מדליית זהב יחידתית על אומץ מבצעי מדליות אומץ אישיות ללוחמים
השייטת העשירית, הידועה בשם "דצימה מאס", הייתה יחידת קומנדו ימי של הצי המלכותי האיטלקי שהוקמה בתקופת השלטון הפשיסטי ולחמה במלחמת העולם השנייה.
השייטת הייתה פעילה בקרבות הים התיכון ולקחה חלק במספר פשיטות נועזות על ספינות ומתקנים של בעלות הברית. בפעולות אלו השתמשו בסירות נפץ מהירות כמו בפשיטה על מפרץ סודה, טורפדו מאוישים בפשיטה על אלכסנדריה (1941) ואנשי צפרדע נגד גיברלטר. במהלך המלחמה השתתפה היחידה ביותר מתריסר מבצעים שהטביעו או פגעו בחמש ספינות מלחמה ו-20 אוניות סוחר של בנות הברית.
בשנת 1943, לאחר שהרודן האיטלקי בניטו מוסוליני הודח, עזבה איטליה את ההסכם התלת-צדדי. כמה מאנשי השייטת שהוצבו בצפון ובמרכז איטליה הכבושים על ידי הגרמנים, התגייסו להילחם למען הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית שהוקמה על ידי מוסוליני ושמרו על שם היחידה. אך הועסקו בעיקר ככוח אנטי-פרטיזני הפועל ביבשה.
אנשי שייטת אחרים באזורים שנכבשו על ידי בעלות הברית הצטרפו לצי האיטלקי המשותף. פעלו כיחידת תקיפה ימית ונקראו "מריאסלטו".
בשנות ה-20, ספורט הדיג ללא מכשירי נשימה הפך לפופולרי בחופי הים התיכון של צרפת ואיטליה. זה דרבן את התפתחותם של סנפירי צלילה, מסכת צלילה ושנורקל שחייה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו דייגי ספורט איטלקיים להשתמש בחמצן תעשייתי בצלילה באיטליה.
מקורות היחידה
צורת צלילה זו הגיע לידיעת הצי המלכותי האיטלקי, אשר ייסד את יחידת הצוללים הראשונה ככוחות מיוחדים, שהועתקה מאוחר יותר על ידי הצי המלכותי הבריטי וצי ארצות הברית. סא"ל פאולו אלויסי היה המפקד הראשון של "שייטת התקיפה הראשונה" שהוקמה ב-1939 כתוצאה של מאמצי המחקר והפיתוח של המהנדסים הקרביים טזאו טזאי ואליוס טושי. השניים הקימו לתחייה את נושא הטורפדו המאוישים של פאולוצ'י ורוסטי.
בשנת 1941, סגן אלוף ויטוריו מוקגטה ארגן מחדש את השייטת, וחילק את היחידה לשתיים: קבוצת שטח המפעילה סירות נפץ מהירות, ותת-קרקע. וקבוצת צוללים המשתמשים בטורפדו מאוישים הנקראים "siluri a lenta corsa" או "טורפדו רצים לאט", אשר זכו לכינוי "חזיר" על ידי הצוותים שלהם. וכן גם צוללי תקיפה "גמא" המשתמשים במוקשי עלוקה. מוקגטה ייסד את בית הספר לאימון אנשי צפרדע בבסיס סן ליאופולדו של האקדמיה הימית האיטלקית, בליבורנו.
ניסיון קרבי
השייטת החלה לפעול ב-10 ביוני 1940, כאשר איטליה הפשיסטית נכנסה למלחמת העולם השנייה. במשך יותר משלוש שנות מלחמה השמידה היחידה כ-72,190 טון של אוניות מלחמה של בעלות הברית ו-130,572 טון של אוניות סוחר של בעלות הברית. חבלני השייטת הטביעו את אוניות המערכה של הצי המלכותי אה"מ וליאנט ואה"מ המלכה אליזבת. שתיהן, הוצפו מחדש וחזרו לפעולה לאחר חודשים של תיקונים.
