וורן גרנט "מגי" מגנוסון (באנגלית: Warren Grant "Maggie" Magnuson; 12 באפריל 1905 – 20 במאי 1989) היה פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי. מגנוסון, חבר המפלגה הדמוקרטית, ייצג את מדינת וושינגטון בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית — תחילה בבית הנבחרים (1944-1937) ולאחר מכן בסנאט (1981-1944). במהלך השנתיים האחרונות שלו בסנאט האמריקאי היה הסנאטור הוותיק ביותר, ולאורך שנתיים אלה, למעט הפסקה בת יממה, היה הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
וורן מגנוסון נולד בעיר מוּרהד שבמערב מינסוטה. תאריך הלידה שלו ניתן בתאריך 12 באפריל 1905, אך הרשומות המעשיות של לידתו נותרו עמומות. ככל הנראה הוא מעולם לא הכיר את הוריו הביולוגיים. על פי מקורות שונים, הוריו נפטרו תוך חודש מיום לידתו, או שאמו הרווקה מסרה אותו לאימוץ. הוא אומץ על ידי ויליאם גרנט ואֶמה (לבית אנדרסון) מגנוסון, שהעניקו לו את שם משפחתם. הזוג מגנוסון היו דור שני למהגרים מסקנדינביה שהפעילו בר במורהד, ואימצו בת בשם קלרה כשנה לאחר שאימצו את וורן. אביו המאמץ עזב את המשפחה בשנת 1921[1].
מגנוסון למד בתיכון מורהד, שם שיחק בקבוצת הפוטבול כקוורטרבק והיה קפטן קבוצת הבייסבול. במהלך לימודיו התיכוניים ניהל מחנה של ימק"א, עבד בחווֹת חיטה וחילק עיתונים בעיר הולדתו ובפארגו הסמוכה שבדקוטה הצפונית. הוא סיים את לימודיו בשנת 1923 ואז נרשם לאוניברסיטת דקוטה הצפונית בגרנד פורקס. ב-1924 עבר ללמוד במכללה החקלאית של דקוטה הצפונית בפארגו, בה למד במשך שנה. לאחר מכן טייל לתקופה מסוימת בקנדה, והתנייד באמצעות רכבות משא משא ועבד עם צוותי הדישה.
בעקבות חברתו התיישב מגנוסון בסיאטל שבמדינת וושינגטון, שם ב-1925 החל את לימודיו באוניברסיטת וושינגטון. הוא היה חבר באחוות תטא כי, ועבד במסירת וחלוקת קרח כחבר באיגוד "האחווה הבינלאומיות של נהגי המשאיות". ב-1926 השלים לראשונה לימודי תואר ראשון, וב-1929 קיבל תואר ראשון במשפטים מבית הספר למשפט של אוניברסיטת וושינגטון. ב-1928 החל להיות פעיל בשורות המפלגה הדמוקרטית הותנדב במטה הבחירות של אל סמית' לנשיאות ארצות הברית.
ראשית קריירתו
בשנת 1929 התקבל מגנוסון ללשכת עורכי הדין של מדינת וושינגטון והצטרף למשרד עורכי הדין של השופט סמואל סטרן בסיאטל. בין השנים 1930–1931 שימש כמזכיר הליגה המונציפלית בסיאטל. ב-1932 היה תובע מיוחד במחוז קינג, כאשר הוביל חקירה על אודות התנהגות בלתי הולמת. כמו כן, מגנוסון ייסד את הסניף של "הדמוקרטים הצעירים של אמריקה" (Young Democrats of America) והיה תומך נלהב בביטול חוקים האוסרים על מכירת אלכוהול ובהקמת המועצה לבקרת משקאות חריפים.
בשנים 1933–1934 היה מגנוסון חבר בית הנבחרים של מדינת וושינגטון מטעם מחוז הבחירה ה-37 שבסיסו בסיאטל. במהלך כהונתו בבית המחוקקים, נתן את חסותו להצעת החוק ששמה לה למטרה למסד דמי אבטלה בוושינגטון. ב-1933 הוסיף להיות ציר לוועידה החוקתית של המדינה. הוא שירת בקצרה כעוזר של תובע פדרלי בטרם נבחר לתובע המחוזי של מחוז קינג. בתפקיד זה כיהן בשנים 1934–1936.
