יהושע פרץ (נולד ב-12 בדצמבר 1938) הוא מנהיג פועלים ישראלי. הוא היה יו"ר הוועד של עובדי התפעול בנמל אשדוד. בעשורים שבאו לאחר פעילותו, הפך שמו לשם נרדף למאבק עובדים מיליטנטי.[1][2]
ביוגרפיה
יהושע פרץ נולד באסואירה (בעבר מוגדור) שבמרוקו. עלה לישראל לבדו כילד בן 12 ב-1950,[3] עם עלייתו לישראל התחנך בקיבוץ עין השלושה ולאחר מכן בקיבוץ מזרע.[4] פרץ סיפר כי בקיבוצים ספג את רוח השוויון שלאחר מכן הנחתה אותו במאבקיו להשוואת תנאי השכר של עובדי נמל אשדוד לאלו של נמל חיפה.[4] לאחר שירותו הצבאי בחטיבת הצנחנים עבד בדימונה ובסדום כנהג משאית, רתך-מסגר וכעובד בעבודות גובה.[4] לאחר נישואיו עבר לאשדוד והחל לעבוד במפעל "רוגוזין" ולאחר מכן כמלגזן בנמל אשדוד שאך נבנה.[4]
בשנת 1961 היה ממקימי קבוצת הכדורגל של מכבי אשדוד ושיחק בשורותיה כבלם. עלייתו של פרץ למעמד של מנהיג פועלי התפעול הייתה בסוף 1966 בעת שנערכה "שביתת הארבעים". רשות הנמלים סירבה לקלוט לשורותיה כעובדים קבועים 40 פועלי סולל בונה שהועסקו בהקמת הנמל. ההסתדרות, שהייתה הבעלים של סולל בונה, התנגדה גם היא למעבר הפועלים ואלו פתחו בשביתת רעב.[5] פרץ הגיע לעימותים רבים עם ההנהלה ואף הביא להתפטרותו של מנכ"ל רשות הנמלים, חיים לסקוב, שטען כי אינו מקבל גיבוי מהממשלה.
פרץ התפרסם במחצית השנייה של שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 כמנהיגם המיליטנטי של עובדי התפעול בנמל אשדוד. פרץ הנהיג את פועלי הנמל בשורה של סכסוכי עבודה ושביתות שעוררו את זעם הממסד הכלכלי והפוליטי ושל חלקים נרחבים בציבור בישראל באותן שנים והביאו את עובדי הנמל לשיפור משמעותי בתנאי העבודה שלהם ובשכרם. סכסוכי העבודה, שנעשו פעמים רבות בניגוד לדעתם ולהסכמתם של ההסתדרות ומוסדותיה, העלו במובלע לסדר היום הציבורי גם את הנושא העדתי מאחר שעובדי הנמל שתויגו כמזרחיים (גם בשל הופעותיו וסגנון דיבורו של יהושע פרץ באמצעי התקשורת), קראו תיגר במאבקיהם על מוקדי הכוח המסורתיים במדינה.[5]
ב-9 ביולי 1975 הורה פרץ על סגירת שער הכניסה לנמל אשדוד, לאחר ויכוח עם שוטר משמר הגבול שדרש ממנו להציג אישור כניסה[6]. ב-7 באוקטובר 1975 הוא נידון בבית משפט השלום לעונש מאסר של חודשיים וקנס של 5000 ל"י[7]. לאחר שנדחה ערעורו בבית המשפט המחוזי ובית משפט עליון, ריצה את עונשו בראשית 1977[8].
ב-1973 עמד בראש רשימת הליכוד למועצת הפועלים בעירו. ב-1977, בבחירות לכנסת התשיעית, היה פרץ מספר שתים ברשימת "חופש" בראשות שלום כהן, אך המפלגה קיבלה רק 2,498 קולות ולא עברה את אחוז החסימה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 שובץ במקום ה-8 ברשימת הגמלאים. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רוני אשל, המורה להתעמלות תבע מאבק "נוסח יהושע פרץ", מעריב, 6 בינואר 1981
- ^ אבי בטלהיים, לטלויזיה דרוש מפרק, מעריב, 9 בפברואר 1987
- ^ דן מירקין, "תגיד מתי אתה בא, ואתן בשער הוראה להכניס אותך", מעריב, 30 במאי 1969
- ^ 1 2 3 4 דורון רוזנבלום, יש פרץ יש צווחה, דבר, 3 במרץ 1972
- ^ 1 2 דרור אסנת, "מחייטים וסנדלרים בנינו פה נמל": פועליות, לאומיות ואתניות בקרב פועלי נמל אשדוד, 1961-1967., 2004, אתר נמל אשדוד
- ^ דני צדקוני, תיכף תראה מי זה יהושע פרץ, דבר, 10 ביולי 1975
- ^ דני צדקוני, גזר דין וסערת יצרים המונית באשדוד, דבר, 8 באוקטובר 1975
- ^ סופר דבר בדרום, יהושע פרץ מתייצב היום לריצוי עונשו, דבר, 2 בינואר 1977
