גודלה של זברת ההרים בינוני, וכיתר הזברות, היא מכוסה בפסים. אורך גופם (כולל הראש) של פרטים בוגרים מגיע ל-210 עד 260 סנטימטרים, ואורך זנבם 40–55 ס"מ. גובה כתפם נע בין 1.16 ל-1.5 מטרים. משקלם 240 - 370 ק"ג. משקלם של זברות ההרים מהכף נמוך יותר ביחס לזברות ההרים הארטמן. הצבע הבסיסי של זברת ההרים הוא לבן, והיא מכוסה בפסים שצבעם חום כהה - שחור, המגיעים גם לאזור הרעמה הקצרה והזקופה. הפסים שעל הראש, הצוואר והגוף צרים ורבים יותר מאלו שבאזור הישבן. הרגליים מכוסות גם הן בפסים, המגיעים עד לפרסות. בחלק האחורי של הישבן יש תבנית פסים מרושתת שממשיכה עד לסוף הזנב. החוטם של זברת ההרים שחור.
שני תת-המינים הם מטפסים טובים, ופרסותיהם קשות ביחס לסוסיים אחרים. המאפיין המבחין ביותר של זברת ההרים היא הסנטר הכפול שלה, כלומר קפל העור המשתלשל מגרונה. ניתן להבחין בינה לבין מיני זברה אחרים: תבנית הצבע שלה נמצאת בין זו של הזברה המצויה לבין זו של זברת הגרבי. היא נבדלת מהזברה המצויה ב"סנטר הכפול" שלה; בכך שהפסים על גופה וראשה צרים ורבים יותר; בתבנית פסים מרושתת על האחוריים; חלקיה התחתונים לבנים, ועל הבטן והחזה יש פס שחור; באוזניים שאורכן עולה על 20 ס"מ.
רבייה
זברות ההרים הן בעלי חיים פוליגמיים. הן יוצרות עדרי רבייה קטנים, המכילים זכר אחד ו-1 עד 5 נקבות וולדות. עדרי הרבייה הללו נותרים יציבים לאורך השנים, והנקבות נשארות לרוב באותו עדר רבייה במשך כל חייהן. מצב זה מוביל לכך שיש עודף של זכרים. "הזכרים העודפים" מקימים קבוצות "רווקים", שממנה יוצאים זכרים לעדרי רבייה. עדרים חדשים שכאלו נוצרים כאשר זכר רווק משיג נקבה צעירה מעדר חסר זכרים, או כאשר נקבה מבוגרת עוזבת עדר מפורק, אף על פי שהמקרה האחרון אינו נפוץ. לעיתים זכר רווק מנסה להשתלט על עדר רבייה מסוים. במקרה כזה, יתרחש קרב רציני הכולל בעיטות ונשיכות בין הזכר המאתגר לזכר המאותגר. אם הזכר המאתגר ינצח בקרב, הוא יזכה בכל הנקבות שבו כיחידה אחת. לעיתים עדרים אחדים מצטרפים זה לזה ויוצרים אוכלוסיות גדולות יותר.
זברות ההרים מזדווגות אחת לשנה אחת עד שלוש שנים, ואין עונת רבייה מוגדרת, כך שהם עשויים להזדווג במשך כל השנה. עם זאת, אצל זברת הרים הכף, שיא הלידות הוא בחודשים דצמבר - פברואר, ואצל זברת ההרים הארטמן, הוא מתרחש בחודשים נובמבר - אפריל. לאחר הריון בן שנה אחת ייוולד סייח אחד במשקל 25 ק"ג ובאורך (גוף וראש) של 120 ס"מ. הוא יינק עד גיל עשרה חודשים, ולאחר 13 - 37 חודשים הוא כבר יהיה עצמאי. הזכרים מגיעים לגודל מרבי בגיל 42 חודשים לערך, ויוכלו להיות מובילי עדר במשך חמש עד שש שנים. הנקבות תגענה לבגרות מינית ותמלטנה את הסייח הראשון בגיל 3 - 6 שנים, כאשר הגיל הממוצע למאורע זה הוא 5.5 שנים. הן פוריות עד גיל 24 שנים. בהיוולדו, הסייח יהיה מפותח למדי. בשבועות הראשונים יישאר קרוב לאמו, שתמנע כל קשר בינו לבין חברים אחרים בעדר. תפקיד האב בדאגה ההורית אינו ישיר, והוא לרוב מסתכם בהגנה על הצעירים בעדר. זברות ההרים מגיעות לרוב לגיל 20 ומעלה. הפרט המבוגר ביותר שתועד מת בגיל 29 ושישה חודשים.
התנהגות
זברת ההרים היא בעל חיים חברתי, מה שמתבטא בכך שאוכלוסיות המין מורכבות מעדרי רבייה ומקבוצות רווקים. היא אינה בעל חיים טריטוריאלי, עם זאת עדרי הרבייה חיים בטריטוריות שגודלן הממוצע הוא כ-6 - 20 קמ"ר בחורף (בקיץ הטריטוריות קטנות יותר) ושחופפות במידה רבה את הטריטוריות של עדרי רבייה אחרים. המין, על שני תת-מיניו, הוא פעיל יום, ועיקר פעילותו נעשית בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות בין הערביים. במרבית שעות היום הם נחים או אוכלים. כאשר קר, זברות ההרים תחפשנה אחר מקום מחסה בגאיות מיוערים ובמערות לא עמוקות, או שתעמודנה במקום אליו מגיעות קרני השמש על מנת להתחמם.
.jpg)
.jpg)