בקונגרס האמריקאי
ב-1936 החל מגנוסון את כהונתו בבית הנבחרים של ארצות הברית, כשהוא רִיק שנגרם כתוצאה ממותו הפתאומי של עמיתו הדמוקרטי מריון זיונצ'ק ב-7 באוגוסט 1936. בשנת 1937, יחד עם הסנאטורים הומר בון ומת'יו נילי, הציג מגנוסון את "הצעת חוק המכון הלאומי לסרטן", שנחתמה לחוק בידי פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-5 באוגוסט אותה שנה. הוא זכה להשלים את תקופת כהונתו של זיונצ'ק בבחירות ביניים שהתקיימו ב-1938, וב-1940 נבחר לתקופת כהונה מלאה כמו כעבור שנתיים. לאחר המתקפה על פרל הארבור, היה מגנוסון תומך איתן במאמץ המלחמתי של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה.
מגנוסון שירת בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא היה על סיפונה של נושאת המטוסים אנטרפרייז (CV-6) מסדרת יורקטאון במשך חודשים אחדים, בשעה שהתחוללו קרבות עקובים-מדם במסגרת המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. שירותו נקטע כאשר הנשיא רוזוולט הורה לכל חברי הקונגרס המכהנים שמשרתים שירות פעיל בכוחות המזוינים לשוב ארצה ב-1942. בנובמבר 1944 התמודד מגנוסון לסנאט של ארצות הברית. ב-14 בדצמבר החל מוקדם מהצפוי את כהונתו כסנאטור עם מינויו בעקבות התפטרותו של הומר בון לשם תפקידו בבית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית.
הוא נבחר מחדש לסנאט אחת לשש שנים, הפעם האחרונה הייתה ב-1974. לאורך כל תקופת כהונתו היה חבר בוועדת המסחר של הסנאט, ובתקופת כהונתו האחרונה היה חבר ועדת ההקצבות. מגנוסון העביר את מרבית כהונתו בסנאט לצד חברו ועמיתו הדמוקרטי מוושינגטון הנרי ג'קסון. ב-1980 הפסיד בבחירות לתקופת כהונה שביעית לסלייד גורטון, שכיהן אז כתובע הכללי של וושינגטון. באוגוסט 1950 הציע מגנוסון גיוס מרצון לצבא ארצות הברית עבור אמריקאים-יפנים, ואף שלח בקשה לגנרל דאגלס מקארתור לבחון את מעשיות ההצעה.
בנובמבר 1961 ביקר נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי בסיאטל והיה אורח מיוחד בחגיגות לציון 25 השנים הראשונות של מגנוסון בקונגרס[2]. כמעט 3,000 איש שילמו 100 דולר אמריקני כדי לקחת חלק בארוחת הערב. ב-7 בנובמבר 1967 חתם הנשיא לינדון ג'ונסון על "חוק השידור הציבורי 1967", וציין את מגנוסון כאחד מחברי הקונגרס שהניעו את המאמצים למיסוד החוק בבית הלבן. לפחות שלוש חקיקות חשובות נושאות את שמו: "חוק שימור וניהול הדיג של מגנוסון-סטיבנס", "חוק ביטול ההדרה הסינית 1943" (המכונה בדרך כלל חוק מגנוסון) ו"חוק התערובה של מגנוסון-מוס".
ב-1964 הופנה חוק זכויות האזרח לדיון בוועדת המסחר שבראשה ישב מגנוסון. הוא מילא תפקיד מפתח בהעלאת הצעת החוק למליאת הסנאט והפיכתו לחוק חרף התנגדות נמרצת של הסנטור ויליאם פולברייט וסנאטורים תומכי הפרדה גזעית אחרים. מגנוסון היה אחראי לחקיקה מיוחדת שאפשרה לפון לים, ימאי סיני שבשנת 1942 שרד 133 יום לבדו בים על סירת הצלה, להגר אל ארצות הברית.
ב-20 במאי 1989 הלך מגנוסון לעולמו בסיאטל, הגדולה שבערי וושינגטון[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
