|
יהושע טן-פי
יהושע טן-פַּי (2 ביולי 1914, תרע"ד, קישינב, בסרביה – 13 במרץ 1988, תשמ"ח) היה משורר עברי, עיתונאי, מילונאי, עורך וסופר ילדים.
ביוגרפיה
יהושע טן-פי נולד כשייע בּוּּּדשְׁטְסקי (Ши́е Буде́штский) בקישינב, לשאול-יחזקאל ולמניה (לבית בריל) בודשטסקי, משפחה דתית. למד בגימנסיה העברית-דתית "מגן דוד" שהקים הרב יהודה לייב צירלסון. עלה לארץ ישראל בשנת 1934, והצטרף לקיבוץ השומר הצעיר במגדיאל. עבד בראשית צעדיו בארץ ישראל כפרדסן, חקלאי ופועל בניין המשיך לעבוד בסביבות מגדיאל. בתקופה זו כתב את ספר השירים הראשון שלו, שיצא בשנת 1937. אחר-כך עבר לגור בתל אביב והשתתף בקביעות במוסף הספרותי של "דבר". בשנים 1937–1938 שהה בפריז לצורך השלמת לימודיו, שם התאהב בלשון הצרפתית, ולימים התפרסם בעיקר כמחבר המילון המפורסם, מילון טן-פי לצרפתית. עם עלייתו עברת את שמו ל"פייטן", כיוון שראה עצמו כמשורר כבר מגיל צעיר. לימים שינה את השם פייטן ל"טן-פי" – אנגרמה, אותו השם בהיפוך ההברות.
עבד כמורה בבית הספר של כפר ויתקין ואחרי-כן בכפר יהושע. בשנת 1942 הצטרף למערכת עיתון "הארץ" בתל אביב וכעבור שלוש שנים עזב אותה. אז ייסד את הוצאת הספרים הקטנה "ספריית השעות", שבמסגרתה הוציא לאור בעיקר ספרוני ילדים, מקור ותרגום. בין מפעליו המו"ליים גם השבועון "הד ירושלים", והשבועון המצויר לילדים "מיקי מעוז". בשנת 1948 חזר למערכת "הארץ", ובשנת 1951 הועבר לירושלים, כדי לשמש ראש מערכת העיתון בעיר. היה חבר המועצה הספרותית של אגודת הסופרים וסגן יושב ראש אגודת העיתונאים בירושלים.
יהושע טן-פי היה משורר ייחודי, שלא הצטרף לשום חבורה ספרותית. הושפע מאוד מהשירה הצרפתית בת זמנו. בין הנושאים שעליהם כתב בצעירותו – ייחודו של המשורר הצעיר ופריצתו אל העולם. "אשירה ליהושע טן-פי" היא פואמה ידועה שלו, שבה ניסח את התקדשותו לעולם הפיוט. לבד משיריו, תרגם משפות רבות, בהן יידיש, רומנית, גרמנית, צרפתית ואנגלית.
בשנת 1958 נפטרה בתו נועה שהייתה אז בת 12 (על שמה "בית נועה" בעמק המצלבה בירושלים). ואז בא שבר נורא נוסף כשנפל בנו שאול טן-פי במלחמת ההתשה בתעלת סואץ.[1] שיריו נעשו עמוקים יותר ומעניינים יותר, נוגעים ללב ושונים לגמרי מכל מה שכתב עד אז. את שנותיו האחרונות הקדיש לזכר ילדיו. בין דורות של משכילים וסטודנטים הוא מוכר כאמור בשל מילון טן-פי לצרפתית.
בשנת 1986 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות.[2]
ארכיונו האישי נשמר בארכיון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.
מספריו
שירתו
- הואלה, ציורים - יצחק פוגץ', אגודת שלם, ירושלים, 1984.
- וריציות על האביב : מעגלי שירים, אטד תל אביב תש"א 1941.
- חיים כמותם, צייר יצחק פוגץ', תל אביב הדר, 1977.
- כל האדם, שירים, הוצאת ספרית השעות, תש"י 1950.
- מאלף עד תו, שירים, תל אביב, תרצ"ז 1937.
- מראה צפון, שירים, אגודת שלם, ירושלים, 1979.
- נטיפים וזקיפים, פזמונים פוליטיים, הדר, תל אביב 1977.
- עולם כזה עולם כבא, שירים, תרצ"ז תשל"ד, מוסד ביאליק, ירושלים, 1975.
- העושה בנפשות, קינות על מות הבן, עם עובד, תשל"ג.
- שירי החושך והראות, שירים, מחברות לספרות, תל אביב, תש"ב 1942.
תרגומיו
- פיאר וז’אן, מצרפתית, רומן, מאת גי דה מופסן, ש. פרידמן, תשי"ד 1954.
- האוצר של סבתא, מאת מרים אולינובר, תורגם לעברית על ידי יהושע טן פי, דברי הקדמה מאת דב סדן, דוד פרישמן, מוסד הרב קוק, תשל"ה 1975.
- בין דם לדם, שירי שקיעה ותוחלת, מאת יצחק עברי, מיידיש, יבנה, ת"ש תל אביב 1940.
- כדור של שומן, מאת גואי די מופאסאן, מצרפתית, תל אביב תש"ג 1943.
- מאחורי הקלעים, רומן, מאת ויקי באום, מצרפתית, תל אביב תש"ט, 1949.
- סואסטופול, מאת לב ניקוליביטש טולסטוי, תרגם מרוסית - יהושע טן פי, תל אביב תש"ג 1943.
- סיפורו של ראש הגננים, אולנקה החמודה, סיפורים, מאת אנטון צ'כוב, מרוסית, תל אביב תש"ג 1943.
- עלילות דון קישוט, מאת מיגל דה סרוונטס, ציורים מאת ה’ למקה, אחיאסף, ירושלים, 1965.
לקריאה נוספת
- בני ציפר, 'מחווה למשורר ה"לבד"': עם מתן פרס ביאליק ליהושע טן-פי, הארץ (23 בינואר 1981, עמ' 18–19
- שרגא קדרי, 'שירה רוממה: על שירת יהושע טן-פי', הצופה, 8 במאי 1981
- שרגא קדרי, 'הקול הכלוא של שירת טן פי', מאזנים מט, 5 (תש"ם), 273–275
- שמעון הלקין, 'השיר לנצח יחקק': על שירתו של יהושע טן-פי, ידיעות אחרונות - תרבות, ספרות, אמנות, 16 בספטמבר 1977
- רבקה ש"ץ-אופנהימר, 'שירה שמעבר לשפה': על יהושע טן-פי, "הואלה", דבר, אוגוסט 1984.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|
