נראה שיהודים התיישבו במקום בסוף המאה ה-18 ורובם התפרנסו ממסחר או ממלאכה, כמה מהם היו בעלי טחנות קמח וכמה היו בעלי משקים חקלאיים. הקהילה היהודית התארגנה במסגרת הזרם האורתודוקסי בתחילת המאה ה-19 והקימה בית כנסת, תלמוד תורה, חברה קדישא ואגודת נשים לפעולות סעד. בסוף המאה ה-19 עזבו יהודים רבים את טט ועברו לערים הגדולות[2].
הרב נתן פייטל רייניטץ, שימש כרב העיר עד שנת 1835.
הרב עקיבא פישר כיהן כרב העיר בין השנים 1848–1894.
רב העיר הרב אברהם יעקב סופר שימש עד 1944 אז גורש למחנה ההשמדה אושוויץ.
הרב יקותיאל דוב געווירץ היה שו"ב בעיר, ונרצח באושוויץ באוקטובר 1944.
בתחילת מאי 1944 רוכזו יהודי טט בבית הכנסת, ומשם הועברו לגטו גיור. ב-11 ביוני 1944 שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.
אחרי המלחמה חזרו כמה עשרות יהודים לטט אך עזבו תוך שנים אחדות וב-1957 כבר לא נותרו שם יהודים אך במקום נותר בית קברות יהודי.
טאט, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 160. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)