הסיירת הממוגנת וריאג (ברוסית: бронепалубный крейсер Варяг) הייתה אוניית קרב רוסית שהשתתפה במלחמת רוסיה–יפן בשלביה הראשונים.
האונייה נבנתה במספנות בפילדלפיה שבארצות הברית. לאחר כניסתה לשירות היא הייתה חלק מהצי שהתבסס בפורט ארתור. מפקד האונייה וסבולוד רודנב טען שעקב בעיות במערכת ההנעה האונייה לא יכולה להגיע למהירות המתוכננת, ולכן נשקל להחזיר אותה למספנות. במהלך התמרון בסתיו 1903 האונייה הגיעה למהירות המרבית המתוכננת.
בתחילת מלחמת רוסיה–יפן האונייה עגנה בנמל ג'מולפו (אינצ'ון של ימינו) שבקוריאה והייתה ברשות השגרירות הרוסית. הנמל היה שטח נייטרלי ועגנו בו אוניות של מדינות נוספות. בבוקר ה-8 בפברואר 1904 חסם הצי היפני שכלל מעל 10 אוניות קרב את היציאה מהנמל במטרה למנוע מ"וריאג" ומאוניית קרב רוסית נוספת, "קורייץ" ("קוריאנית" ברוסית), התערבות בנחיתת כוחות יפניים באזור. מאוחר יותר באותו יום, ניסתה "קורייץ" לעזוב את הנמל אך נכשלה וחזרה לתוכו.
ב-9 בפברואר קיבל מפקד האונייה אולטימטום מהיפנים שעליו לעזוב את הנמל עד לשעה 12, אחרת האוניות הרוסיות יותקפו בהיותן עוגנות בנמל. ההודעה נשלחה גם לקברניטי הספינות הנייטרליות שהיו בנמל. לאחר התייעצות שקיים רודנב עם קברניטי הספינות הנייטרליות, החליט לעזוב את הנמל ולנסות להגיע לפורט ארתור, תוך לחימה לפי הצורך. הקברניטים האחרים הודיעו למפקד הכוח היפני כי הם מסרבים להניע את ספינותיהם, עקב הנייטרליות של נמל ג'מולפו.
שני האוניות הרוסיות עזבו את הנמל וכעבור שיוט של 10 מיל החל קרב שנמשך 50 דקות. לפי הדיווח ביומן הספינה של "וריאג" הצליחו תותחיה לפגוע באונייה היפנית "אסאמה", אך ביומן "אסאמה" לא נרשמה פגיעה כזו. "וריאג" נפגעה קשות מאש התותחים היפנים, 31 מאנשי הצוות נהרגו וכ-200 נפצעו, ביניהם רודנב. ללא יכולת לפרוץ את הקו היפני או להמשיך בלחימה, החליט רודנב להחזיר את שתי האוניות לנמל ג'מולפו.
לאחר הערכת הנזקים החליטו הרוסים לפוצץ את ספינותיהם ולא להסגירן ליפנים. "קורייץ" הושמדה בפיצוץ אשר גרם לסיכון ספינות אחרות בנמל, וכתוצאה מכך הוחלט על הטבעת "וריאג" בשלמותה. לאחר טביעת האוניות, הימאים הרוסים עברו לאוניות של מדינות אחרות שעגנו בנמל ג'מולפו, וחתמו על התחייבות לאי-השתתפות בהמשך הלחימה. בעקבות כך, הם יכלו לחזור לרוסיה.
הצוות חזר לרוסיה במהלך מרץ-אפריל 1905. בדרך לסנקט פטרבורג הם עברו מספר ערים וקיבלו קבלת פנים של גיבורים על השתתפותם בקרב חסר סיכויים נגד כוח עודף. בהיותם בבירה הם התקבלו בארמון החורף וקיבלו מתנות מהצאר ועיטורים. מפקד האונייה וסבולוד רודנב קודם בדרגה וקיבל לפיקודו אונייה אחרת. הוא פרש מן השרות בשנת 1905 לאחר מהפכת 1905. רודנב נפטר בשנת 1913 בהיותו בן 57 בלבד.
בשנת 1905 היפנים שלו את הסיירת "וריאג" וקלטו אותה בצי היפני. בשנת 1907 קיסר יפן העניק למפקד האונייה רודנב עיטור האומץ על פיקוד בקרב. רודנב קיבל את העיטור אך לא ענד אותו מעולם.
במהלך מלחמת העולם הראשונה יפן והאימפריה הרוסית היו בעלות ברית והאונייה הועברה לידי הרוסים בולדיווסטוק. היא קיבלה את שמה המקורי והפליגה לבסיס הצי במורמנסק. בפברואר 1917 היא הפליגה לליברפול לצורך ביצוע תיקונים תקופתיים. עם פרוץ מהפכת אוקטובר (בנובמבר 1917), חלק מאנשי הצוות ששהו על הספינה הניפו את דגל המהפכה וסירבו להפליג בחזרה לרוסיה. בדצמבר 1917 השתלטו חיילים בריטיים על הספינה והחל מפברואר 1918 היא שויכה לצי המלכותי הבריטי, אך לאחר כשנה נמכרה לגרמניה לצורך גריטה. היא טבעה בים האירי במהלך גרירתה לגרמניה.
בשנת 2003 ביצעה משלחת רוסית מספר צלילות באזור טביעת האונייה והצליחה לשלות חלקים ממנה. בשנת 2009 הוחזרו לרוסיה פריטים שונים מהאונייה שהיו במוזיאון באינצ'ון .
בשנת 2007 הוקמה אנדרטה בחוף סקוטלנד בקרבת מקום לאתר טביעת האונייה.
בשנת 2010 דגל האונייה שהיה שמור בעיריית אינצ'ון הועבר לידי נשיא רוסיה דאז, דמיטרי מדבדב, כמחווה לרגל 20 שנה לחידוש היחסים בין קוריאה לרוסיה. לפי החוק הקוריאני המגן על נכסי תרבות, ההעברה היא בהשאלה הניתנת לחידוש כל שנתיים.
הסיירת בתרבות
סיפור קרב וריאג היה האירוע היחיד במהלך מלחמת רוסיה–יפן שנכנס לתרבות הרוסית. עד היום הוא מצוין כדוגמה לאומץ בקרב נגד כוח עודף. לקרב לא היו השלכות ממשיות על מהלך המלחמה אך הוא נכלל במורשת הצבאית של רוסיה כמעשה גבורה של אונייה בודדת נגד כוח עודף.
בשנת 1904 נכתב שיר לזכר סיפור הקרב. שיר זה מבוצע עד היום לזכר הימאים שנהרגו בקרב.
בשנת 1946 צולם סרט על מעשה הקרב. לזכר מפקד האונייה וסבולוד רודנב הוקמה אנדרטה בתקופה הסובייטית והוא אחד הבודדים בין הקצינים הבכירים מהצבא הצארי של תחילת המאה ה-20 שזכה לכך.
בשנת 1954 לרגל 50 שנים לקרב, 154 מהימאים קיבלו עיטורים ממפקד הצי הסובייטי האדמירל קוזנצוב.
קישורים חיצוניים
