זיקי פלדה היה קיבוץ קומוניסטי קצר ימים שהתקיים ליד רחובות בשנים 1949–1951.
בשנת 1949 הוציא קיבוץ זיקים מתוכו 28 חברים שהזדהו כקומוניסטים[1]. אלו קיבלו מהסוכנות היהודית מחנה מעבר ליד גיבתון, זרנוגה ורחובות ששימש קודם לכן את קיבוץ צאלים בטרם עברו לנגב[2]. הקיבוץ החדש נקרא "זיקי פלדה", על שם הקיבוץ ממנו גורשו בצירוף המילה "פלדה" שסימלה את יוסיף סטלין[3]. "זיקי פלדה" זכתה לחסות מק"י, למרות הביקורת של מק"י על רעיון הקיבוץ, ואנשיה הגיעו בשבתות לחזק את המקום[4]. בתחילת 1950 הצטרפו לקיבוץ כמה מעולי עיראק, יוצאי המפלגה הקומוניסטית העיראקית[5]. ביולי 1950 סולקו עשרה נערים קומוניסטים מגבעת ברנר והועברו לזיקי פלדה[6][7].
לקיבוץ הוקצה שטח קטן לצורך גן ירק ובתחילת 1950 הונחו בו צינורות השקאה על ידי הסוכנות. אולם במרץ 1950 הוקצה השטח להסתדרות העובדים הלאומית לצורך שיכון ולאחר שנקטפו הירקות הועבר השטח חזרה לסוכנות. לטענת אנשי הקיבוץ, הטענות להקמת שיכון במקום נועדו אך ורק להביא לפינויים מהשטח ולא הייתה כל כוונה להקים במקום שיכון[8].
הקיבוץ התפרק ככל הנראה בתחילת 1952, אולם חבריו המשיכו להתגורר במקום והוא הוכר כיישוב עד אמצע שנות ה-50[9]. בסוף שנות ה-50 הוא כונה במעריב אזור מגורים ליד רחובות[10], ובשנות ה-60 מופיע "זיקי פלדה" כשם שכונה בעיר רחובות.
בתחילת הדרך הרימו אנשי מק"י על נס את קיבוץ "זיקי פלדה" כהוכחה לכך שהקומוניסטים אינם שוללים את ההתיישבות[11]. התנועות הציוניות טענו שקיבוץ "זיקי פלדה" קיבל סיוע מהסוכנות אך כשל והביאו זאת כהוכחה לכישלון הדרך הקומוניסטית[12][13]. בהצופה כתב צבי אשל על הקיבוץ:
בדבר נטען[16]:
לעומת זאת, אנשי מק"י טענו שהקיבוץ הוכשל על ידי הסביבה, אשר נמנעה מלסייע לאנשיו, נמנעה מכל שותפות איתם בהכשרה מקצועית, הפלתה אותם במתן עבודה, שללה מהם את גן הירק ונמנעה מלהקצות להם מקום להתיישבות קבע. אנשי הקיבוץ אף טענו לחבלה מכוונת במשאית שרכשו[17].