כמו כן הרסו את הסיירת הכבדה אה"מ יורק ואת המשחתת אה"מ ארידג', גרמו נזק למשחתת אה"מ ג'רביס והטביעו או פגעו ב-20 אוניות סוחר, כולל ספינות אספקה ומכליות. במהלך המלחמה, הוענקה לשייטת מדליית זהב יחידתית על אומץ קרבי. 29 מדליות זהב צבאיות הוענקו ללוחמים בשייטת, הכמות הגבוהה ביותר של מדליות שהוענקה לצוותי יחידה של הכוחות המזוינים האיטלקיים. 104 מדליות כסף צבאיות ו-33 מדליות ארד צבאיות.
שנת 1940
טורפדו מאויש של השייטת העשירית, מוצג במוזיאון הצוללות של הצי המלכותי הבריטי בגוספורט.
22 באוגוסט 1940: בעת התנועה לתקיפת בסיס הצי הבריטי באלכסנדריה, הותקפו הצוללת האיטלקית "אירידה" שנשאה ארבעה חזירים ו-10 צוללים, וגם ספינת התמיכה "מונטה גורגנו" במפרץ בומבה ליד טוברוק, על ידי מפציצי טורפדו בריטיים וטבעו. המפקד טזאו טסאי שרד את המתקפה, אך האבדות בקרב צוות הצוללת היו כבדות.
21 בספטמבר 1940: הצוללת האיטלקית "גונדר" יצאה מלה ספציה לאלכסנדריה, כשהיא נושאת שלושה "חזירים" וארבעה צוותי צלילה בני שני אנשים. ה"גונדר" הגיעה לאלכסנדריה בערב 30 בספטמבר, אך זוהתה על ידי משחתות בריטיות ואוסטרליות, שתקפוה. הצוללת ניזוקה קשה, נאלצה לעלות על פני השטח, והוטבעה על ידי הצוות. הצוללנים והצוללים, הלכו בשבי כולל המפקד אליוס טושי.
24 בספטמבר 1940: הצוללת האיטלקית "שירה" בפיקודו של ג'וניו ולריו בורגזה, יצאה מלה ספציה כשהיא נושאת שלושה טורפדות מאוישים וארבעה צוותים, להתקפה מתוכננת על בסיס הצי הבריטי בגיברלטר. המבצע בוטל כאשר נודע שהצי הבריטי יצא מהנמל לפני הגעת הצוללת.
21 באוקטובר 1940: "שירה" יצאה מלה ספציה והפליגה שוב לגיברלטר כשהיא נושאת שלושה טורפדות מאוישים וארבעה צוותים. אנשי הצפרדע נכנסו לנמל, אך לא הצליחו לתקוף מטרות כלשהן עקב בעיות טכניות עם הטרפדות וציוד הנשימה. רק טורפדו אנושי אחד הצליח להתקרב לאוניית הקרב אה"מ "ברהאם". המטען התפוצץ אך לא גרם לנזק משמעותי. שני אנשי צפרדע, ג'ינו בירינדלי ודמוס פאקגניני, נתפסו על ידי הבריטים. ארבעת האחרים, כולל טזאו טסאי, הצליחו להגיע לספרד וחזרו לאיטליה. במבצע זה נצבר ניסיון רב ערך. ג'ינו בירינדלי קיבל את מדליית הזהב השנייה שלו, ודמוס פקגניני קיבל את מדליית הכסף.
1941
שברי הסיירת אה"מ "יורק" בנמל סודה נבדקים על ידי צוות טרפדת איטלקית הקשורה לידה.
25 במרץ 1941: הפשיטה על מפרץ סודה. המשחתות האיטלקיות "פרנצ'סקו קריספי" ו"קווינטינו סלה" יצאו מהאי לרוס בים האגאי בלילה, כל אחת נושאת 3 סירות נפץ כל סירה נשאה מטען נפץ של 300 ק"ג בחרטומה. סירות הנפץ שוגרו על ידי המשחתות במרחק של 10 מיילים ממפרץ סודה, כרתים, שם עגנו כמה ספינות מלחמה של הצי המלכותי הבריטי וספינות עזר.
