חיים דים (11 בספטמבר 1928, כ"ו באלול ה'תרפ"ח – 20 ביולי 1967, י"ב בתמוז ה'תשכ"ז) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, לוחם ומפקד בפלמ"ח ובצה"ל. מפקד יחידה 30, מג"ד בחיל השריון, סמח"ט וסגן מפקד אוגדה 38 במלחמת ששת הימים.
ביוגרפיה
חיים דים נולד בפשמישל בפולין, ליהודה וגיזלה דים. היה נצר למשפחת כ"ד דורות של רבנים חשובים. אביו, ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת וינה, חינכו לציונות. למד בבית ספר יסודי ואחר הצהרים למד לימודי קודש ועברית. למד בבית ספר תיכון ברוסיה, עקב גירוש משפחתו על ידי הנאצים. תקופה זו חיו בדוחק בנדודים. עם סיום מלחמת העולם השנייה חזר לפולין והצטרף לתנועת נוער ציונית, ניסה לעלות לארץ ונתפס על ידי הבריטים. נכלא בקפריסין שם הצטרף לפלמ"ח ומשם הגיע לארץ ישראל.
קריירה צבאית
במלחמת העצמאות לחם בשורות הפלמ"ח בגדוד הרביעי בחטיבת הראל. בסיומה היה מפקד מחלקה. מיד לאחר המלחמה נשלח לבית הספר לקצינים. חיים נודע כמפקד נועז, בעל מעוף ודמיון. פיקד על יחידה 30, יחידה מיוחדת שפעלה נגד המסתננים. במסגרת שירותו ביחידה גם יצא למסע בפטרה עם סגנו אהרון קמארה[דרוש מקור]. על בסיס יחידה 30 הוקמה יחידה 101. לאחר מכן עבר לחיל השריון והיה בין בוניו ומיסדיו של חיל זה. במבצע קדש היה סגן מפקד גדוד 9 ובהמשך ממלא מקום מפקד בגדוד. לאחר מכן פיקד על גדוד 61 ובהמשך מונה לראש ענף תורת לחימה במפקדת גייסות השריון. בשנת 1959 נשלח לפו"ם ונחשב בין המצטיינים במחזורו. היה מפקד קורס קציני שריון ומפקד קורס מפקדי פלוגות בחיל השריון. לאחר שפיקד על גדוד טנקים 82 בחטיבה 7 נשלח לשנת לימודים והשתלמות לקורס שריון מתקדם במרכז השריון של צבא ארצות הברית בפורט נוקס, קנטקי בארצות הברית לאחר מכן מונה סמח"ט חטיבה 37 וחטיבה 200. דים עסק רבות בתורת הלחימה של השריון והיה בין מומחי הגייס בתחום הסיור המשוריין. לפני מלחמת ששת הימים מונה לראש מה"ד תו"ל במחלקת הדרכה תחת אריק שרון שהיה ראש מחלקת הדרכה בצה"ל. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה ראש המטה באוגדה 38 של אריאל שרון, אחת משלוש האוגדות שלחמו בסיני. דים תכנן את קרב אום כתף במלחמת ששת הימים שנערך בין צה"ל והצבא המצרי, במתחם המבוצר שבאום כתף בחלקו המזרחי של חצי האי סיני. הכוח הישראלי, בפיקוד אריאל שרון, הצליח לכבוש את המתחם הנמצא ממזרח לצומת אבו עגילה לאחר שבמהלך הקרב שילב בהצלחה מסגרות גדולות של שריון וחיל רגלים בסיוע יחידות הנדסה, תותחנים וחיל אוויר תוך שימוש בהונאה צבאית ובתחבולנות. הקרב נחשב לאחד המוצלחים בתולדות צה"ל ונלמד לאחר מכן באקדמיות צבאיות ברחבי העולם. בתום מלחמת ששת הימים הוענקה לו דרגת אלוף-משנה על ידי הרמטכ"ל יצחק רבין.
נפטר ממחלת הסרטן לאחר המלחמה בי"ב בתמוז תשכ"ז, 20 ביולי 1967. בן 38 בפטירתו. התגורר בשכונת נווה מגן ברמת השרון. הניח אשה, יהודית דים, בן ובת.
בדברי ההספד אמר האלוף אריק שרון:
את חיים ז"ל הכרתי תקופה ארוכה, אך במחצית השנה האחרונה, ובעיקר כששרת כסגני במפקדת האוגדה במלחמת ששת הימים ובתקופה שלפניה, הכרתיו מקרוב. עמדתי על תכונותיו כמפקד, כחבר וכאדם ולמדתי להעריכו ולהוקירו. במשך תקופה זו עשה את הנדרש ממנו והרבה מעל זאת – בעז רוח, בדבקות ובנאמנות ללא סייג, בעקשנות ומסירות ללא גבול. בימים הקשים והגורליים ביותר היה ליד ימיני וחלקו בהשגת הניצחון היה רב.
הובא למנוחת בבית הקברות הצבאי בקריית שאול.[1]
הערות שוליים
