הווילאייט הוקם במרץ 1866.[3] הגבולות החדשים של חלב נמתחו צפונה וכללו את הערים דוברות הטורקיתקהרמאנמרש, עינתאב ואורפה, והעניקו למחוז מספר שווה של דוברי ערבית וטורקית, כמו גם מיעוט גדול דובר ארמנית.[4]
הודות למיקומה הגאוגרפי האסטרטגי בנתיב הסחר בין אנטוליה למזרח, חלב עלתה לגדולה בעידן העות'מאני, בשלב מסוים הייתה השנייה רק לקונסטנטינופול באימפריה. עם זאת, כלכלת חלב נפגעה קשות מפתיחת תעלת סואץ בשנת 1869, ומאז עלתה דמשק כמתחרה רצינית מול חלב על תואר בירת סוריה.
מבחינה היסטורית, חלב הייתה מאוחדת יותר בכלכלה ובתרבות עם הערים האנטוליות מאשר עם דמשק. עובדה זו מופיעה עד היום עם ההבדלים התרבותיים הייחודיים בין חלב לדמשק.
בתום מלחמת העולם הראשונה, הסכם סוור הפך את רוב וילאייט חלב לחלק מהאומה הסורית שהוקמה באותה העת, בעוד שקיליקיה הובטחה על ידי צרפת להפוך למדינה ארמנית. עם זאת, מוסטפא כמאל אטאטורק סיפח את רוב מחוז חלב כמו גם את קיליקיה לטורקיה במלחמת העצמאות הטורקית. התושבים הערבים במחוז (כמו גם הכורדים) תמכו בטורקים במלחמה זו נגד הצרפתים, דוגמה בולטת לכך היא איברהים חאננו שתיאם ישירות עם אטאטורק וקיבל ממנו נשק. התוצאה, לעומת זאת, הייתה הרת אסון עבור חלב, מכיוון שעל פי הסכם לוזאן, רוב מחוז חלב היה חלק מטורקיה למעט חלב ואלכסנדרטה; לפיכך, חלב נותקה מהלוויינים הצפוניים שלה ומהערים האנטוליות שבהן הייתה תלויה חלב במידה רבה במסחר. יתר על כן, הסכם סייקס–פיקו במזרח הקרוב הפריד בין חלב לרוב מסופוטמיה, מה שפגע גם בכלכלת חלב. המצב החמיר עוד יותר בשנת 1939 כאשר אלכסנדרטה סופחה לטורקיה, ובכך שללה מחלב את הנמל הראשי שלה איסכנדרון והותירה אותה בבידוד מוחלט בתוך סוריה.
דמוגרפיה
בתחילת המאה ה-20 היה שטח המחוז על פי הדיווחים 30,304 מילים רבועים (78,490 קילומטרים רבועים), בעוד שהתוצאות הראשוניות של המפקד העות'מאני הראשון של 1885 (שפורסם בשנת 1908) נתנו לאוכלוסייה 1,500,000 נפש.[5] דיוק נתוני האוכלוסייה נע בין "משוער" ל"סתם השערה" בהתאם לאזור שממנו נאספו.[5]
^Salname-yi Vilâyet-i Edirne ("Yearbook of the Vilayet of Aleppo"), Halep vilâyet matbaası, Halep [Syria], 1291 [1874]. in the website of Hathi Trust Digital Library.
.svg)
.png)
_2.126_Aleppo_Vilayet.jpg)
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