הסירות צוידו במיוחד כדי לפלס את דרכם דרך מכשולים כגון רשתות נגד טורפדו. ההגאי התאמן כדי לכוון את הסירה במסלול התנגשות בספינת המטרה, ולקפוץ מסירתו לפני פגיעה ופיצוץ ראש נפץ.
לאחר שנכנסו למפרץ, איתרו שש הסירות את מטרותיהן: הסיירת הכבדה אה"מ "יורק", מכלית גדולה - "פריקלס" נורווגית של 8,300 טון, מכלית נוספת, וספינת משא.
שתי סירות נפץ פגעו ב"יורק" באמצע הספינה, הציפו את הדוודים והמחסנים האחוריים שלה. המכלית "פריקלס" ניזוקה קשות וירדה לקרקעית, בעוד שהמכלית השנייה וספינת המשא הוטבעו.
"סירות הנפץ" האחרות החטיאו את המטרות המיועדות להם, ואחת מהן נתקעה על החוף. כל ששת הלוחמים האיטלקים נתפסו. הסיירת הפגועה "יורק" הושקעה מאוחר יותר במים רדודים על ידי הצוות שלה לפני הכיבוש הגרמני של כרתים. "פריקלס" חולצה אך טבעה באפריל 1941 בדרכה לאלכסנדריה.
25 במאי 1941: הצוללת "שירה" יצאה מלה ספציה כשהיא נושאת שלושה חזירים במטרה לתקוף את גיברלטר. בקאדיז, ספרד היא אספה בסתר שמונה לוחמים של השייטת. בגיברלטר, לא נמצאו ספינות מלחמה מכיוון ש"ארק רויאל", "רינאון", ו"שפילד" שחשבו שיהיו שם, יצאו ל-אוקיינוס האטלנטי לצוד את אוניית הקרב הגרמנית "ביסמרק". החזירים חוו בעיות טכניות כאשר ניסו ללא הצלחה לתקוף אוניית משא בנמל. הצוות חזר לאיטליה דרך ספרד.
שאריות של גשר סט אלמו שנהרס במתקפה ב-26 ביולי 1941.
26 ביוני 1941: התקפה על מלטה בדומה למבצע ב-26 ביולי 1941 (ראה להלן) תוכננה אך בוטלה עקב מזג אוויר גרוע.[3]
26 ביולי 1941: 6 חזירים ועשר סירות מהירות (כולל שש סירות נפץ) תקפו ללא הצלחה את נמל וואלטה במלטה. הכוח זוהה בשלב מוקדם על ידי מתקן מכ"ם בריטי, אך סוללות החוף הבריטיות נצרו את האש עד שהאיטלקים התקרבו לטווח קרוב ואז ירו ופגעו. 15 אנשי צוות השייטת העשירית נהרגו (כולל מפקדם מוקגאטה), ו-18 נלכדו. טזאו טסאי ואלקידה פדרטי על חזיר אחד נהרגו על ידי מוצב סט אלמו כאשר הם ניסו להרוס את ההגנות החיצוניות של הנמל. סגן פרנקו קוסטה ו-סמל לואיג'י ברלה על הלכו לאיבוד, נטשו את החזיר שלהם ושחו לחוף במפרץ סנט ג'ורג' שני מייל צפון מערב מוואלטה. החזיר שלהם נמצא על ידי הבריטים, והיווה לדוגמה הראשונה שהם הצליחו לבחון.
