הרנהוט (בגרמנית: Herrnhut, בסורבית עילית: Ochranow, בצ'כית: Ochranov) היא עיירה במחוז גרליץ שבמדינת סקסוניה שבגרמניה. העיירה ידועה בעיקר כמקום המוצא של קהילת הכנסייה המוראבית (אנ') (הוקמה על ידי ניקולאוס לודוויג, הרוזן פון צינצנדורף, ב-1722), ושל הכוכבים המוראביים (אנ') (Herrnhuter Sterne).
בשנת 2016, העיירה זכתה בתואר הכבוד "עיר אירופית של הרפורמציה (אנ')" מטעם ארגון קהילת הכנסיות הפרוטסטנטיות באירופה (אנ'), וביולי 2024 נרשמו מרכז העיירה ושני שטחים נוספים בתחומה ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו כחלק מהאתר המורשת הסדרתי "יישובי הכנסייה המוראבית" לצד כריסטיאנספלד (דנמרק), בת'להם (ארצות הברית) וגרייסהיל (צפון אירלנד).[1] הרנהוט שוכנת בין העיירות הגדולות יותר של לובאו וציטאו (אנ') באזור הגבעות של הרי ציטאו (אנ') על נחל פטרסבאך, היובל הראשי הארוך ביותר של הנהר פליסניץ (אנ'), יובל של הנהר נייסה.
העיירה שוכנת באזור אוברלאוזיץ (אנ') ההיסטורי, על כביש בונדשטראסה 178, ועל קו הרכבת ציטאו-לובאו (Bahnstrecke Zittau–Löbau). הרנהוט נמצאת כ-10 ק"מ דרומית-מזרחית ללובאו, 15 ק"מ צפונית-מערבית לציטאו (אנ'), ו-25 ק"מ דרומית-מערבית לבירת המחוז גרליץ.
העיירה גובלת, בין היתר, בעיירה אודרביץ (אנ').
הרנהוט נוסדה בתחילת המאה ה-18 על ידי חברי "אחדות האחים (אנ')", דוברי הגרמנית, פליטים דתיים ממרקיזות מוראביה. ארגון "אחדות האחים" קם לאחר שהרפורמטור יאן הוס הועלה על המוקד במהלך ועידת קונסטנץ בשנת 1415. במאה ה-18, הם נאלצו להתמודד עם צעדי הקונטרה-רפורמציה החמורים שננקטו בארצות כתר בוהמיה על ידי השליטים מבית הבסבורג. משנת 1722 הגיעו פליטים לאזור אוברלאוזיץ, שבשליטת נסיכות הבוחר מסקסוניה מאז שלום פראג (1635). לאחר שנפגש עם מנהיגם כריסטיאן דוד (אנ'), מיסיונר מוראבי, הזמין אותם האציל הגרמני ניקולאוס לודוויג, הרוזן פון צינצנדורף (1700–1760), להתיישב באחוזות ברטלסדורף הנרחבות שלו.
זמן קצר לאחר מכן בנה דוד את הבית הראשון במה שעתיד להפוך להרנהוט. משמעות השם "הרן הוט" (Herrn Hut) פירושו "הגנתו של האל". צינצנדורף הקים לעצמו בעיירה מעון חדש בשנים 1725–1727. מהרנהוט התפשטה הקהילה לריקסדורף שליד ברלין, למנזר מרינבורן (אנ') לשעבר ליד בידינגן (אנ'), להרנהאג (אנ'), לנורדן (אנ') ועד לפאוולוביצקה (אנ') (1771–1772). כנסיות בנות רבות קמו בכל רחבי העולם. התנועה המיסיונרית הפרוטסטנטית המאורגנת הראשונה החלה מהרנהוט ב-1732, כאשר שני אחים בוהמיים נסעו לאיי הודו המערבית הדנים, ואחר כך נסעו אחרים גם לגרינלנד. עבודת המיסיון הראשונה באמריקה הצפונית החלה בסוואנה, בקולוניה הבריטית פרובינציית ג'ורג'יה באמריקה הצפונית, בשנת 1735. בשנת 1738 נוסדה בדרום אפריקה התחנה המיסיונרית של חנדנדאל (אנ'). כריסטיאנספלד בדנמרק הגיעה בעקבותיה ב-1771.
