חתך סכמטי של סיירת ממוגנת. הסיפון המשוריין מודגש באדום; שימו לב לשיפועים בצידי האונייה; בדרך זו ניתנה ההגנה הטובה ביותר. בשחור מסומנים מחסני הפחם, המספקים הגנה נוספת לאונייה
סיירת ממוגנת (באנגלית: protected cruiser) היא סוג של סיירת שהייתה בשימוש בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
בשנת 1880 מצאו מהנדסי אוניות פתרון לדילמה: כיצד לבנות אוניות מהירות ובעלות יכולת לפעולה עצמאית, המוגנות די הצורך כדי לשרוד בקרב. מעטה שריון עשוי מפלדה סיפק הגנה רבה יותר משריון עשוי מברזל, ובאותו משקל. המתכננים הגיעו למסקנה, שניתן להגן על האונייה באמצעות שריון דק יחסית של פלדה מעל האזורים החיוניים שבה. שכבת מגן נוספת הושגה באמצעות מיקום מחסני הפחם בצורה שבה יוכלו לבלום פגיעות. בדרך זו, ניתן היה לספק לאונייה מיגון ללא פגיעה רבה מדי במהירותה.
הסיירת הממוגנת הראשונה הייתה הסיירת הצ'ילאנית "אסמרלדה", שהייתה בעלת תכנון בריטי פורץ דרך. האונייה נבנתה במספנת אלסוויק (Elswick), באנגליה, ואחריה נבנו קבוצה של סיירות מדגם זה, ונקראו סיירות אלסוויק. קדמת האונייה, סיפון האחרה והסיפון הראשי, שהיו עשויים מעץ הוחלפו בלוחות שריון. האונייה הייתה חמושה בתותחים בקוטר 10 אינץ' (254 מ"מ) בקדמתה ובאחריתה, ובתותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) במרכזה. "אסמרלדה" הונעה בעזרת מנועי קיטור בלבד, מהירותה הגיעה ל-18 קשר, וההדחק שלה פחות מ-3,000 טון. היה זה תכנון פורץ דרך, שהיווה השראה למתכנני אוניות בעשורים הבאים לשילוב חימוש כבד, מהירות גבוהה ותפוסה נמוכה.
עם עליית טיבו של שריון הפלדה, ניתן היה להגיע למיגון טוב יותר במשקל קל יותר; מנועי האוניות השתכללו, והדלק השתנה מפחם לנפט, דבר שהפך את מחסני הפחם למיותרים. הסיירות המשוריינות היו איטיות יותר, ולקראת 1910 יצאו משירות והוחלפו בסיירות בעלות שריון קל יותר.
כיום ידוע על שלוש סיירות ממוגנות, שנשמרו בתור אוניות מוזיאון. "אברורה" הרוסית, שעוגנת בסנקט פטרבורג, "אולימפיה" האמריקאית שעוגנת בפילדלפיה ו"פוליה" האיטלקית, שחלקיה הוצבו בפארק Vittoriale degli italiani באיטליה.
