החרצית העטורה היא בעלת קרקפות עם פרחים צינוריים במרכזן ופרחים לשוניים בהיקפן. כל פרחי הקרקפת צהובים-כתומים. קיים וריאנט נפוץ בעל פרחים לשוניים בהירים, שבעיקר נוטים ללבן. באופן כללי גוון הצהוב של החרציות הוא זהוב. בכל החרציות פרחי הצינור כהים יותר מפרחי הלשון. לקראת ערב נוטים פרחי ההיקף של הקרקפת כלפי מטה.
בישראל, המין פורח באביב, בחודשים פברואר עד מאי. פריחת החרציות מתחילה בחודש פברואר אך לשיאה היא מגיעה רק במרץ-אפריל. הצמח נפוץ בעיקר על אדמות עשירות בחנקן.
החרציות הפורחות יוצרות לעיתים מרבדים צפופים צהובים הנראים למרחוק. עלי החרצית מתכופפים בלילה ומזדקפים ביום.
החרצית מושכת אליה חרקים רבים, כאשר הנפוצה שבהם היא פרחית נעמי.
ברפואה העממית של הבדואים נהוג לבשל עלי כותרת צהובים של החרצית במים, ולשתות את המשקה כתרופה להורדת חום, הפחתת כאבי הבטן והפסקת שלשולים.
שימוש כקוטל חרקים
צמח החרצית מכיל חומרים הנקראים פירטרינים (pyrethrins) שהם רעילים לחרקים, וכך מגנים עליו מפני הרביבוריה. חומרים דומים משמשים בתרסיסים קוטלי חרקים שבשימוש האדם.
