מרי ז'ולי קלארי (בצרפתית: Marie Julie Clary; 26 בדצמבר 1771 - 7 באפריל 1845) הייתה אשתו של ז'וזף בונפרטה - אחיו של נפוליאון בונפרטה. בין השנים 1806–1808 שימשה כמלכה הרעיה של נאפולי וסיציליה, ובין 1808–1813 כמלכה הרעיה של ספרד. אחותה הייתה דזירה קלארי - אשתו של קרל הארבעה עשר, מלך שוודיה.
ביוגרפיה
ז'ולי נולדה במרסיי ב-26 בדצמבר 1771 כבתם השנייה של סוחר המשי העשיר פרנסואה קלארי (24 בפברואר 1725 - 20 בינואר 1794) ופרנסואז רוז סומי (30 באוגוסט 1737 - 28 בינואר 1815). אחיה הגדול היה ניקולא ז'וזף קלארי אשר מאוחר יותר קיבל תואר רוזן. אחותה הצעירה הייתה דזירה אשר נישאה לז'אן בטיסט ברנדוט שהוכתר מאוחר יותר כקרל הארבעה עשר, מלך שוודיה ונורווגיה.
ב-1 באוגוסט 1794 נישאה ז'ולי לז'וזף בונפרטה - בן אצולה קורסיקני זוטר ועני. ב-21 באפריל 1795 התארסה דזירה עם אחיו של ז'וזף - נפוליאון בונפרטה, אולם עד מהרה הוא זנח אותה לטובת ז'וזפין דה בוארנה. ב-1797 הפך ז'וזף לשגריר צרפת ברומא, וז'ולי ליוותה אותו לאיטליה בתפקידו זה. ב-1800 התיישב הזוג בפריז. ב-1799 ביצע גיסה, נפוליאון, את הפיכת ה-18 בברימר, והעניק לעצמו את התואר "קונסול ראשון". ב-1804 הוא הכתיר את עצמו כקיסר צרפת. הוא העניק לז'וזף את התואר " נסיך קיסרי", ולז'ולי את התואר "נסיכה קיסרית". בטקס ההכתרה, נשאה ז'ולי את שובל שמלתה של הקיסרית ז'וזפין לצד גיסותיה הנסיכות הקיסריות. ז'ולי השתלבה היטב בחיי החצר הנפוליאונית, אולם העדיפה לחיות חיים שקטים בטירת מורטפונטין עם בנותיה. גם יחסיה עם בעלה התדרדרו לאחר שהוא בגד בה פעמים רבות.
ב-1806 הכתיר נפוליאון את ז'וזף כמלך נאפולי ומלך סיציליה במקום פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות. ז'ולי הוכתרה כמלכה הרעיה של נאפולי וסיציליה. עם זאת, היא העדיפה להישאר בצרפת. רק באפריל 1808 היא ניאותה להצטרף אל ז'וזף, אולם כבר ביולי של אותה שנה, העביר נפוליאון את תואר מלך נאפולי וסיציליה לגיסו ז'ואקים מירא. תחת זאת, הוא מינה את ז'וזף כמלך ספרד במקום קרלוס הרביעי, מלך ספרד. עם זאת, ז'וזף נאלץ לנסוע לבדו למדריד שכן ז'ולי שוב בחרה להישאר בצרפת. בחצר הקיסרית התייחסו אליה כאל מלכה לכל דבר, אף על פי שבספרד עצמה היא כונתה בלעג "ריינה אאוסנטה" ("המלכה הנעדרת"). עם זאת, היא השתדלה לנצל את שהותה קרוב לנפוליאון כדי להעביר לבעלה את תוכניותיו של אחיו לגבי ספרד.
שלטונו של ז'וזף לא היה אהוד בספרד, ופרצה נגדו התקוממות. המתקוממים נהנו מתמיכתן של האימפריה הבריטית וממלכת פורטוגל. בקיץ 1812 נפלה הבירה מדריד לזמן מה לידי המורדים לאחר קרב סלמנקה. בקרב ויטוריה שנערך ב-21 ביוני 1813, נחלו הכוחות הצרפתים והספרדים בפיקודו של ז'וזף תבוסה מידי המורדים, אשר נתמכו בידי חיל משלוח בריטי-פורטוגלי בפיקוד ארתור ולסלי (לימים הדוכס מוולינגטון). ז'וזף עצמו כמעט שנפל בשבי, ולאחר התבוסה נטש סופית את כס מלכותו ושב לצרפת, שם התקבל בזעם על ידי אחיו ונצטווה לפרוש לאחוזתו ללא תפקיד רשמי. במהלך מלחמת הקואליציה השישית, העניקה ז'ולי מקלט לאחותה דזירה במורטפונטין. מכיוון שדזירה הייתה יורשת העצר של שוודיה, ובעלה הוביל את הכוחות השוודיים נגד צרפת, היא נחשבה לאזרחית אויב. כאשר המלחמה נטתה לצד השני, וכוחות בעלות הברית התקדמו אל פריז, גמלה דזירה לאחותה וארחה את ז'ולי ובנותיה בביתה.
בעקבות יציאתו של נפוליאון לגלות, עברה ז'ולי לגור בשווייץ. במהלך שלטון מאה הימים, היא קיבלה את פניו של נפוליאון לצד בתו החורגת הורטנס דה בוארנה. לאחר קרב ווטרלו ותבוסתו הסופית של נפוליאון, קנה ז'וזף אחוזה בניו ג'רזי בכספים אותם הרוויח ממכירת יצירות אמנות שנבזזו מספרד. ז'ולי עברה לפרנקפורט עם בנותיה ולא ראתה את בעלה שש שנים. ב-1816 שקלה דזירה לקחת עמה את ז'ולי לשוודיה, אולם התוכנית ירדה מהפרק בשל התנגדות בעלה של דזירה. ב-1821 התיישבה ז'ולי בבריסל ולאחר מכן עברה לפירנצה. היא מיעטה להתרועע עם צרפתים. ב-1823 נסעה דזירה סופית לשוודיה, ונפרדה בפעם האחרונה מז'ולי. ב-1839 מתה בתה שרלוט בונפרטה במהלך לידה, ונקברה בבזיליקת סנטה קרוצ'ה בפירנצה. ב-1840 חזר ז'וזף לפירנצה. ז'ולי סלחה לו על בגידותיו, והם חיו יחד עד מותו של ז'וזף ב-1844 בגיל 74. ז'ולי נפטרה ב-7 באפריל 1845 בגיל 73. הם נקברו לצד בתם בבזיליקת סנטה קרוצ'ה. ב-1862 העביר נפוליאון השלישי את שרידיו של ז'וזף לצרפת. קבריהן של ז'ולי ושרלוט עדיין נמצאים בפירנצה.
משפחתה
ז'ולי ילדה לז'וזף שלוש בנות:
קישורים חיצוניים
.svg){kind=small}