כל הסירות אבדו, אחת מהם נמצאה בים הפתוח ונגררה לנמל על ידי מטוס ימי. אסון זה אילץ את השייטת לבצע הערכה מחדש יסודית של פעילותה. סא"ל ארנסטו פורזה נעשה כמפקד ה-שייטת העשירית,[4] ובורגזה נעשה למפקד קבוצת הנשק התת-מימי.[5]
10 בספטמבר 1941: הצוללת "שירה" יצאה מלה ספציה כשהיא נושאת שלושה חזירים. בקרבת קאדיז, היא העלתה בחשאי שמונה צוללים עבורם. בגיברלטר הטביעו החזירים שלוש ספינות: מיכליות "דנביידל" ו"פיונה של", ואוניית משא "דורהם". ששת הצוללים שחו לספרד וחזרו בשלום לאיטליה. שם הם עוטרו, וכך גם הצוות של "שירה".
3 בדצמבר 1941: הצוללת "שירה" יצאה מלה ספציה כשהיא נושאת שלושה חזירים כדי לבצע פשיטה על אלכסנדריה. באי לרוס בים האגאי עלו שישה צוללים של השייטת, בפיקוד סגן לואיגי דוראנד דה לה פן. ב-18 בדצמבר שילחה "שירה" את החזירים במרחק של 1.3 מיילים מהנמל המסחרי של אלכסנדריה. הם נכנסו לנמל כשהבריטים פתחו את שרשרת מצופי ההגנה כדי לאפשר לשלוש משחתות שלהם לעבור. לאחר קשיים רבים, דה לה פן וחברו לצוות אמיליו ביאנצ'י חיברו בהצלחה מוקש עלוקה תחת אה"מ "ואליאנט", אך נאלצו לצוף כשניסו לעזוב, ונלכדו. הם סירבו לענות כאשר נחקרו ונעצרו בתא על סיפון "ואליאנט". 15 דקות לפני הפיצוץ המתוכנן, ביקש דה לה פן לדבר עם הקברניט והודיע לו על הפיצוץ הממשמש ובא, אך סירב למסור מידע אחר. הוא הוחזר לתא ולא הוא או ביאנקי נפגעו מפיצוץ המוקש. גם ארבעת רוכבי החזירים האחרים נתפסו. אך המוקשים שלהם הטביעו בנוסף ל "ואליאנט", גם את אונית הקרב אה"מ "קווין אליזבת" ואת המכלית הנורווגית "סאגונה", וגרמו נזק כבד למשחתת אה"מ "ג'רביס". שתי אוניות הקרב שקעו לקרקעית הרדודה ולאחר מכן הוצפו מחדש. הנזק גרם להן להיות מחוץ לפעילות במשך יותר משנה.
1942
29 באפריל 1942: הצוללת האיטלקית "אמברה" יצאה מלה ספציה כשהיא נושאת שלושה טורפדות מאוישים. בלרוס הועמסו עבורם שישה אנשי צוות בחשאי. ב-14 במאי הגיעה "אמברה" לאלכסנדריה והטביעה רציף צף בריטי. ה"אמברה" נצפתה ולא הצליחה להטביע דבר. כל ששת רוכבי החזירים נתפסו.
יולי 1942: אנשי צפרדע איטלקיים התמקמו בבסיס סודי בספינת העזר האיטלקית "אולטרה" שהייתה כלואה בנמל אלג'סיראס במפרץ גיברלטר. היה צורך להעביר את כל החומרים בחשאי דרך ספרד והפעולות היו מוגבלות.
13 ביולי 1942: 12 אנשי צפרדע איטלקיים שחו מחוף אלג'סיראס אל נמל גיברלטר והדביקו חומרי נפץ, ולאחר מכן חזרו בשלום. ארבע ספינות הוטבעו.
10 באוגוסט 1942: הצוללת האיטלקית "שירה" הוטבעה על ידי אה"מ "איסלאי" בעת שניסתה לתקוף את נמל חיפה. היו עליה 11 אנשי צפרדע בעת טביעתה.[6]
29 באוגוסט 1942: מול ראס אל דאבא מצרים. המשחתת אה"מ "ארידג'" טורפדה מטווח קצר על ידי סירת נפץ נושאת טורפדו. שישה מאנשי הצוות שלה אבדו. המשחתת נגררה לאלכסנדריה, אך זמן קצר לאחר מכן הוכרזה כ"אובדן טוטאלי קונסטרוקטיבי", ונמחקה ב-1946.[7]
4 בדצמבר 1942: ה"אמברה" עזבה את לה ספציה כדי לתקוף את נמל אלג'יר, כשהיא נושאית אנשי צפרדע ושני חזירים. עשרה אנשי צפרדע שנשאו מוקשי עלוקה שחו עם החזירים, אך בגלל המרחק הם לא הגיעו לנמל, אלא תקפו ספינות מחוצה לו, הטביעו שתיים וגרמו נזק לשתיים אחרות.
