התקופה היה מאסף ספרותי עברי אשר ראה אור במוסקבה, ורשה, ברלין, ניו יורק ותל אביב משנת תרע"ח-1918 עד שנת תש"י-1950, בהוצאת שטיבל. עורכו הראשון, ומתווה דרכו, היה דוד פרישמן. בהמשך ערכוהו פישל לחובר, יעקב כהן, יעקב פיכמן, שאול טשרניחובסקי, ואחרים. בכל כרך יצאו לאור סיפורים, תרגומים, שירים, מאמרים עיוניים על יהדות ועל תרבויות אחרות, ביקורת ספרות וספרים, ורשימות, שחוברו על ידי מיטב הכותבים של התקופה.
בשנים תש״ו-תש״ז יצא כתב העת לאור בניו-יורק בעריכתו של יצחק אייזיק זילברשלג. המו״ל באותן שנים היה יוסף שטיבל.
"התקופה" היה מאסף בסגנון משכילי, שכלל שירים, סיפורים ותרגומים איכותיים לצד מאמרים עיוניים. בתחילת דרכו נקרא בצמאון רב, עקב השתוקקות הקהל העברי לקובץ ספרותי בו סופרים יכתבו ככל העולה על רוחם, אלא שהיותו כמעט תלוש מהמציאות הפוליטית הסוערת של זמנו, ואדישותו לציונות, גררו ביקורות חריפות.[דרוש מקור]
כתב ראובן בריינין: 'יפה-הרוח הוא פרישמאן, והיצירה הספרותית כשהיא לעצמה, סלסוליה של הלשון העברית וצעצועיו של הסגנון החביב עליו היו תמיד יקרים לו מכל פּרפּוריה של המחשבה העברית, הלאומית, המבקשת לפלס לה נתיב חדש ולהשפּיע על חיינו אָנו ועל חנוך הדור הבא... התקופה” היא לא תקופתנו אָנו, בני-הדור, כי-אם תקופתו של פרישמאן מיודענו מכבר הימים'.[דרוש מקור]
למרות הביקורות, שימש "התקופה" אכסניה ובמה מרכזית לספרות העברית החדשה.
סקירה של 'התקופה' מאה שנה לאחר היווסדו מתארת אותו כ"רבעון עב-כרס, מעין אח צעיר וקצת שובב לכתב-העת 'השילוח'".[1]