להרנהוט יש מקום נכבד בהיסטוריה של הפרוטסטנטיות, כמו גם בהיסטוריה הרחבה יותר של הנצרות. הקהילה של צינצנדורף השפיעה על ג'ון וסלי ביצירת המתודיזם, והיא תרמה לעליית האוונגליזם, תנועה בין-עדתית רחבה של יותר מ-300 מיליון אנשים בכל רחבי העולם.
לפי הקונגרס הממלכתי הסקסוני ב-1777, הרנהוט כללה 76 בתים.
באמצע המאה ה-19 עלתה האוכלוסייה מעל 1,000 תושבים, ולאחר מלחמת העולם השנייה הגיעה ליותר מ-2,000. מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 חלה ירידה באוכלוסייה, אשר קיבלה פיצוי על ידי איחוד של עיריות שכנות.[2]
הסמל של הרנהוט הוא כחול ולבן, מראה את מגדל האלטן (מגדל התצפית) על ראש גבעת הוטברג מעל העיירה. שמה של גבעת הוטברג ("גבעת התצפית") מרמז על שמו של היישוב המוראבי שנוסד על ידי גולים אלה באחוזת צינצנדורף בשנת 1722.
בהרנהוט יש כנסייה ושני מוזיאונים, כולל מוזיאון להיסטוריה מקומית. זהו המרכז של הכנסייה המוראבית העולמית, Unitas Fratrum (בלטינית: "אחוות האחים"), במקבילה הגרמנית Brüder-Unität או Brüdergemeine. שפות אירופיות רבות קראו לתנועת הכנסייה המוראבית ישירות על שם הרנהוט, למשל הרנהוטלוס (hernhuutlus) באסטונית, הרנהוטילאיסוס (herrnhutilaisuus) בפינית, הרנהוטיישי (hernhūtieši) בלטבית והרנהוטיסמן (herrnhutismen) הן בנורווגית והן בשוודית.
תחנת הרכבת לשעבר של הרנהוט על קו הרכבת שהוצא משימוש של ציטאו-לובאו הפכה לגלריה לאמנות.
כלכלת העיירה מבוססת על מינהל הכנסייה, חינוך, תיירות וייצור, כולל הכוכב בעל 25 הקצוות שנתלה לעיתים קרובות בחלונות ובמרפסות במהלך עונת חג המולד, אשר מיוצר כבר למעלה מ-150 שנה. הוא נקרא כוכב מוראבי (אנ') או כוכב האדוונט המוראבי (Herrnhuter Adventsstern או פשוט Herrnhuter Stern). מהרנהוט התפשט עיטור הכוכבים המוראביים ברחבי אירופה ואמריקה.
אתר המורשת העולמית כולל שלושה מרכיבים עיקריים: מרכז העיירה ההיסטורי בדרום-מערב, האקר של אלוהים (בית הקברות) הצמוד הממוקם במדרון הדרומי של גבעת הוטברג, ואחוזת ברטלסדורף בצפון-מזרח המחוברת בשדרה היסטורית. האתר הורחב לצפון-מערב כדי לכלול את המוזיאון האתנוגרפי ומזרחה כדי לכלול שני בתי מיסיונרים של תחילת המאה העשרים.
המרכז כולל בתי היסטוריים כדוגמת הארכיון של האחווה ומנהל האחווה, גנים, המוזיאון האתנוגרפי, בית הקברות שעל גבעת הוטברג שהוקם ב-1724 ונסגר ב-1911 ובו כ-6,000 קברים ומגדל התצפית שבראש הגבעה. אחוזת ברטלסדוף כוללת את בית האחוזה של הרוזן צינצנדורף ודירות מנהלי האחווה, מוקף במגוון מבנים נלווים. בית האחוזה של צינצנדורף, הכולל את מקום הכינוס הראשון של הכנסייה המוראבית המחודשת, מתוארך לשיפוץ מלא של אחוזה ישנה יותר בשנים 1721–1722. הוא הפך לאב-טיפוס של מה שנקרא סגנון הבארוק האזרחי של הכנסייה המוראבית, שניתן לראותו במבנים שונים בכל יישובי הקהילה.
אתרי מורשת עולמית לשעבר: עמק האלבה בדרזדן