17 בדצמבר 1942: שישה לוחמים איטלקים על שלושה חזירים עזבו את "אולטרה" כדי לתקוף את שלוש ספינות המלחמה הבריטיות אה"מ "נלסון" אה"מ "פורמידבל" ואה"מ "פיוריוס" בגיברלטר. סירת סיור בריטית חיסלה צוות של חזיר אחד עם מטען עומק. גופותיהם של סגן ויסינטיני וסג"ם מאגרו נמצאו. מכשירי הצלילה שלהם נלקחו לשימוש צוללי המשמר הבריטיים של גיברלטר. סירת סיור בריטית אחרת הבחינה בחזיר נוסף, רדפה וירתה לעברו ולכדה את שני אנשי הצוות שלו. החזיר שנותר חזר ל"אולטרה" ללא הרוכב האחורי שלו.
1943
8 במאי 1943: שלוש טורפדות מאוישות איטלקיות עזבו את "אולטרה" כדי לתקוף את גיברלטר במזג אוויר גרוע והטביעו שתי ספינות מטען בריטיות וספינת משא ליברטי. כולם חזרו בשלום ל"אולטרה".
מאי 1943: בורגזה הופך למפקד היחידה כאשר פורזה חזר לים[8]
9 ביולי 1943: איש צפרדע יחיד של השייטת העשירית פגע והטביע את הספינה "קאיטונה" (4,917 טון) במרסין, טורקיה.[9]
3 באוגוסט 1943: בערב, שלושה חזירים איטלקיים עזבו את ה"אולטרה" כדי לתקוף את גיברלטר. הם הטביעו שלוש ספינות משא, (מהן אחת "ליברטי" אמריקאית) וחזרו ל"אולטרה". אחד הצוללים האיטלקים נלכד.
1 באוגוסט 1943: איש צפרדע יחיד של השייטת העשירית טיבע את ספינת המשא הנורווגית "פרנפלנט" (7,000 טון) באיסקנדרון בטורקיה.[9]
8 בספטמבר 1943: ממשלת באדוליו החדשה של איטליה חתמה על שביתת נשק עם בעלות הברית. ה"אולטרה" נגררה לגיברלטר, והבריטים גילו את מה שהוכן בה. נמנעו התקפות נוספות על גיברלטר תוך שימוש בטורפדו מאויש החדש והגדול יותר (Siluro San Bartolomeo).
גלריה
שבר אה"מ יורק והטרפדת האיטלקית "סיריו" הקשורה לידה.
גשר מעל פתח הכניסה לנמל ואלטה שקרס מתקיפת סירת נפץ איטלקית יולי 1941.
סירת נפץ איטלקית מדגם הסירות שהשתתפו בתקיפה. נתפסה במלטה, 1941.
משחתת איטלקית "סלה", אחת המשחתות שהובילה את סירות הנפץ למפרץ סודה.
יחידות ממשיכות
בעקבות שביתת הנשק של איטליה ב-8 בספטמבר 1943, פורקה השייטת העשירית.
ממשלת באדוליו בדרום איטליה תחת כיבוש בעלות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה והפכה לשותפה ללוחמה.
מריאסלטו בצד הבריטי
ימאים של השייטת העשירית הצטרפו לכוחות של בעלות הברית להילחם נגד גרמניה הנאצית. הוקמה יחידה חדשה, בפיקוד פורצה ואליה הצטרפו כמה מהותיקים כמו דה לה פן ששוחררו לאחרונה ממחנות שבויים בריטים. היחידה קיבלה את השם "מריאסלטו", אך המשיכה להיות כוח ימי מובחר שמעלה מבצעים מיוחדים בים.
