PROFILBARU.COM

טייסת 118
	סמל הטייסת
	סמל הטייסת
פרטים
כינוי	"טייסת דורסי הלילה"
מדינה	ישראל
שיוך	חיל האוויר הישראלי
סוג	מסוקי תובלה
בסיס האם	בסיס תל נוף
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	6 באוגוסט 1970 – הווה (54 שנים)
מלחמות	מלחמת יום הכיפורים
נתוני היחידה
ייעוד	תובלה, הנחתת כוחות, ציוד וחילוץ נפגעים.
כלי טיס	CH-53 סי סטאליון ("יסעור")

טייסת 118, המכונה גם "טייסת דורסי הלילה", היא טייסת מסוקי חילוץ ותובלה של חיל האוויר הישראלי, המוצבת בבסיס תל נוף. טייסת 118 מפעילה מסוק תובלה מדגם סיקורסקי CH-53 סי סטליון ("יסעור").

היסטוריה

הטייסת הוקמה מיד לאחר מלחמת ההתשה, ב-6 באוגוסט 1970, תחת פיקודו של נחמיה דגן וקלטה את מסוקי היסעור הראשונים מגף היסעורים בטייסת 114. מאז פעלה הטייסת בכל מלחמות ישראל, במבצעים רבים ובפעולות נוספות.

במלחמת יום הכיפורים פעלה הטייסת תחת הנהגתו של יובל אפרת בשורה ארוכה של מבצעים מאחורי קווי האויב, העברת כוחות, חילוצם של מאות פצועים וגיחות לוחמה אלקטרונית. שבעה מאנשי הטייסת נהרגו במלחמה, ושני מסוקים הופלו.^[1] גולת הכותרת של פעילות הטייסת במלחמה הייתה הטסתם של 626 צנחני מילואים מחטיבה 317 לחרמון הסורי ב-21 באוקטובר 1973 במהלך מבצע קינוח. היה זה מבצע ההטסה הגדול בתולדות צה"ל. בימים הבאים ועד לחתימה על הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה ב-31 במאי 1974, המשיכה הטייסת לפעול ברכסי החרמון במשימות של הטסת כוחות, פעילות לוחמה אלקטרונית, פינוי נפגעים והטסת אפסניה. ב-19 באפריל אירע אסון מחניים, בו נספו ארבעה אנשי צוות אוויר של הטייסת בהתרסקות מסוקם בשדה התעופה מחניים לאחר ששבו ממשימה מעל לרכסי החרמון. יחד עימם נספו ארבעה מפעילי ציוד לוחמה אלקטרונית שהיו במסוק. השמונה מונצחים באנדרטה בשדה התעופה במחניים.

ב-1997 אירע אסון המסוקים, בו התנגשו שניים ממסוקי הטייסת זה בזה, ונהרגו כל 73 החיילים ואנשי הצוות.

במלחמת לבנון השנייה הובילה הטייסת לוחמי צה"ל במגוון פעילויות, והשתתפה במבצע חד וחלק.

ב-4 ביולי 2023 נסגרה טייסת 114 ואוחדה עם טייסת 118, עד לפתיחתה מחדש של 114 כטייסת מסוקי סיקורסקי CH-53K קינג סטליון ("פרא")^[2] שאמורים להיקלט בארץ במהלך שנת 2025.^[3]

ב-24 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל, נשלחה הטייסת להטיס את 22 השבויים (אזרחים ישראליים וזרים) לבסיס חצרים במסגרת הפעימה הראשונה של עסקת השבויים.^[4]

בין מפקדי הטייסת: נחמיה דגן (1970–1973), יובל אפרת (1973–1974), שאול שפי (1974–1977), מנחם ארד (1977–1980), מוטי רגב (1980–1982), דני מנור (1982–1984), שמואל ארז (1984–1987), שמואל אלדר (1987–1990), עופר זיו (1990–1992), שלמה משיח (1992–1995, 1997–1998) עמירם לביא (1995–1997), גבריאל שחור (1998–2000), צבי טסלר (2000–2002), דוד ברקי (2002–2005), אבי רוט (2005–2007), שי כתב (2007–2009), יואב עמירם (2009–2011), עופר באלין (2011–2014), סא"ל גדי (2014–2016), סא"ל אריאל דיין (2016–2018), סא"ל יגאל דדון (2018-?).^[5]

סמל הטייסת

סמל טייסת עוצב על ידי רס"ן (מיל') אריה מוסקוביץ'. זה היה הסמל הראשון שעיצב מוסקוביץ' לחיל האוויר.

"זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי כלי-טיס מקרוב והתרשמתי מאוד מהגודל והעוצמה שלו", מספר מוסקוביץ', שאייר מאז עשרות ספרי ילדים שהפכו לקלאסיקה ואף מועמד על כך בימים אלו לפרס ישראל. "נחמיה הזמין אותי לטוס על אחד המסוקים ואני לא יכול לומר שהרגשתי כל-כך טוב", הוא נזכר בשעשוע. "למרות שהמסוק היה מגושם יחסית, נחמיה הטיס אותו כאילו היה זה מטוס-קרב ועשה איתו לופים משוגעים". מוסקוביץ' מתאר חוויה זו כמעוררת השראה: "מראהו החיצוני של המסוק ומעופו באוויר, הזכירו לי דמות של עוף מאיים ודרקוני", הוא מתאר. "לבסוף ציירתי ציפור מיתולוגית עם לשון-ארס שיוצאת החוצה ונחמיה התלהב מאוד. זה הסמל האהוב עלי מכל הסמלים שאיירתי במהלך השנים לחיל-האוויר ואני שמח שהסמל נשאר זהה עד היום".

— קליה בן עמרם ונעה כפרי, ‏סיפורי סמלים, באתר חיל האוויר הישראלי, פברואר 2008