גורדון נולדה ב-7 בנובמבר1968 בתל אביב כרויטל עציוני לדורי עציוני, מורה לאקורדיון ולמוזיקאי בני עציוני (שניגן ב"סדנת תיאטרון שכונת התקווה"). היא גדלה תחילה בשכונת נורדיה, שכונת צריפים שהייתה במקום שבו הוקם קניון דיזנגוף סנטר. עם פינוי השכונה משפחתה עברה לבית דירות שהוקם למפוני השכונה. בגיל שמונה עברה עם משפחתה לקיבוץ מעברות, אך כעבור שנה חזרה המשפחה לתל אביב, הוריה התגרשו, ושתי הבנות נשארו עם אמן, ועברו לגור ליד רחוב אלנבי. אבי הבנות לא היה איתן בקשר אחר כך[1].
בסוף 1988, לאחר הופעה של להקת חילות השדה יחד עם גלי עטרי ואריק סיני, פנה אליה האמרגן והמפיק של עטרי וסיני סולו יורמן, והציע שישמש לה אמרגן ומנהל לאחר סיום השירות. אחרי שקולה הייחודי של גורדון משך את תשומת לבו. הוא שידך בינה לבין הנגן עדי דגני על מנת שתתחיל לעבוד על סקיצות ראשונות, והשניים הקליטו סקיצות לשני שירים באולפני מוזיקול בתל אביב. יורמן הצליח להחתים את גורדון על חוזה הקלטות בחברת התקליטים NMC. בתחילת 1989, אמרגן יהודי בריטי גם התרשם מהפוטנציאל של גורדון, ומימן שבוע הקלטות בלונדון בו הקליטה שירים שכתבה באנגלית. מיד אחר כך הוצע לה חוזה הקלטות לאלבום, אך היא סרבה וחזרה לישראל[2].
ב-1990, שינתה את שם משפחתה לגורדון (שם שלדבריה אימצה מקרובי משפחתה בקיבוץ בית זרע)[3] וחידשה את עבודתה על אלבומה הראשון. פריצתה לתודעה הישראלית כאמנית הגיעה שנה לאחר מכן, ב-1991, עם האלבום "מסכות" שהפיק לה ברי סחרוף, אלבום שכלל שירים שכתבה והלחינה לצידו של גיטריסט להקת "רוקפור", אמיר צורף. השניים כתבו יחד את הלהיט הגדול של רוקפור, "הכעס", שאת מילותיו כתבה גורדון וצורף הלחין ללהקתו של צורף (לאלבומם "רשת פרפרים").
באלבום הבכורה שלה, "מסיכות", בלטו השירים "בורח מספקות", "נרניה", "איש זר" (שהולחן למילותיו של דוד אבידן), "אודיסיי", "מודדת את הזמן", "מסכות", "מים עומדים" ו"כמו שיורד גשם"[4].
ב-1992 העלתה מופע בו ליווי אותה האחים גידי ודני רז בגיטרות, אורן בן-נון בתופים ואילן לוקאץ' בבס[5].
ב-1995 יצא אלבומה השני, "טל גורדון". גורדון כתבה והלחינה את כל שירי האלבום (חמישה מהלחנים ביחד עם גידי רז). אבי בללי מלהקת "נקמת הטרקטור" הפיק מוזיקלית ועיבד את השירים, שניים מהם עם גידי רז. בללי, רז וירמי קפלן הלחינו לתקליט גם קטע אינסטרומנטלי ארוך בשם "חלומו של מוניר", ושלושתם שרו קולות וניגנו עם נגנים נוספים. "חלומו של מוניר" היה השם שגורדון תכננה לקרוא לאלבום, אך בעקבות לחץ חברת התקליטים NMC, האלבום קיבל את השם "טל גורדון". בלטו בו השירים "מראת פלאים", "סיפור שלא נגמר", "אושר נצחי", "תן לי" ו"חלונות".
ב-1997 השתתפה באלבומו של נתן כהן "תחנת דרכים", בדואט עם כהן "אולי אפשר" ושרה לבדה את "כוכב קטן". באותה שנה השתתפה גורדון בלהקת נשים, שלא הגיעה להוצאת אלבום אך יצרה עניין גם משום שמה הפרובוקטיבי "המזדיינות". בלהקה חברו גורדון בגיטרה ושירה, אסי לוי בשירה וגיטרה, ענבל פרלמוטר בבס ובשירה ואיגי וקסמן בתופים.
ב-1998 הופיעה במיטב להיטיה בפסטיבל "אינטימה נקסט" שהוקדש לנשים יוצרות, יחד עם רונה קינן בגיטרה וקולות. השתיים הופיעו גם במופע "כוכבים בחוץ" משירי נתן אלתרמן, במועדון צוותא בתל אביב. ב-1999 שיתוף הפעולה בין גורדון לקינן הגיע לשיא באלבומה השלישי של גורדון: "רציתי שזה לא ייגמר". האלבום, שיצא בתחילת ינואר 2000, התהדר בתואר "האלבום הישראלי הראשון במילניום". קורין אלאל עיבדה והפיקה מוזיקלית גרסאות אקוסטיות למיטב להיטיה של גורדון, לצד ארבעה שירים חדשים שגורדון כתבה את מילותיהם. קינן ניגנה ושרה עם גורדון בכל השירים[6].
ב-2006 הוציאה את אלבומה הרביעי, "לפני שהשמש עולה" בלייבל התו השמיני[7]. ב-2005, הגישה תוכנית בערוץ הראשון "תוצרת הארץ", שעסקה ביצירה ישראלית, בין אורחיה היו הזמר והמוזיקאי גבריאל בלחסן, חבר להקת "אלג'יר", אותו ראיינה על יצירתו המוזיקלית כאמן סולו ועל מחלתו.
בספטמבר 2013, השתתפה בערב מחווה שהוקדש לשיריו של שמוליק קראוס, שנפטר באותה השנה, בפסטיבל ראשון לציון את הערב הפיק סולו יורמן והשתתפו בו אבי בללי בבס ושירה, דודי לוי בגיטרה ושירה, איגי דיין בתופים ושירה, דניאל סלומון בפסנתר ושירה, וגורדון באקוסטית ושירה[8]. המופע עלה אחר כך מדי פעם ברחבי הארץ[9].
ב-2015, לאחר עשור שבו לא עלתה על במות בהופעות של חומר מקורי, חזרה גורדון להופעות. בדיוק שנה לאחר מכן הוציאה סינגל חדש, "טוב לי הכל", אותו הפיק מוזיקלית ברי סחרוף, שהיה גם המפיק המוזיקלי של אלבום הבכורה של גורדון, עשרים וחמש שנים לפני כן. אחר כך הופיעה גורדון ברחבי הארץ עם מופע הסולו שלה, כשלצידה גידי רז, מי שהיה נגן הליווי שלה עוד מימי האלבום הראשון[10].
ב-2019 הוציא את האלבום "לא יום ולא לילה", יחד עם המוזיקאים עמר טייאר וגידי רז[11].
ב-2007 הגישה את מגזין התרבות "תרבות, רחוב" בטלוויזיה החינוכית[14]. ב-2010 הגישה במשך כמה שנים, באותו ערוץ, את תוכנית התרבות "הכל תרבות", כשלצידה כמגיש אורח אלדד זיו[15].
.jpg)
.jpg)
.svg){kind=logo}