ה"מריאסלטו" הוקם בטאראנטו לצד הצי המלכותי הבריטי כוח אנשי צפרדע בים התיכון. פורצה היה מרוצה להפגין מומחיות איטלקית בתחום זה בפני הבריטים,[10] והקבוצה גם הייתה להוטה להיות בפעולה, אם כי אם הם היו נתפסים הם היו כמעט בוודאות. נורה.[11]
ביוני 1944 הגיעה הזדמנות לפעול, במשימה משותפת נגד מטרות בנמל לה ספציה.
המתקפה הייתה נגד הסיירת האיטלקית "בולצאנו" והסיירת האיטלקית "גוריציה", שנתפשו על ידי הגרמנים לאחר הכניעה האיטלקית. במטרה לסכל תוכנית גרמנית להטביע אותם במקום שבו יחסמו את הכניסה לנמל. המשימה נועדה גם לתקוף אוניות גרמניות בנמל. סירות מהירות בריטיות תקפו את הסיירות ואילו אנשי צפרדע של "מריאסלטו" תקפו סירות בנמל.
ב-2 ביוני 1944 הפליגה המשחתת האיטלקית "גרקלה" מ-בסטיה בקורסיקה אל לה ספציה כשהיא נושאת שלוש סירות מהירות, ואנשי צפרדע איטלקיים כולל לואיג'י דוראנד דה לה פן, ושתי סירות נפץ בריטיות.
סירת נפץ אחת התקלקלה וננטשה. הסירה השנייה הטביעה בהצלחה את "בולצאנו". הצוללים לא הצליחו בהתקפתם על ממעגן הסירות. כל המשתתפים נמלטו כדי להתחבר עם קבוצות פרטיזנים ביבשה.[11]
באפריל 1945 תוכננה משימה אחרונה, מבצע טוסט. מטרתו הייתה להטביע את אוניית הנוסעים שהוסבה ללחימה, שהושלמה זה עתה בגנואה. לשם כך הלוחמים עשו שימוש בשתי סירות נפץ בריטיות, מכיוון שלא היה להם אף אחד מהחזירים המיוחדים שלהם.
ב-18 באפריל 1945 יצאה המשחתת האיטלקית "ליגיונריו" נושאת שתי סירות מנוע מהירות, והפליגה מוונציה לגנואה בראשות קפטן שאבאס והמפקד פורזה. הסירות הצליחו לחדור את ההגנות, אך מצאו את גוף ה"אקילה" מכוסה כולו באצות עד שלא ניתן היה לחבר אליו את מוקשי העלוקה. אנשי הצפרדע נאלצו להניח את המטענים על קרקעית הים מתחת לאונייה. וכאשר המטען התפוצץ כמתוכנן, המטרה נשארה צפה. כל אנשי הצפרדע נחלצו בשלום. המפקד הגרמני מעולם לא הוציא לפועל את תוכניות ההריסה הנרחבות שלו עבור גנואה וכך "אקילה" לא הוטבעה לחסימת הנמל.
בצד הגרמנים
בצפון איטליה הכבוש בידי הגרמנים הקים מוסוליני את הרפובליקה החברתית האיטלקית ("Repubblica Sociale Italiana", או RSI) להמשיך את המלחמה כחלק מהציר.
בפיקודו של בורגזה, הוקמה "דצימה" לתחייה, כחלק מהצי הלאומי הרפובליקני ("Marina Nazionale Repubblicana") של ה-RSI עם המפקדה שלו בלה ספציה. עד סוף המלחמה היו בה למעלה מ-18,000 חברים, ואף על פי שבורגזה הגה אותה כיחידה ימית גרידא, היא צברה מוניטין של כוח פרו-פשיסטי, אנטי-קומוניסטי, אנטי-פרטיזנים, במבצעים יבשתיים לצד הכוחות הגרמניים, בפיקודו של גנרל קרל וולף.
