזה פרו-פלסטיני בשם "המסע". זמן קצר לאחר מכן החליט לרדת מארץ ישראל, וחזר רק בתחילת שנת 1991 בעקבות ועידת מדריד.
כשרואיין על ידי כתבת "מעריב" שמצאה אותו מתפרנס מציור דיוקנאות העוברים והשבים ברחובות פריז, הוא אמר שישוב לישראל עם הישמע פעמי השלום[13]. שילוח אכן חזר לישראל עם תחילת השיחות בין ישראל לירדן, סוריה והפלסטינים, בתקופת ממשלת יצחק שמיר האחרונה. בדיעבד הצטער על חזרתו ואמר: "חזרתי ב-91׳ בזמן ועידת מדריד. דיברו על שלום, החלטתי לחזור. אבל זו הייתה תמימות. היום לא הייתי מגלה אותה תמימות של פעם"[14].
