כמו רבים אחרים לפניו ולאחריו הבין נפוליאון, כי היכולת להעניק תוארי אצולה היא גם כלי שימושי להידוק השליטה במדינה תוך עלות מזערית לאוצר המדינה. סך הכל נוצרו 2200 תארים על ידי נפולאון.
נפוליאון הקים בשנת 1802מסדר אבירים חדש בשם "לגיון הכבוד", שקיים עד היום. כל בעלי התארים, מכל הדרגות, מדורגים מיד אחרי נסיכי צרפת.
היווצרות
מוסד האצולה של הקיסרות הראשונה נוצר בשנת 1804 ביצירת התואר לנסיכים בני המשפחה הקיסרית של נפוליאון. אחרים הגיעו בעקבותיהם. בשנת 1806 תוארי הדוכסים נוצרו, ובשנת 1808 התארים "ברון" ו"אביר".
נפוליאון מיסד את האצולה הקיסרית על ידי צו קיסרי ב-1 במרץ 1808. מטרתה של אצולה זו הייתה לאחד את מעמד האצולה הישן והמעמד הבינוני המהפכני באמצעות אצולה אחת. צעד זה, שמטרתו היא קידום אליטה יציבה, עולה בקנה אחד עם הקמתו של לגיון הכבוד ועוד מוסדות.
היררכיה
בתוך מעמדות האצולה של נפוליאון הייתה קיימת היררכיה קפדנית ומדויקת של התארים, שהוענקו על פי ההשתייכות למשפחת הקיסרות, הדרגה בצבא או תפקידים אזרחיים וניהוליים:
אפשר לקבל תואר גם מבלי להיות אחד מבעלי המעמדות האלו.
התואר "מרקיז" לא היה בשימוש בתקופת הקיסרות הצרפתית הראשונה, ולכן הפך לאופנתי מאוד לאחר ירידת קרנו של נפוליאון ועליית בית בורבון בתקופת הרסטורציה.
אצולה זו היא למעשה שירות, והיא מורכבת במידה רבה מחיילים (67.9%), וחלק קטן יותר של עובדי מדינה (22%) ומשתפי פעולה מהמשטר הישן.
האצולה של נפוליאון לא בוטלה לאחר הרסטורציה, אך נעלמה בהדרגה בסיבות טבעיות; חלקן נובעות מן העובדה שמספר רב של חיילים שזכו לתארים מאת נפוליאון מתו במהלך מלחמות נפוליאון.
בשנת 1975 נותרו 239 משפחות שהיו חברות באצולה של הקיסרות הראשונה, ועד כ-135 תארים. כיום יש נסיך אחד (נסיכות מחוז אסלינג. כיום בגרמניה ואינו בשימוש) ושבעה דוכסים.
שני תארים נוספים בקטגוריה שאינם ברורים כמו האחרים: פאולין בונפרטה קיבלה את נסיכות גווסטולה בתארים נסיכה ודוכסית גווסטולה, אבל היא החזיקה בה פחות מחמישה חודשים (מ-30 במרץ עד 14 באוגוסט 1806) עד שהמחוז הוחזר לשליטתה של ממלכת איטליה. אז'ן דה בוארנה קיבל תואר כבוד של נסיך ונציה.
נסיכי ניצחון; הוענק בעקבות מעשים מיוחדים, ולרוב כקידום לבעלי תואר דוכס ניצחון.