זלמן ורדי (1924 – י"ד בכסלו תשנ"א, 1990) היה קצין המשטרה הצבאית הראשי (קַמצָ"ר) השביעי של צה"ל (1971–1976) בדרגת תת-אלוף.
ביוגרפיה
זלמן ורדי נולד ב־1924 בקובנה בירת ליטא, בנם של אריה וצפורה רוזנטל.[1][2] ב־1936, בגיל 12, עלה לארץ ישראל. בשנת 1941 הצטרף לארגון ההגנה ושימש כנוטר. במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בחטיבת אלכסנדרוני והשתתף בקרבות בשרון. בשנת 1950 עבר לחיל המשטרה הצבאית ועבר את כל שלבי הפיקוד בחיל. ב־1957 עבר קורס במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה ובהמשך מונה לקצין המשטרה הצבאית של פיקוד המרכז. ב־1960 שימש כראש לשכת הרמטכ"ל חיים לסקוב, ובשנים 1961–1964 עבר למשרד ראש הממשלה. עד לשנת 1969 שימש סגן קצין משטרה צבאית ראשי, והחל ב־1969 עמד בראש משלחת הנוער והנח"ל מטעם משרד הביטחון בחוף השנהב ובמערב אפריקה[3].
בשנת 1971 מונה לקצין משטרה צבאית ראשי (קמצ"ר). ורדי היה מפקד החיל הראשון שקיבל דרגת תת-אלוף (עד אז נשא הקמצ"ר דרגת אלוף-משנה). על מנת להעלות את המוטיבציה לשירות בחיל ובמקביל לשפר את דימויו, אימץ תא"ל ורדי את הגישה לפיה לא מספר הדו"חות המוענקים על ידי השוטר הצבאי הוא הקובע, אלא פעולות מניעה והסברה, תוך שימת דגש על אחריות המפקד על פקודיו, גם כשהם מחוץ לבסיסם. זאת לצד סיוע ועזרה לחיילים מחוץ למחנות. הוא הקדיש מאמץ מיוחד למלחמה בתאונות הדרכים. לשם כך תגבר את מערך האופנועים בחיל[דרוש מקור].
ורדי פיקד על חיל המשטרה הצבאית במלחמת יום הכיפורים. הוא פיקח על הכוונת התנועה בזמן גיוס הלוחמים למלחמה ועל הסעתם. תחת פיקודו החיל אבטח את המתקנים בהם נכלאו שבויי המלחמה ומנע כניסת אנשים לא מורשים לאזורי הקרבות[3].
לאחר המלחמה, בשנת 1974, בעקבות גיוס אוכלוסייה שכונתה אז "טעוני טיפוח", נאלץ החיל בהובלתו להתמודד עם גל עריקות גואה[דרוש מקור]. הוא סיים תפקידו כקמצ"ר בשנת 1976 והשתחרר מצה"ל ב-1977. שימש כעוזר קצין משטרה צבאית ראשי בחירום בשירות המילואים[3].
חיים אישיים
בשנת 1948 נישא ורדי לעליזה גוטסמן.[1] בשנת 1957 הקימו בני הזוג את ביתם בהרחבה של מושב שדה ורבורג.[4]
ב־1973 נפטרה אשתו.[5] זלמן ורדי נפטר בשלהי 1990 (י"ד בכסלו תשנ"א), בגיל 66. נקבר בשדה ורבורג.[2]
לקריאה נוספת
- צבי הראל, המשטרה הצבאית, כרך 16 של צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לצבא ולביטחון; עורכים: יעקב ארז, אילן כפיר; עורך אחראי: יהודה שיף, תל אביב: רביבים, 1982, עמ' 57.
- דני אשר, אדום כחול: סיפורו של חיִל, 1948–2008: שישים שנה לחיל המשטרה הצבאית, הוצאת משרד הביטחון, 2008, עמ' 63–73.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
