טימוקרטיה היא משטר המקנה כוח פוליטי רק לבעלי רכוש. משטר כזה יוצר זיקה בין המעמד הכלכלי של אזרח לבין זכאותו להיות בעל משרה ציבורית.
אבי המשטר הטימוקרטי היה סולון, אשר הנהיג רפורמה מדינית באתונה העתיקה. הוא חילק את אזרחיה לארבעה מעמדות, כאשר לכל אחד מהם ניתנו זכויות פוליטיות על פי עושרם ונכסיהם[1] באותה תקופה הנכסים נמדדו על פי תפוקת היבול השנתי, וכך נקבעו המעמדות השונים: המעמד הגבוה, נקראו פנטקוסיומדימנים, "אנשי 500 המידות", אשר הפיקו יבול באותו היקף, מתחתיהם היו ההיפיס, "הפרשים", אשר הפיקו יבול של כ-300 מידות, הבאים בתור היו הזאוגיטים, "אנשי הצמד", אשר הפיקו יבול של כ-200 מידות ולבסוף המעמד הרביעי, הטתים, "שכירים" אשר הפיקו פחות מ-200 מידות ליבול השנתי. בצורה זו סולון בעצם החליש את האריסטוקרטיה, אשר דגלה במתן מעמד פוליטי על בסיס ההיסטוריה המשפחתית של אותו אריסטוקרט בלבד.
לאחר החלת הרפורמה, גם אזרח אשר לא היה אריסטוקרט אך הצליח לצבור הון כלכלי, היה יכול לקחת חלק בתפקיד בכיר בפוליס של אתונה, דבר אשר לפני כן לא היה אפשרי. אומנם מוסד האריסטוקרטיה נשאר על כנו, אך כוחו הפוליטי כבר לא היה מוחלט.
הערות שוליים
- ^ דוד, אפרים, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, ירושלים: מאגנס, 2003, עמ' 44-59.