המוניטין של בורגזה אפשרו לנהל משא ומתן עם הכוחות הגרמניים על הסכם שהעניק לשייטת אוטונומיה משמעותית. איפשר להם להילחם תחת דגל איטלקי (בצד של הגרמנים), ולא להיות מועסקים נגד איטלקים אחרים. בורגזה הוכר כמפקד הכוח.[12]
אידאולוגיה
הנושאים העיקריים באידאולוגיה של אנשי השייטת בשלב הזה היו ל"כבוד" בהגנה על איטליה מפני "בגידה" של שביתת הנשק עם בעלות הברית וקריאה להגן על שלמותה הטריטוריאלית של איטליה מול בעלות הברית.
לכח היה מגזין שבועי משלו, "L'orizzonte" ("האופק"), שבו כותבים סופרים כמו ג'ובאני פרציוזי מאמרים אנטישמיים על יהודים וקונספירציות. למגזין היו בעיות בהפצה שלו, שכן חשבו שהפופולריות של בורגזה בקרב הפשיסטים עשויה להתחרות בהשפעתו של מוסוליני.[13]
יחסים עם הממשלה הסוציאל איטלקית
היחסים עם ממשלת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית לא היו קלים. ב-14 בינואר 1944 עצר בניטו מוסוליני את בורגזה, כדי להשיג שליטה ישירה בשייטת. דבר המעצר הגיע לקציני ה"דצ'ימה", ששקלו לצעוד על בירת מוסוליני ברפובליקה הסוציאלית האיטלקית. הפיקוד הגרמני השתמש בהשפעתו כדי לשחרר את בורגזה, שכן הם נזקקו למומחיות וללוחמי השייטת ככוח נגד הפרטיזנים.[14]
פעולות ימיות
הכח לקח חלק מועט במלחמה בים. מרבית הציוד שלה נשאר בדרום, ופעילותו הימית הייתה קטנה עקב פעילות בעלות הברית.[10]
בנובמבר 1944 ארבעה אנשי צפרדע שנשארו תחת פיקוד גרמניה הנאצית, שטו בסירת מנוע מהירה ושחו אל נמל ליבורנו במטרה להקים בסיס חבלה, אבל נלכדו.[15]
פעולות נגד הפרטיזנים
הדצימה הועסקה בעיקר בפעולות נגד הפרטיזנים בתוך איטליה, ולא נגד בעלות הברית בים. עם זאת, פעולותיהם היו בעיקר פעולות תגמול בעקבות פגיעה בחיילי "דצ'ימה" על ידי כוחות פרטיזנים. פעולותיהם התרחשו בדרך כלל בכפרים קטנים, שבהם הפרטיזנים היו חזקים יותר. כמה דוגמאות:
68 אנשים, רובם אזרחים וכמה פרטיזנים, נהרגו על ידי שילוב של אנשי SS וכוחות דצימה.
כפר גואדין: אלימות אקראית להטיל אימה על אוכלוסייה שלדעת אנשי דצימה תומכת במורדים. הרס כמעט מוחלט של הכפר בשריפה.
בורגו טיצ'ינו: יחד עם ה-SS, רצח של 12 אזרחים, ביזה והרס של הכפר באש בטענה ששלושה חיילים גרמנים נפצעו על ידי פרטיזנים.
קסטלטו טיטינו: כדי להפגין תקיפות נגד פשיעה, ירה קצין דצימה בפומבי בחמישה פושעים קטנים, לאחר שנאסף קהל רב כדי להטיל עליהם אימה.
קרוקטה דל מונטלו: מעשי עינויים עם שוט ובנזין והוצאות להורג של פרטיזנים.
הגנה על גבולות איטליה
עם זאת, יחידות הדצימה זכו למוניטין קרבי טוב כשהן נלחמות בחזית מול בעלות הברית באנציו ובקו הגרמני. בחודשים האחרונים של המלחמה נשלחו יחידות דצימה לגבולה המזרחי של איטליה נגד פרטיזנים של יוסיפ ברוז טיטו שצעדו לתוך איסטריה.
פירוק היחידה
ב-26 באפריל 1945, במה שהוא כיום פיאצה דלה רפובליקה במילאנו, הורה בורגזה לדצימה להתפרק. עד מהרה הוא נעצר על ידי פרטיזנים, אך ניצל על ידי קצין המשרד לשירותים אסטרטגייםג'יימס אנגלטון, שהלביש אותו במדים אמריקאים והסיע אותו לרומא לחקירה על ידי בעלות הברית. בורגזה נשפט והורשע בפשעי מלחמה, נידון ל-12 שנות מאסר, אך בשנת 1949 שוחרר מהכלא על ידי בית המשפט העליון באיטליה. האמריקנים התעניינו מאוד בהסתננות לקבוצות הקומוניסטיות האיטלקיות, דבר שבורגזה עשה, והוא גויס לעזור ליצור יחידות מודיעין עבור האמריקאים.
גדוד ברבריגו עומד בוויאלה קרסו ליד פיאצה באינסיצה, ברומא, במהלך מצעד ביקורת של גנרל גרמני קורט מאלצר לפני שנשלח להתמודד מול ראש החוף של בעלות הברית באנציו-נטונו, מרץ 1944.
נחתים של "Decima", בצד הגרמנים בשנת 1944.
אחרי 1945
הנסיך ולריו בורגזה נמלט מעונש מוות לאחר המלחמה הודות לג'יימס אנגלטון בהקשר של המלחמה הקרה ונשאר פעיל נאו-פשיסט פעיל. בתחילת שנות ה-70 ניסה הפיכה פשיסטית שנכשלה "התקוממות בורגזה".
בשנת 2006 הכירה האדמירליות של הרפובליקה האיטלקית בותיקי הדצימה כלוחמי מלחמת העולם השנייה והעניקו לאגודתם את דגל הקרב.
פעולות נגד אנשי צפרדע איטלקיים על ידי אנשי צפרדע בריטים בגיברלטר היו הנושא של סרט בריטי משנת 1958 "האויב השקט" המבוסס על מעללי הצוות של ליונל קראב.
פעולות גיברלטר של השייטת העשירית מתוארות בסרט האיטלקי "I sette dell'Orsa maggiore" מ-1952
המדים של השייטת העשירית משמשים את שותפי הפעולה בסרט "120 הימים של סדום".
הפשיטה על אלכסנדריה (1941), מתוארת בסרט הבריטי משנת 1962 "The Valiant"
בסרט האיטלקי "אחי הוא ילד יחיד", המתרחש בשנות ה-60, קומוניסט צעיר מתייחס לדצימה, ול"צינוק" שלהם בויה טאסו.
המרד של בורגזה והמנהיג שלו מופיעים בסרט של מריו מוניסלי בשם "אנחנו רוצים את הקולונלים" שבו השחקן האיטלקי אוגו טוגנאצי משחק את נציג הפרלמנט הקיצוני בשם טריטוני. אחת הסצינות מציגה צולל תקיפה סוער ומטורף ולוחם קומנדו בשם ברבקנה.
יוניו ולריו בורגזה, שדי הים, הוצאת מערכות סדרת קלע, 1982. עברית: שלמה גונן.
ויליאם שופילד "Frogmen First Battles" ספרו של אל"ם צי ארצות הברית בדימוס (ISBN 0-8283-2088-8)
ג'ק גרין ואלסנדרו מסיגני "הנסיך השחור ושדי הים": סיפורו של ולריו בורגזה והיחידות המובחרות של ה"Decima Mas", קיימברידג', מסצ'וסטס, הוצאת דה קאפו, 2004 (ISBN 0-306-81311-4)
פול קמפ: "לוחמים מתחת למים" (1997) (ISBN 1-85409-455-6)
_damaged_at_Souda_Bay_May_1941.jpg)
