ורבובה (בסלובקית: Vrbové; בגרמנית: Vrbau ובגרמנית מודרנית: Werbau; בהונגרית: Verbó; ביידיש: ווערבוי), עיר במחוז-משנה פישטני (Piešťany) במחוז טרנבה שבמערב סלובקיה. ורבובה היא אחת משתי הערים המרכזיות בתת-המחוז. בשנת 2022 היא מנתה 5,637 תושבים.
יישוב התקיים בוורבובה כבר לפני מאות שנים. האזכור הראשון שלה בכתובים המוכר כיום הוא מהמחצית הראשונה של המאה ה-14, אז הייתה חלק מתחום השליטה של טירת צ'חטיצה (Čachtice Castle). ב־1437 הוכרה רשמית כעיר. ב־1599 נחרבה העיר בידי הצבא העות'מאני.
העיר התפרסמה בשווקיה, בהם שווקה תבואה מכפרי האזור. המסחר נוהל בעיקר על ידי יהודים, שהיוו חלק גדול מאוכלוסיית העיר. בסוף המאה ה-20 התרכז עיקר כובד המשקל המסחרי של העיר בתעשיית הביגוד ובעיבוד העץ לסוגיו.
מוצאה של קהילת היהודים בוורבובה בהגירת קבוצות גדולות של יהודים מקהילת אונגריש ברוד במוראביה, לאחר שהוטלו הגבלות על נישואי יהודים במוראביה. שלוש קהילות הוקמו אז סמוך לגבול מוראביה: קהילת נובו מסטה,[1] קהילת שכטליץ, וקהילת וערבוי, היא ורבובה.[2]
את היסודות לקהילה הניחו מספר עסקנים שהיו גם מלומדים תורניים. אחד האבות המייסדים של הקהילה הממוסדת היה רבי שמואל סגל (פעל בוורבובה בערך בין השנים 1720–1740). הוא הניח את התשתית לפעילות מוסדות הקהילה כשהקים טחנת קמח, שרווחיה הוקדשו להקמת מבני ציבור ואחזקתם. בנוסף, העביר סגל לחזקת הקהילה מספר בנינים ומגרשים בעיר. עד שנתה האחרונה של הקהילה בימי מלחמת העולם השנייה שמרו יהודי ורבובה על בקשתו בצוואתו, שמדי שנה יפקדו את קברו ביום השנה לפטירתו עשרה תלמידי חכמים. במעמד זה היו קובעים את חלוקת רווחי קרנות הצדקה שהשאיר אחריו.
בית המדרש הגדול של הקהילה חרב בימי השואה, אבל בית הכנסת הגדול שרד, והוא מהווה מוקד משיכה תיירותי כמונומנט היסטורי. לא מתקיימת בו פעילות דתית.
לפי מפקד אוכלוסין שנערך ב־2001, אז מנתה העיר 6,249 תושבים, 98.75% מתושביה היו סלובקים ו0.59% צ'כים. החלוקה הדתית הייתה: 75.48% קתולים, 10.80% ללא סיווג דת, ו-10.67% לותרנים.
מבין ילידי העיר התפרסמו רבים, בהם:
ורבובה קשורה בקשר ערים תאומות עם כמה ערים ברחבי אירופה: